הטבלה כן משקרת: איפה באמת נמצא הזיהום בחיפה

המפעלים הפטרו־כימיים בחיפה הצליחו לדחות את קצם בעזרת פעלתנות אפקטיבית ושימוש בנתונים רוחביים מדי, שאינם משקפים את מוקדי הזיהום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד זיהום במפרץ חיפה: הנתונים רלוונטים למרכזצילום: ג'יני

ראשי התעשייה הפטרו־כימית בישראל ניהלו קמפיין שקט ואפקטיבי לקראת השבוע שבו ועדת המנכ"לים הממשלתית קיבלה החלטה על עתידם של המפעלים במפרץ חיפה. אומנם, בסופו של יום התקבלה החלטה חשובה ברמה עקרונית על סגירת המפעלים בתוך עשור — ללא תאריך יעד מוסכם, אבל בדרך להחלטה החשובה הזאת היה מעניין להיווכח כיצד מצליחים המפעלים לגייס לצדם את רוב העיתונות הכלכלית בישראל בכדי להגן על המשך קיומם. 

קחו לדוגמה את טבלת פליטת החומרים המזהמים במפרץ חיפה שצורפה פעמיים לכתבות ב"דה מרקר", פעם בכתבתו של ישראל פישר (21.4) תחת הכותרת "מי אחראי על הזיהום?" ופעם בכתבתה של מירב ארלוזורוב (22.4).

המסר המשתמע ממנה מוצג כבר שנים בגרסאות שונות על ידי  התעשיינים ובראשם קברניטי תשלובת בתי הזיקוק־בז"ן. בכל דיון שבו נכחתי ושבו הם נדרשו להשיב לטענות בדבר אחריותם לזיהום החריג הקיים במפרץ, הם נהגו לשלוף חיש מהר את הנתונים הללו ולהראות  כיצד עיקר הזיהום באזור חיפה נובע בכלל מהתחבורה ולא מהתעשייה הפטרו־כימית. 

הטבלה הזאת שמקורה אני מניח במשרד האנרגיה ונסמכת על דגימות וניטורים של איגוד ערים חיפה, מציגה תמונה חלקית ואינטרפטציה לקויה, שלא לומר מוטעית, של הנתונים הרלוונטיים. ראשית,  נתוני הזיהום מתחבורה ותעשייה בטבלה מתייחסים לכלל שטח השיפוט הגיאוגראפי של האיגוד הערים: מטירת הכרמל בדרום, דרך רכסים, עוספיא, קרית טבעון וקיבוצי עמק זבולון במזרח ובצפון עד עכו, גבול שטח השיפוט של האיגוד. לו היו בוחנים את נתוני הזיהום הללו בתא שטח קטן יותר של מפרץ חיפה בלבד, היתה מתקבלת תמונה אחרת לחלוטין. כלומר, טבלה שהיתה מתבססת גם היא על הנתונים של איגוד ערים, אך מתמקדת באזורי הקריות, נשר והשכונות החיפאיות הפונות לכוון המפעלים, היתה מציגה תוצאות שונות בתכלית. טבלה זו היתה מצביעה בבירור על זיהום תעשייתי כבד באזור המיושב והצפוף ביותר בכל נפת חיפה.

אך מעבר לכך, ישנה ראייה אחת חדה וחותכת נוספת: רמת הזיהום התחבורתי במרכז הארץ אינה נופלת מרמת הזיהום התחבורתי באזור חיפה ועדיין, שיעורי התמותה והתחלואה באזור המפרץ גבוהים בהרבה משיעורם ברוב האזורים בארץ לאורך עשרות שנים. כבר ב-2015 קבע הפרופסור איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות באותה עת, שקיים קשר ספציפי בין "זיהום אוויר תעשייתי בנפת חיפה" לבין תחלואה נשימתית, אסתמת ילדים, תחלואה קרדיווסקולירית וסוגי סרטן מסוימים. לתת למפעלים הללו "לדעוך ולהיסגר בעצמם בתוך 15-20 שנה", כפי שמציעה ארלוזורוב תגרום לעוד אלפים מתושבי האזור ל"דעוך" ולחלקם למות מסרטן ומחלות אחרות. 

לסיום, חשוב להדגיש, שעם כל השמחה על ההחלטה הדקלרטיבית של ועדת המנכ”לים, אם הצהרה זאת לא תקבל ממד ממשי עם תאריך יעד נקוב לסגירת המפעלים, התסריט שמציעה ארלוזורוב עוד עשוי להתממש.

אורי רוזנווקס הוא יוצר תעודה, בין עבודותיו האחרונות הסדרה התיעודית "המפרץ" בהוט 8

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker