המדינה מעדיפה את השיקול הכלכלי על פני טובת הציבור

שיטת הרישיונות למכשירי MRI מייצגת מדיניות אנטי־בריאות - שבמקרים מסוימים אף עשויה לעלות בכדי קיצור חיי הממתינים

עדי ניב יגודה
עדי ניב יגודה
מכשיר MRI במרכז הרפואי שמיר
מכשיר MRI במרכז הרפואי שמירצילום: ניר קידר
עדי ניב יגודה
עדי ניב יגודה

נכון להיום, ולמרות צרכים גוברים והולכים, בישראל פועלים כיום 49 מכשירי MRI בלבד. זהו מספר נמוך יחסית של מכשירים, שמשמעותו תורים ארוכים, איחור באבחון שעולה בחיי אדם, ביצוע בדיקות מסביב לשעון (כך, זימון לטיפול בשעה 4:00 לפנות בוקר אינו יוצא דופן), פגיעה באיכות הטיפול ועוד.

עם זאת, התורים הארוכים, אובדן חיי אדם והסבל הרב של החולים אינם בבחינת גזירת גורל. בפועל, המחסור במכשירי MRI בישראל מבטא מדיניות מודעת וברורה, לכאורה בשם שמירה על יעילות כלכלית.

די במבט מהיר בנתוני OECD כדי להמחיש את המחסור הקיים בישראל. כך למשל, נכון ל–2016 פעלו בישראל 4.9 מכשירי MRI לכל מיליון תושבים, בעוד ממוצע מדינות OECD היה 15.8 מכשירים למיליון תושבים. אמנם בשלוש השנים האחרונות המצב השתפר במקצת בעקבות יישום תוכנית משרד הבריאות להגדלת מספר המכשירים, אך גם לאחר תוספת המכשירים ישראל עדיין נותרת הרחק מאחור.

משנות ה–90 מפעילה ישראל מדיניות שלפיה לבתי החולים קיימת חובה לקבל רישיון להחזיק ולהפעיל מכשירי MRI בשטחם. באמצעות השליטה על מספר הרישיונות, וכפועל יוצא מספר המכשירים הפועלים, שולטת המדינה על ההוצאה הלאומית לבריאות, גם כשהתוצאה היא פגיעה קשה בציבור ובבריאותו.

החשש האמיתי של אוצר המדינה הוא ש יגרום לעלייה בשימושים, וכפועל יוצא — לעלייה בהוצאה הציבורית לבריאות (בשל מימון עלויות הבדיקה כחלק מסל השירותים הציבורי). כדי לשלוט בגובה ההוצאה הכספית, החליטה המדינה להגביל את מספר המכשירים הפועלים בישראל. זוהי מדיניות אנכרוניסטית, שפועלת בניגוד גמור לצרכים המתפתחים בתחום הבריאות ומעדיפה את השיקול הכלכלי הצר, על פני טובת הציבור ובריאותו. העדפה זו משקפת ראייה קצרת טווח של צמצום ושליטה על ההוצאה השוטפת, תוך התעלמות מתועלת ארוכת טווח (איתור מוקדם של מחלה עשוי לחסוך הוצאות עתידיות) ואדישות לסבל הרב של ציבור החולים. הלכה למעשה, שיטת הרישיונות למכשירי MRI מייצגת מדיניות אנטי־בריאות, שבמקרים מסוימים אף עשויה לעלות בכדי .

כעת, ודווקא על רקע הנתונים שמפרסם OECD, הגיע הזמן לזנוח את המדיניות הפוגענית הנוהגת כיום. בהתאם, ראוי להתיר לכל קופות החולים לרכוש ולהפעיל מכשירי MRI בקהילה, בהתאם לצורכי הציבור. קופות החולים, מעצם היותן הגורם המממן את עלות הבדיקה, יידעו לווסת בין מספר המכשירים שיופעלו בבעלותן והצרכים המתפתחים של המבוטחים. שהרי אין חושד בקופות החולים שהן ירכשו מכשירי MRI שלא לצורך, ובכך יגדילו את ההוצאות שלהן עצמן.

מכאן, דווקא מהלך של ביטול הצורך ברישיונות והפעלת מכשירי MRI בקופות החולים הוא שעשוי להגביר את היעילות הכלכלית. בין היתר, באמצעות צמצום הצורך לקנות שירותים מספקים חיצוניים (בתי חולים) וביצוע בדיקות MRI בעלות מופחתת בתוך קופות החולים. במקביל, ובמקום לחלק רישיונות הפעלה, ראוי שמשרד הבריאות יתמקד במדיניות של פיקוח ובקרה על איכות השירות לאלה שעוברים בדיקות הדמיה. מדיניות שבכוחה לקצר משמעותית את אורך התורים לבדיקת MRI, לשפר את האיכות, השירות והבריאות של ציבור, ולא פחות חשוב מכך — לחזק את אמון הציבור ברפואה הציבורית, ולצמצם את התלות בביצוע בדיקות הדמיה באמצעות ביטוחים פרטיים.

עדי ניב יגודה

עדי ניב יגודה | |עדי ניב יגודה

ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות.

מרצה בכמה מוסדות אקדמיים מובילים, ובהם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, בית הספר למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית לישראל ועוד.

בשנים האחרונות כיהן כחבר בכמה ועדות ציבוריות ומקצועיות, ובהן: הוועדה הציבורית לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ('ועדת גרמן'); עדת משנה בנושא בדיקת ביטוחים רפואיים (2014-2013); ועדת היגוי להגדרת תורת השירות של מערכת הבריאות (2015); ועדת היגוי לשיפור חווית המטופל לחדר מיון (2015); ועדה להגדרת קוד אתי לשימוש ושילוב מידע במערכת הבריאות (2016); ועדת אתיקה ושיתוף הציבור להקמת 'מיזם פסיפס' לרפואה מותאמת אישית (2017).

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ