כשהאמון קורס מבפנים: מבט מתוך ממשלה משותקת

ממשלת ישראל ה-35 קמה תחת הכותרת "ממשלת אחדות", אולם הטלטלה הפוליטית שחווה ישראל כבר שנתיים ומשבר הקורונה המחישו את תוצאותיו הקשות של חוסר משווע באמון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו בבית החולים שיבא, החודש
נתניהו בבית החולים שיבא, החודשצילום: AMIR COHEN/רויטרס

לפני כמה חודשים, לאחר שעוד החלטה חברתית כלכלית נתקעה בממשלה, קונן בפני בכיר במזכירות הממשלה: "אנחנו תמיד היינו השרברב שעזר לפתוח את כל הסתימות. לממשלה הזו יש הצפה בכל הבית והיא שלחה את השרברב לחל"ת. אף אחד כאן לא מאמין לאף אחד".

ממשלת ישראל ה-35 קמה תחת הכותרת "ממשלת אחדות", בעיצומו של משבר אמון מתמשך. הטלטלה הפוליטית שחווה ישראל כבר שנתיים ומשבר הקורונה המחישו את תוצאותיו הקשות של חוסר משווע באמון. אזרחים שמאבדים אמון בהנחיות הממשלה ואנשי המקצוע ומפסיקים לקיים אותן; עליית תיאוריית קונספירציה בקשר לחיסון החדש; קיטוב בין אוכלוסיות וקבוצות אינטרס ולחץ שונות שמובילים לקבלת החלטות לא הגיוניות; ומגזר עסקי חבוט ומותש שחש שקבלת ההחלטות עיוורת למצב בשטח ולא מצליחה לייצר וודאות ותקווה עבורם.

אמון הוא לא רק תחושה בין אדם אחד לאדם אחר. אמון הוא דבר מדיד המתבטא בעיקר בייחוס כוונות טובות לאחר והיכולת להפגין פגיעות למולו. אמון גבוה טוב לאזרחים וגם לעסקים ולהשקעות: יש מתאם גבוה בין רמות אמון עולות לצמיחה כלכלית, לצמצום פערים, להיעדר שחיתות, לחדשנות ולמערכות חינוך ובריאות טובות יותר.

אז איך אבד האמון? קל לייחס את אובדן האמון לפוליטיקאים ומעצבי מדיניות שאנחנו מתקשים להאמין להם, אבל בתשובה הזו אין די. אני רוצה להציע הסבר נוסף - שנובע מדילול של מנגנונים ממשלתיים, שתפקידם לשמר ולייצר יחסי אמון, אבל פשוט שותקו, במחדל או במתכוון בשנה האחרונה.

כשכולם מדברים בזלזול על "פקידות", מתעלמים מהעובדה שהפקידות הזו מתחזקת מנגנון שעליו מבוססים יחסי האמון בממשלה. כשמחלישים אותם - האמון נחלש. 

מנדלבליט בפתח מסיבת העיתונאים שבה הודיע על החלטתו להעמיד את נתניהו לדין, בנובמבר 2019צילום: אמיל סלמן

בשנה האחרונה עבדתי בממשלה וראיתי מקרוב איך קורס אמון מבפנים. מזכירות הממשלה - שתפקידה תיאום, קירוב עמדות והנעת תהליכים בצורה מקיימת - שותקה בשל המאבקים הפריטטיים בין כחול לבן לליכוד. יתרה מכך, בקרב שרים רבים הגוף הזה הפסיק להיות גורם נייטרלי ומקצועי, והם הפסיקו לפנות אליו.

כשגם האמון במוסד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, "הבורר" של כלל המנכ"לים והמשרדים מתערער - אין בעצם מנגנון הכרעה מוסכם, וכל אי-הסכמה שלא נפתרת מתעצמת ומשליכה על זירות אחרות, שהולכות ומשתתקות.

אפילו לקיום ישיבות ממשלה בשיחות וידיאו יש השפעה משמעותית. זה נשמע טכני, אבל אין יותר הסכמות וסגירות בחיוך וטפיחה על השכם במזנון הקטן מחוץ לאולם הממשלה; אין יותר יכולת לקיים קשרים בלתי פורמליים וחבריים ולנהל שיחה בענייני חולין. מי שחושב שאלה זוטות, לא מבין כמה החלטות קריטיות בתולדותיה של ישראל התאפשרו בזכות קשרים כאלה. 

שני גורמי מטה קריטיים נוספים שלא יכולים לעבוד ללא אמון הם היועץ המשפטי לממשלה ומשרד האוצר. הראשון נמצא תחת מתקפה רבתית כבר זמן רב, ובאופן בלתי נתפס האמון הניתן לו תלוי בהשקפה הפוליטית של המתבונן. השני, משרד האוצר בכלל, ואגף התקציבים בפרט, לא יכול להוביל את החוסן הכלכלי של ישראל כשהכלי המרכזי שלו להובלת שינוי – תקציב המדינה – נהפך לסוגייה פוליטית ותו לא.

הפוליטיקאים וקובעי המדיניות נושאים באחריות כבדה לכך, אבל גם גופים אלה צריכים לשאול את עצמם כיצד איבדנו את האמון היקר שניתן לנו, מה חלקנו בכך ומה אנחנו יכולים לעשות מחר בבוקר כדי להשיבו. 

בהיעדר אמון, פעולות חיובית רבות של הממשלה, של הרשויות המקומיות ושל גורמי הבריאות לטיפול במשבר – לא נתפשו בציבור ככאלה. הנה מבחן פשוט: שאלו את עצמכם "האם אני מייחס כוונות טובות למי שמקבל החלטות קריטיות הנוגעות לחיי בשנה האחרונה?"

אי אפשר להמשיך לנהל עסקים כרגיל, ואי אפשר לצפות לשיתוף פעולה ואחריות הדדית כשהתשתית הקיומית – האמון בינינו לבין מי ששלחו אותנו לשרת אותם כציבור – לא קיימת. מדינת ישראל רוקדת כבר שנים על רצפת פל-קל שעברה השנה את המסה הקריטית וקרסה בדם ועשן. 

אנו נמצאים בשעה קריטית. כשתעמדו מול הקלפי בקרוב, שאלו את עצמכם מי המנהיג שישקם את המנגנונים האלו – כתוכנית עבודה מרכזית שלו ומי משתמש בהיעדר אמון כי הדבר משרת אותו פוליטית, על אף הנזק שנגרם לישראל מכך.

עו"ד עמית פרסיקו, שימש ראש המטה של שר התקשורת ונשא בתפקידים בכירים במגזר הציבורי והחברתי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker