כולם נשא הרוח: אסדת לווייתן לא תרמה דבר להפחתת הזיהום

אין קשר בין הסגירה העתידית של תחנות פחמיות בחדרה לבין פיתוח אסדת הגז לווייתן, כפי שמשרד האנרגיה רוצה שנאמין - ולכן המאבק נגדה היה מוצדק ■ תשובה למירב ארלוזורוב

יוני ספיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קידוח לווייתןצילום: אלבטרוס
יוני ספיר

במסגרת מאמרה "הדילמה האכזרית: אוויר נקי או שמירה על שטחים פתוחים", קובעת מירב ארלוזורוב כי "איכות האוויר באזור חוף דור השתפרה פלאים" מאז החלה אסדת לווייתן לפעול, משל האסדה היא מטהר אוויר ענק, וכי "מאבק האיתנים" נגד הקמתה נראה בדיעבד מופרך.

מלבד הדהוד ספין מבית מדרשו של משרד האנרגיה, זהו כשל לוגי, שכן אם נוסף מזהם - והאסדה ודאי מזהמת שהרי היא מטפלת בדלק מאובנים עתיר פחמימנים רעילים - ברור שהאוויר לא יכול להתנקות מעצם קיומו. מדובר באסדה שדיווחה על עשרות תקלות, תוך הפעלת לפיד לשריפת גז בשגרה, בניגוד גמור למה שמתיר היתר הפליטה שלה. בנוסף, מפעילת לווייתן נקנסה במיליוני שקלים על די המשרד להגנת הסביבה בשל חריגה מהיתר הפליטה לאוויר.

עוד כותבת ארלוזורוב כי "הסיבה לירידה בזיהום האוויר באזור חוף דור היא השינויים הרבים שנעשו בתחנת הכוח בחדרה". יש בכך טעות: אין קשר בין הזיהום בחוף דור לזה שבחדרה. הזיהום מהתחנה הפחמית בחדרה, ככל שירד כתוצאה מהפחתת ייצור, מתפשט בעיקרו לכיוון מזרח ובוודאי לא צפונה. הארובות של התחנה הפחמית בחדרה מתנשאות עד לגובה של 300 מטר ומכיוון שמשטר הרוחות השכיח בארץ הוא מערבי דומיננטי, מזהמי האוויר הנפלטים מהן נישאים לוואדי ערה ועמק יזרעאל, הרחק הרחק מחוף דור, כפי שמדגימים תצלומי לוויין שפירסם גרינפיס באוגוסט 2019.

לשיטת ארלוזורוב, "כל זה קרה מכיוון שהוקמה אסדת הגז, שאיפשרה להזרים גז טבעי ממאגר לווייתן, ולהחליף את הפחם המזהם בגז הטבעי". זו שגיאה גסה. יחידות הייצור הפחמיות המזהמות בחדרה היו יכולות להיסגר זה מכבר ולא המתינו לגז מלווייתן (שעיקרו מיועד ליצוא), מה גם שאין כלל תחנות כוח גזיות בחדרה כיום. כפי שנחשף בתחקיר של שקוף ב-2019, היחידות הפחמיות 1-4 בחדרה, שאמורות להיסגר בקיץ 2022, היו יכולות להיסגר עוד לפני שנים בשל עודף יתירות הקיים במשק החשמל, כפי שצוין גם בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2017 - דבר שהיה חוסך מאות חיי אדם מדי שנה ומיליארדי שקלים.

ב-2018, לדוגמה, היתירות במשק החשמל (עודף כושר ייצור ביחס לשיא הצריכה באותה שנה) עמדה על 33%; וללא היחידות המזהמות בחדרה היתירות עמדה על 22%, מעל דרישת הרגולטור. ד"ר דן וינשטוק, ראש מינהל החשמל לשעבר, כתב בחוות דעת שהכין עבור גרינפיס עוד ב-2016, כי החל ב-2019 יהיה אפשר לסגור חלק מכושר הייצור בחדרה, בשל עודף יתירות ברמה הארצית. כלומר, בניגוד לעמדת ארלוזורוב כי מאבקי איכות הסביבה "נוטים להיות מופרכים", גם הערכה שמרנית מצד גורם לשעבר במשק החשמל היתה כי יש להפחית את עודף הייצור ולסגור יחידות בחדרה.

אם יש דבר מופרך, אם כן, הוא אינו המאבק הסביבתי, אלא ההקשר המלאכותי שיצר משרד האנרגיה בין סגירת היחידות הפחמיות 1-4 בחדרה לבין פיתוח לווייתן וכניסת שלושה צינורות גז נפרדים אל החוף. שהרי לא היה כלל צורך בגז מלווייתן, שהחל לזרום בתחילת 2020, כדי לסגור יחידות מונעות בפחם ב-2018, וגם לא כדי להניע יחידות גזיות שעתידות להיות מוקמות באותו אתר רק ב-2022.

בנוסף, משרד האנרגיה התעלם מכך שהמדינה היא זו שוויתרה למונופול הגז על הרחבת כושר ההפקה של אסדת תמר ב-2016, כמתוכנן בתוכנית הפעולה של נובל אנרג'י, ועל הנחת צינור שני ממנה אל החוף, מה שהיה יכול למנוע מחסור שעתי מסוים בגז (שהביא לאורך השנים לצורך להפעיל מעת לעת את תחנות הכוח הפחמיות ולשרוף לעתים סולר יקר ומזהם במקום גז).

יתר על כן, האונייה המגזזת שעוגנת לצד מלאי גז נוזלי (שלא נכרה על ידי ישראל) מול חופי חדרה, בתפעול שוטף ובאמצעות המצוף באיזור, יכולה לשמש כמעין צינור נוסף, שיכול להכניס ארצה עוד כמה מיליארדי מ"ק בשנה. מאגר לווייתן הרי מיועד על פי ועדת אדירי בעיקר ליצוא (אך מזהם מקומית) וכמעט ואינו משמש את משק הגז המקומי, כפי שטענו שנים. מכאן, המאבק להרחקת אסדת לווייתן מחוף דור היה מגובה נתונים ולא היה מופרך כלל ועיקר. נהפוך הוא.

יוני ספיר הוא יו"ר עמותת שומרי הבית, הפועלת לעיצוב מחדש של משק האנרגיה בישראל ולפיקוח על משק הגז המקומי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker