שוחטים את התרנגולת: על הסכנה לביטחון האנרגטי של ישראל שגלומה בהמלצות אדירי

אסור לקבל את המלצותיה של הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי לייצוא גז מישראל שיובילו למחסור, העלאת מחירים וזיהום משמעותי. קריאה מודרכת בטקסט שכל ישראלי צריך להכיר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי

ועדה בראשות מנכ״ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, פירסמה לאחרונה להתייחסות הציבור המלצות מרחיקות לכת להרחבת יצוא הגז מישראל. מסקנות אלו – אם יאומצו על ידי הממשלה – יעמידו את ישראל בפני סיכון למחסור עתידי בגז, אשר יתבטא בהתייקרות משמעותית של תעריף החשמל, גידול ניכר בפליטות מזהמים וגזי החממה וסיכון לאמינות האספקה של ישראל. 

בשנת 2012, בעקבות גילוי מאגרי הגז, נקבעה בישראל מדיניות זהירה אשר הבטיחה עתודות גז מספקות לשוק המקומי והגבילה את הייצוא מהמאגרים. בשנת 2018 נבחנה מחדש מדיניות זו, והממשלה נתנה משנה תוקף לשמירת עתודות מספקות של גז לשוק המקומי. בנוסף, החלטת הממשלה מ־2018 הבטיחה כי מדיניות הייצוא תתחשב בקצב הפקת הגז, כך שברמה היומית תישמר יכולת הפקה מספקת ליצור חשמל ולתעשיה בישראל. 

ברקע למדיניות זהירה זו עמד משבר הגז שישראל חוותה אך לפני עשור. משבר זה — אשר נגרם כתוצאה מהפסקת הספקת הגז ממצרים לישראל — הביא לגידול ניכר בשימוש בפחם ובסולר בשנים 2011-2012, איים על הביטחון האנרגטי של ישראל והגדיל את עלות יצור החשמל בישראל בשנים אלו בכ-50% (תשעה מיליארד שקל). כעת, שוקלת הוועדה להמליץ על מתן היתר לייצוא של כשליש מהעתודות הנדרשות לישראל לשנים הבאות. כמו כן, הוועדה מתעלמת ממגבלות קיבולת הפקת הגז, ובכך מאפשרת עדיפות יומית לייצוא גם בימי שיא הביקוש לחשמל, בהם היצוא עשוי לבוא על חשבון הפקת הגז ליצור חשמל לשוק המקומי. 

בהמלצות הוועדה יש כשלים מהותיים. הטיעון המרכזי שלה הוא הצפי לצמצום הביקוש לגז בעולם בתרחישים בהם מדינות העולם יאמצו מדיניות אגרסיבית להפחתת פליטות גזי החממהֿ, והרצון לממש את התועלת מהייצוא טרם הירידה בביקוש. אולם, בחינה של תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA), המצוטטת על ידי הוועדה לתמיכה בטיעון זה, מלמדת כי בתרחיש עסקים כרגיל הביקוש לגז בעולם צפוי להמשיך לגדול ואילו בתרחיש של מדיניות הפחתת פליטות, הביקוש לגז לא יורד מתחת לרמתו הנוכחית גם בעתיד הרחוק.זאת ועוד, תחזית סוכנות האנרגיה של ארצות הברית (EIA) עליה ביסס אך לאחרונה משרד האנרגיה את מפת הדרכים למשק דל פחמן מצביעה דווקא על גידול בביקוש העולמי לגז טבעי בעתיד

מפגין נגד מתווה הגז נושא שלט ובו תמונתו של יצחק תשובהצילום: עופר וקנין

תחזית הביקוש לגז בישראל, אשר תוקפה מחדש על ידי הוועדה, מראה כי גם בתרחישים מקלים ביחס לצמיחת הביקוש, העתודות הנדרשות לשוק המקומי לא פחתו מאז קביעת המדיניות בשנת 2018. לכאורה, הגדלת יעד האנרגיה המתחדשת ל-30% מתמהיל הייצור מצמצמת את הביקוש לגז, אולם, הוועדה מכירה בכך שהסבת התחנות הפחמיות לשימוש בגז והגידול הצפוי בהיקפי הרכב החשמלי מביאים לכך שהתחשיב לגבי עתודות הגז הנדרשות לישראל עומד בעינו ואף גדל ביחס לתחזית 2018.

הוועדה מניחה כי בעתיד יימצאו מקורות אחרים לייצור אנרגיה, כגון אנרגיה מתחדשת ומימן ולכן הסיכון בוויתור על העתודות אינו גבוה. בפועל, לפי דו״ח שפירסמה רשות החשמל, עתודות הקרקע של ישראל ומגבלות פיתוח הרשת מהווים חסם להגדלת יעד האנרגיה המתחדשת מעבר ל- 30% אשר אושרו על ידי הממשלה. הפקת המימן בעולם נמצאת בחיתוליה ולא ניתן להצביע על מדינה אשר מבססת את ביטחונה האנרגטי בעתיד על שימוש במימן. גם הוועדה עצמה מתייחסת למימן בשפה רפה ואינה מציגה תוכנית סדורה למקורות אנרגיה חלופיים לישראל משום שאין בסיס מעשי למשק מבוסס מימן כיום. במילים אחרות, ההישענות על מקורות אחרים לייצור חשמל היא בשלב זה בגדר משאלת לב ולא יכולה לשמש כבסיס למדיניות הנוגעת לוויתור על מקורות ממשיים כמו עתודות הגז הטבעי.

זאת ועוד, הוועדה מציגה מצג מטעה של התועלת הצפויה למשק מהגדלת הייצוא, לפיו הגדלת מכסות הייצוא תביא להכנסה של 230 מיליארד שקל. תועלת זו חושבה ביחס לגילויים עתידים של גז אשר הוועדה מניחה כי הם עשויים להתגלות בעתיד. כלומר, החישוב מתייחס לנתון ספקולטיבי, שאין לו בסיס ממשי, במקום להתמקד בגז הקיים כיום במאגרים, שאותו הוועדה מבקשת להסיט כעת מעתודות מקומיות לייצוא. כמו כן, החישוב מתייחס למלוא ההכנסה הצפויה ממכירת הגז, במקום לחלק הקטן משמעותית הצפוי להגיע לקופת המדינה כתוצאה מהייצוא. תיקון החישוב מראה כי התועלת הצפויה בפועל לקופת המדינה עומדת על כ-10 מיליארד שקלים בלבד — סכום זניח שאינו מצדיק בשום פנים את הסיכון לביטחון האנרגטי של ישראל, שהוא תוצאה ישירה של המלצות הועדה. 

לבסוף, הוועדה מתעלמת מהעלות הצפויה למשק במקרה שבו ישראל תתמודד עם מחסור יומי בהפקת גז לשוק המקומי או מחסור ארוך טווח בעתודות גז, כתוצאה מהקלת מדיניות הייצוא. עלויות אלו עשויות להתבטא בהגדלת השימוש בפחם ובסולר ובהקמת תשתית נוספת לייבוא גז נוזלי, תוך הגדלת הפליטות ופגיעה באמינות האספקה. יתרה מכך, מיצוי קיבולת הפקת הגז לייצוא תאפשר למאגרים לנצל את כוח השוק שייווצר להם וימנע את התחרות אשר אך לאחרונה החלה להיפתח בין המאגרים. לנזקים אלו מחיר גבוה משמעותית בהשוואה לתועלת שניתן יהיה להפיק מייצוא עתודות הגז של ישראל.

לסיכום, בדומה למשל התרנגולת המטילה ביצי זהב, ישראל זכתה בעשור האחרון ליהנות ממאגרי גז מקומיים המאפשרים לה להתבסס לאורך שנים על אמינות אספקה, ודאות במחיר הגז והפחתה של פליטות גזי החממה. המדיניות המוצעת על ידי מנכ״ל משרד האנרגיה מזכירה את האיכר המבקש לשחוט את התרנגולת כדי ליהנות מהזהב כעת בלי לשקול את ההשלכות החמורות לעתיד. 

ד"ר נורית גל היא מומחית לאנרגיה, לשעבר סמנכ״לית הרגולציה ברשות החשמל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker