עדי ניב יגודה
עדי ניב יגודה

מדינה שידעה לנצח מלחמה ב-6 ימים - אינה מסוגלת להרים ולהפעיל מערך יעיל לקטיעת שרשראות הדבקה במשך חודשים. מדינת ישראל, שנהפכה למעצמת סטארט-אפ, אינה מצליחה להציג בוועדת הקורונה בכנסת נתוני בריאות חיוניים לצורך הליך קבלת החלטות מסודר. מה קרה לנו? מדוע ישראל לא מצליחה להעתיק את הצלחתה כאומת הסטארט-אפ גם להתמודדות עם הקורונה?

הקשר שבין ההצלחה של ישראל כאומת הסטארט-אפ, ובין הכישלון המתמשך בהתמודדות עם התפשטות תחלואת הקורונה, עובר דרך אותה נקודה בדיוק – אנחנו טובים בפריצות ממוקדות (טווח קצר) וגרועים בניהול תהליכים ממושכים (טווח ארוך). נראה כי ישראל מצליחה בתחום הסטארט-אפים, בין היתר בזכות יצירתיות מחשבתית, תעוזה,יזמות ובעיקר מעבר מהיר משלב הרעיון לשלב הביצוע. בדיוק כל מה שחסר בחודשים האחרונים, ומה שמאפיין את הכישלון המתמשך של ישראל בהתמודדות עם מגפת הקורונה.

בעוד בתחום הפיתוחים והסטארט-אפ ישראל נהנית מיכולת מופלאה של אלתור, גמישות ויצירתית ואפילו חוצפה בריאה, דווקא בתחום של התמודדות עם מגפת הקורונה אנו נמצאים בנחיתות מובהקת. כי למול כל התכונות והיכולות שעובדות לישראלים בריצה למרחקים קצרים ובפיתוח עסקי, הממסד הישראלי מתאפיין בחוסר עקביות, ביורוקרטיה מסואבת והשפעה פוליטית שלילית ביישום משימות לאומיות ארוכות טווח.

שנים ארוכות שהממסד הישראלי נעדר תכונות חיוניות כגון תהליכיות, שיטתיות, יציבות, סבלנות ולא פחות חשוב - ראייה ארוכה. בדיוק כל מה שנדרש למדינה על מתנת להתמודד עם אתגרים ומשימות לטווחים ארוכים. ההתמודדות עם מגפה איננה יכולה להיות "זבנג וגמרנו", כפי שאולי טעה לחשוב כל מי שחגג את סיום המגפה אי שם במאי. להפך.

הפוליטיקה הכריעה את המערכה

לצורך התמודדות נכונה ויציבה יש לעשות שימוש בכלים מקצועיים ורגולטוריים שמאפיינים התמודדות ארוכת טווח. יש לפתח מערכי עבודה מובנים, ברורים, מהימנים ושקופים. רק מדיניות קוהרנטית ושימוש מושכל במתודולוגיה של עבודה ארוכת טווח, הם שיבטיחו חיים יציבים לצד הקורונה – בריאותית וכלכלית כאחד.

בניגוד גמור לתדמית של ישראל כאומה שיודעת להתמודד ביעילות עם אתגרים, וכמעט על גבול ההפקרות, בכל הנוגע לטיפול במגפת הקורונה הפוליטיקה הכריעה והכניעה את המערכה. התנהלות מזגזגת ולא ממוקדת חשפה בעיה קשה של חוסר מנהיגות. נראה כי קברניטי המדינה פשוט איבדו כיוון. הממשלה מתנהלת ללא מדיניות סדורה וברורה, תוך ריצוי ומתן סיפוק מידי משיקולים פוליטיים, גם כשהדבר מנוגד לשכל הישר. זו לא מנהיגות אחראית.

על פניו, אם לא היה מדובר בממשלה ובניהול מדינה, אלה בהובלה של חברה עסקית או בסטארט-אפ, החברה היתה קורסת מזמן בבושת פנים. בפועל, עם המתודולוגיה הנוכחית של קבלת החלטות, ספק רב מי מבין הפוליטיקאים היה שורד בסביבה עסקית, או אפילו מצליח לנהל חנות רחוב קטנה.

פרויקטור הקורונה, רוני גמזו
פרויקטור הקורונה, רוני גמזוצילום: מוטי מילרוד

בנוסף, להאשים את פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, בכישלון תוכנית הרמזור, ובמשתמע בגידול בתחלואה, זה לא פחות ממגוחך. בטח כשטענות אלו מועלות מדי יום על ידי גורמים, שבהתנהלותם ומשיקולים פוליטיים צרים, הם מעכבים או מכשילים כל מהלך מקצועי להתמודד עם התפשטות המגפה.

עם זאת, נראה כי בינתיים הכשל העיקרי של פרופ' גמזו הוא לא בתחום התמודדות הישירה עם התחלואה, אלה בקריסת ה"הסכם החברתי החדש". הסכם חברתי שביקש להשיב את אמון הציבור ולהגביר את שיתוף הפעולה עם תוכניות הממשלה לצמצום תחלואת קורונה. הסכם שמסיבות רבות (שרובן כלל לא תלויות בגמזו) נקבר עוד בטרם נולד.

כיום, ניתן לומר כי לאחר כמה שבועות של עבודה, לא רק שאמון הציבור במקבלי ההחלטות לא השתפר, אלא הוא רק הקצין והידרדר. מכאן, לא פלא שגם שיתוף הפעולה של הציבור עם תוכניות הממשלה צונח בעקביות, וכפועל יוצא גם היכולת לנהל מערך אפקטיבי לצמצום תחלואת הקורונה.

עדי ניב יגודה

עדי ניב יגודה | עדי ניב יגודה

ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות.

מרצה בכמה מוסדות אקדמיים מובילים, ובהם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, בית הספר למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית לישראל ועוד.

בשנים האחרונות כיהן כחבר בכמה ועדות ציבוריות ומקצועיות, ובהן: הוועדה הציבורית לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ('ועדת גרמן'); עדת משנה בנושא בדיקת ביטוחים רפואיים (2014-2013); ועדת היגוי להגדרת תורת השירות של מערכת הבריאות (2015); ועדת היגוי לשיפור חווית המטופל לחדר מיון (2015); ועדה להגדרת קוד אתי לשימוש ושילוב מידע במערכת הבריאות (2016); ועדת אתיקה ושיתוף הציבור להקמת 'מיזם פסיפס' לרפואה מותאמת אישית (2017).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker