חושבים שעכשיו צפוף במחלקות האשפוז? כדאי שתחשבו שוב

אם לא יתרחש שינוי דרמטי בתקצוב מערכת הבריאות, לא רחוק היום שבו נראה חולים שוכבים במיטות קומותיים

עדי ניב יגודה
עדי ניב יגודה
בית חולים
בית חוליםצילום: רמי שלוש

באחרונה אנו עדים לשיח ציבורי ער אודות המצוקה החריפה במיטות האשפוז והצפיפות האיומה בבתי החולים. תיאורים מזעזעים של חרפה אשפוזית, תוך פגיעה קשה במטופלים ובמטפלים כאחד. אבל אם אתם חושבים שעכשיו צפוף במחלקות האשפוז — כדאי שתחשבו שוב. כל מי שיביט ליום המחר יגלה שהמציאות האשפוזית בבתי החולים בישראל צפויה להיות גרועה הרבה יותר. ככל שלא יתרחש שינוי דרמטי בסדר העדיפויות הלאומי ובתקצוב ראוי למערכת הבריאות, לא רחוק היום שבמקרה הטוב נתחיל לראות חולים שוכבים במיטות קומותיים, שלא לומר שניים במיטה אחת.

נכון להיום שיעור מיטות האשפוז בישראל הוא 1.7 מיטות ל–1,000 נפש (מיטות טיפוליות בניכוי פסיכיאטריה). הרחק מתחת לממוצע מדינות OECD העומד על 2.9, ובטח מתחת לצרכים המתפתחים של אוכלוסיית ישראל. עם זאת, הדרמה האמיתית במערך האשפוז עוד לפנינו.

על פי תחזיות משרד הבריאות, גם אם בכל שנה יתווספו למערך האשפוז כ–300 מיטות חדשות (סדר גודל של אסותא אשדוד), שיעור מיטות האשפוז בישראל ימשיך להידרדר, ויגיע עד ליחס של 1.6 מיטות לאלף נפש. כפועל יוצא, וכשמספר מיטות האשפוז נמוך מהצרכים הקיימים, לא מפתיע שישראל מובילה גם בשיעור תפוסת מיטות לאשפוז כללי. כך לדוגמה, בעוד שב–2016 התפוסה הממוצעת ב–OECD היתה 75.5%, התפוסה הממוצעת בישראל היתה 93.8%. שיעור תפוסה בלתי נתפש שבעקבותיו נגרמת פגיעה במטופלים (תנאי ואיכות אשפוז) ובמטפלים (שחיקה). ספק רב אם יש בישראל עוד מערכת שמספקת שירות חיוני, ושעובדת כל השנה עד קצה גבול היכולת.

נוכח הנתונים העגומים, מה הפלא שכבר היום בחדרי אשפוז שנבנו במקור לשלוש או ארבע מיטות, שוכבים בפועל שמונה מאושפזים ואף יותר. תת־תנאים שפוגעים אנושות בכבוד המטופל, בזכויותיו הבסיסיות לפרטיות וסודיות רפואית, וכמובן גם באיכות הטיפול הרפואי.

מיותר לציין כי גם הסיסמה השחוקה והכאובה של "הזקנה מהמסדרון" ככזאת שמייצגת את החרפה האשפוזית שחווים מטופלים רבים, היא כבר מזמן אינה נחלת "הזקנה" בלבד, אלא המציאות של כולנו. בחלק מבתי החולים גם האשפוז במסדרון כבר אינו מסעיר או מרגש, כי בתקופות מסוימות כשתפוסת האשפוז במחלקות נוסקת גם חדר האוכל הופך לחלל אשפוז. במידה רבה נדמה כי החלל היחיד בבית החולים שמוגן מפני אשפוז הוא החניון, אחרי הכל זה ענף כלכלי מכניס.

דווקא עכשיו, כשישראל נמצאת בתקופת בחירות וברקע נשמעות שפע של הבטחות, חשוב לפזר את ערפל המסרים הסמיך שקברניטי המדינה נוהגים לייצר, ולומר בקול רם וברור: המצוקה החריפה במיטות האשפוז איננה בבחינת גזירת גורל. העומסים הבלתי נסבלים והפוגעניים הם תוצאה ישירה של הרעבה תקציבית מכוונת לצד היעדר מדיניות בריאות קוהרנטית, בראייה לאומית ולטווח ארוך. את המציאות הזאת יש לשנות, ולא רק במלים או בסיסמאות פופוליסטיות ריקות מתוכן מעשי.

כבר בטווח המיידי ראוי וניתן להגדיל את מספר מיטות האשפוז בבית החולים אסותא אשדוד (מ–300 מיטות ל–600); לפתח מערך איכותי לאשפוזי בית במספרים משמעותיים, ובכל הארץ — לחזק ולהקים מוקדי רפואה דחופה בפריסה ארצית ובתמיכה מקצועית של בתי החולים (יש להבטיח שהמוקדים יאוישו על ידי כוח אדם איכותי שמסוגל לצמצם פניות מיותרות לחדרי המיון, ולא יהיה עוד תחנת מעבר שדוחפת למיון ורק גוזרת קופון).

במקביל, יש לגבש "תוכנית אשפוז לאומית — בית חולים וקהילה" בראייה ארוכת טווח, ולבנות את מצבת כוח האדם המקצועי בהתאם.

עדי ניב יגודה

עדי ניב יגודה | עדי ניב יגודה

ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות.

מרצה בכמה מוסדות אקדמיים מובילים, ובהם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, בית הספר למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית לישראל ועוד.

בשנים האחרונות כיהן כחבר בכמה ועדות ציבוריות ומקצועיות, ובהן: הוועדה הציבורית לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ('ועדת גרמן'); עדת משנה בנושא בדיקת ביטוחים רפואיים (2014-2013); ועדת היגוי להגדרת תורת השירות של מערכת הבריאות (2015); ועדת היגוי לשיפור חווית המטופל לחדר מיון (2015); ועדה להגדרת קוד אתי לשימוש ושילוב מידע במערכת הבריאות (2016); ועדת אתיקה ושיתוף הציבור להקמת 'מיזם פסיפס' לרפואה מותאמת אישית (2017).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker