השפיות הציבורית והמשק הישראלי הם שני הקורבנות הראשונים של הקורונה

בחסות תדרוכים דרמטיים על בסיס יומיומי, החמרות חדשות בקצב בלתי פוסק, מהדורות חדשות לאורך כל שעות היממה ודיווחים בלתי פוסקים על כל חולה חדש ומסלול חייו, נכנס הציבור לחרדה קיומית

עדי ניב יגודה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הולכי רגל בשוק מחנה יהודה בירושלים
הולכי רגל בשוק מחנה יהודה בירושלים (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר)צילום: אמיל סלמן

היום נפל דבר: דה-פקטו מדינה ישראל נכנסה לסגר (בשלב זה) ללא אכיפה. נתוני התחלואה ומאפייני וירוס קורונה מעידים כי צעדי הבידוד שנוקט משרד הבריאות נכונים ואף חיוניים, לכן ראוי להישמע להנחיות ולהקפיד על ההוראות. לצד זאת, חשוב לשים לב לאחת מתופעות הלוואי הקטלניות שנלוות למגפה שפשטה בישראל ובעולם - פאניקה.

בחסות תדרוכים דרמטיים על בסיס יומיומי, החמרות חדשות בקצב בלתי פוסק, מהדורות חדשות לאורך כל שעות היממה ודיווחים בלתי פוסקים על כל חולה חדש ומסלול חייו, נכנס הציבור לחרדה קיומית. שלטון הפאניקה מתחיל אט אט לכבוש כל חלקת היגיון, שיקול דעת וחוסן עצמי ולאומי.

מבלי להפחית כהוא זה מחומרת המצב, חשוב לזכור שפאניקה ציבורית היא מחלה מדבקת וקטלנית לא פחות מנגיף הקורונה עצמו, ובמצבים מסוימים אפילו יותר. זו תחושה ממכרת ומדבקת שיש בה כדי להעמיד בסיכון ממשי את חוסנו הבריאותי והכלכלי של הציבור ומשק כולו. תחושת פאניקה שההשלכות והמשמעויות המיידיות וארוכות הטווח שלה הרסניות. נדמה כי כבר בשלב מוקדם זה ניתן להכריז על שני קורבנות ראשונים בישראל למגפת הקורונה, והם השפיות הציבורית והמשק הישראלי.

זו פעם ראשונה שהעולם המודרני חווה מגפה משמעותית וחובקת עולם - תקופה שעוד תיכנס בעתיד לספרי ההיסטוריה וכולנו נהיה חלק ממנה. אבל בינתיים וירוס קורונה שמתפשט ברחבי העולם כבר לוחץ היטב על נקודת תורפה אנושית, והיא פחד מהלא נודע.

פחד שטופח לאורך שנים על ידי מיטב התסריטאים של הוליווד באינספור סרטים אפוקליפטיים. אמנם, פחד הוא יצר הישרדותי חשוב, אבל עד השלב שבו החרדה משתלטת, ואז הוא נהפך לפאניקה הרסנית. אז אנו צפויים לחוות קריסה של כל מנגנוני היציבות והחוסן האישי והלאומי, עד חשש לאובדן עשתונות מלא.

מציאות הימים האחרונים מלמדת כי הפאניקה כל כך ממכרת, עד שגם מי שכבר מנסה להכניס קצת סדר ופרופורציה, נתפש על ידי רבים כהזוי או אויב הציבור. מבלי להפחית בצעדים החשובים והחיוניים שנעשו עד כה על ידי משרד הבריאות - צעדים שתחילה נועדו למנוע את הגעת הנגיף לישראל, ובהמשך להאט את קצב התפשטותו, חשוב להפנים שנזקי החרדה לא פחותים מקטלניות הנגיף.

במידה מסוימת נראה כי יש מי שטועה לחשוב שהעצמת החרדה הלאומית והפאניקה יכולה להיות כלי עבודה להשגת שיתוף פעולה של הציבור. לכאורה, ככל שהציבור חרד יותר כך הוא ממושמע יותר, כמו גם מקבל בהבנה פגיעה אנושה בזכויותיו הבסיסיות (לדוגמה: מעקב באמצעות איכון סלולרי). מיותר לציין כי העצמת החרדה הלאומית כדרך לבסס שליטה בהתנהגות הציבור היא דרך מסוכנת, לא אחראית ובוודאי שלא אתית, וקיים החשש שבשלב מסוים הממשלה עשויה לאבד שליטה על הפאניקה הציבורית שנוצרה.

פאניקה היא לא המצאה ישראלית, וכיום היא חוצת גבולות, אבל ברגעים כאלו בדיוק נבחנת האחריות החברתית והיכולת המנהיגותית של קברניטי המדינה - מנהיגות שמכירה בפרט במצבי חירום באחריות חברתית, כזו שיודעת לנקוט בצעדים אמיתיים לוויסות חרדה ופאניקה.

כשמדי יום בפריים טיים מתפרסמות עוד ועוד הנחיות חדשות ודרמטיות שהליך קבלתן לא שקוף לציבור - חלק מהציבור נכנס לחרדה וחלק אחר מאבד את האמון. שני המצבים מסוכנים ביותר.

מכאן גם חשוב להפנים כי אמון הציבור בצעדים שנוקטת הממשלה הוא גורם חיוני להצלחת המאבק בהתפשטות הווירוס. במדינות שאינן טוטליטריות, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקיים צעדים דרסטיים שמגבילים את זכויות הפרט לאורך זמן רב. לכן ככל שהזמן יעבור, וככל ההכבדה על שגרת החיים בישראל תחצה את רף הסבילות הציבורית, כך יישחק אמון הציבור בצעדים חשובים, חיוניים ומצילי חיים שאולי עוד ידרשו בעתיד.

אם האמון הזה יישחק, אנו עשויים לראות מצד אחד ירידה בשיתוף הפעולה של הציבור עם הנחיות משרד הבריאות, ומצד שני התפרצות גל שני של תחלואה.  אז לפני שהפאניקה שאחזה בכולם תתורגם לאנרכיה, הגיע הזמן שלצד ניהול הטיפול במגפה, תתחיל הממשלה לווסת גם את החרדה הציבורית ולרסן את הפאניקה שאחזה בכולם.

עדי ניב יגודה

עדי ניב יגודה | עדי ניב יגודה

ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות.

מרצה בכמה מוסדות אקדמיים מובילים, ובהם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, בית הספר למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית לישראל ועוד.

בשנים האחרונות כיהן כחבר בכמה ועדות ציבוריות ומקצועיות, ובהן: הוועדה הציבורית לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ('ועדת גרמן'); עדת משנה בנושא בדיקת ביטוחים רפואיים (2014-2013); ועדת היגוי להגדרת תורת השירות של מערכת הבריאות (2015); ועדת היגוי לשיפור חווית המטופל לחדר מיון (2015); ועדה להגדרת קוד אתי לשימוש ושילוב מידע במערכת הבריאות (2016); ועדת אתיקה ושיתוף הציבור להקמת 'מיזם פסיפס' לרפואה מותאמת אישית (2017).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker