אם כמות הרופאים בארץ לא תגדל - בית החולים החדש בנגב ייהפך מבשורה לאסון

המחסור בכוח אדם מקצועי נהפך לאחד האיומים הכי משמעותיים על התפתחותה התקינה של מערכת הבריאות. לאור העובדה שהכשרת כוח אדם מקצועי ובעל ניסיון אורכת זמן רב, כל תוכנית ליצירת כוח אדם תוספתי חייבת להתחיל לפחות 10 שנים טרם יפתח בית החולים החדש את שעריו

עדי ניב יגודה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית החולים סורוקה בבאר שבע
בית החולים סורוקה בבאר שבעצילום: אילן אסייג

לאחר שנים של ויכוחים, התנגדות משרד האוצר ודיונים ממושכים בועדות התכנון בסוף נפל הפור. בתחילת דצמבר 2019 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמתו של בית החולים ציבורי החדש בבאר שבע. בית החולים צפוי לכלול 1,900 מיטות אשפוז, מהן 1,000 מיטות אשפוז כללי, והיתר אשפוז בתחום בריאות הנפש, שיקום וגריאטריה.

אין חולק על החשיבות הרבה שיש לפתיחת בית חולים חדש שצפוי לתת מענה לצרכים המתפתחים של תושבי הנגב, כמו גם לצמצום חלק מהפערים הקיימים בתחום הבריאות. אולם, ומבלי לקלקל את החגיגה, חשוב לשאול שאלה קטנה אך קריטית: לאור מצוקת כוח האדם המקצועי הקיימת כבר כיום, מי יעבוד בבית החולים החדש ביום שהוא ייפתח? מפואר ומתקדם ככל שיהיה, מאיפה יגיעו מאות רופאים בכירים במגוון תחומי התמחות; מתמחים; אחיות ועוד?

ככל שמערכת הבריאות לא תתעשת ובמהירות בתקופה שלפני פתיחת בית החולים החדש, אנו צפויים לחזות בקניבליזם של בתי החולים. כזה שכולנו נצא ממנו מופסדים.

נכון להיום, ולמרות שכמעט כולם מבינים את גודל הצרה, מערכת הבריאות לא נערכת כראוי מבחינת הכשרת עתודות כוח אדם מקצועי (רופאים ואחיות, אך לא רק). לכן זה רק עניין של זמן עד שתתחיל מלחמה אגרסיבית לגיוס כוח אדם מקצועי בין ביה"ח שיקום בנגב ובין כל יתר בתי החולים באזור המרכז והדרום.

זהו מאבק על משאב חיוני שבלעדיו אין לבית החולים זכות ואפשרות קיום, ושכבר כיום נמצא במחסור אקוטי; מאבק שמאיים להותיר את כל בתי החולים מדממים ונכים, ובפרט את בית החולים סורוקה בבאר שבע.

כבר היום המחסור בכוח אדם מקצועי נהפך לאחד האיומים הכי משמעותיים על התפתחותה התקינה של מערכת הבריאות ויכולתה להתמודד עם אתגרי העתיד (גידול והזדקנות האוכלוסייה). כך לדוגמה, מנתונים שפירסם ארגון OECD בדצמבר 2019 עולה כי ישראל היא המדינה היחידה בארגון שחוותה בשנה החולפת ירידה בשיעור הרופאים (3.1 רופאים ביחס ל-1,000 תושבים, לעומת 3.5 בממוצע מדינות ה-OECD).

נתון מטריד נוסף הוא שיעור גבוה מאוד של רופאים שחצו את גיל 55 (50% בישראל לעומת 34% בממוצע מדינות ה-OECD), ושבעשור הקרוב צפויים לצאת לפנסיה. נתונים אלו מסמנים את הדרמה שעוד עתידה להתרחש במערכת הבריאות הישראלית.

בנוסף, חשוב להפנים כי את שמיכת כוח האדם יש להגדיל, ולא רק למשוך מצד לצד תוך קריעתה ושחיקתה. לכן, ולאור העובדה שהכשרת כוח אדם מקצועי ובעל ניסיון אורכת זמן רב יחסית, בתחום הבריאות כל תוכנית ליצירת כוח אדם תוספתי חייבת להתחיל לפחות 10 שנים טרם יפתח בית החולים החדש את שעריו. הרי לא יעלה על הדעת שעם פתיחתו בית החולים החדש יתבסס רובו ככולו על העסקת מתמחים צעירים בשנתם הראשונה. תושבי הפריפריה זכאים לשירותי רפואה איכותיים, מגוונים ומצוות רפואי וסיעודי מנוסה ומיומן.

אז במקום למשוך את השמיכה מצד לצד (בדומה למה שחוותה מערכת הבריאות עם פתיחת בית החולים אסותא אשדוד), חייבים משרדי הבריאות והאוצר לגבש תוכנית חירום לאומית מתוקצבת להגדלת שמיכת כוח האדם המקצועי בצורה משמעותית. כוח אדם שיהווה עתודה מקצועית ליום שבית החולים החדש בנגב יפתח את שעריו.

כך לדוגמה, יש להגדיל את מכסת הסטודנטים שלומדים רפואה וסיעוד בישראל; יש להרחיב את השדות הקליניים הקיימים, ובכלל זאת לשלב כשדה קליני גם בתי חולים פרטיים בעלי נפח פעילות משמעותי (לדוגמה אסותא רמת החיל והרצליה מדיקל סנטר); חובה להרחיב בצורה משמעותית את מסגרות ההתמחות בקהילה (פרק זמן ותחומי התמחות) ועוד.

מערכת הבריאות הישראלית חייבת לגבש בדחיפות עתודות כוח אדם מקצועי בראייה לאומית, ארוכת טווחה ובהתאם לצרכים המתפתחים ולאתגרים הצפויים.

עדי ניב יגודה

עדי ניב יגודה | עדי ניב יגודה

ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות.

מרצה בכמה מוסדות אקדמיים מובילים, ובהם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, בית הספר למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית לישראל ועוד.

בשנים האחרונות כיהן כחבר בכמה ועדות ציבוריות ומקצועיות, ובהן: הוועדה הציבורית לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ('ועדת גרמן'); עדת משנה בנושא בדיקת ביטוחים רפואיים (2014-2013); ועדת היגוי להגדרת תורת השירות של מערכת הבריאות (2015); ועדת היגוי לשיפור חווית המטופל לחדר מיון (2015); ועדה להגדרת קוד אתי לשימוש ושילוב מידע במערכת הבריאות (2016); ועדת אתיקה ושיתוף הציבור להקמת 'מיזם פסיפס' לרפואה מותאמת אישית (2017).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker