עזרה לעניים או הנצחת העוני של החרדים? זה בעצם אותו

המשמעות של העברת עוד תקציבים לעניים היא עידוד חרדים להמשיך ללמוד בישיבה, להרבות בילדים ולהמשיך לחיות בצפיפות ■ כך במקום לעזור לעניים, אנחנו נפגע בהם

רונן בר-אל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חרדים בבני ברק. למצולמים אין קשר לכתבה
חרדים בבני ברק. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: מוטי מילרוד

מחקר של מכון ויצמן מראה כי שיעור התמותה מקורונה גבוה במיוחד בקרב העניים. זה נשמע נורא, גם אם זה לא מפתיע. מגיפות תמיד פגעו יותר באלה שיש להם פחות יכולת להתגונן. אבל בישראל, הסיבה לכך שהקורונה פוגעת במיוחד בעניים לא קשורה רק לכך שיש להם פחות כסף. היא קשורה גם לעובדה שכמעט רבע מהעניים בישראל הם חרדים, ועוד 40% הם ערבים. אז במקום לכתוב שהקורונה פגעה קשה במיוחד בעניים, ניתן היה גם לכתוב: הקורונה פגעה קשה במיוחד בקבוצות האוכלוסייה שהכי פחות הקפידו על הכללים.

זה לא מקרה שמכון ויצמן בחרו להתרכז בעניים ולא בחרדים או בערבים. במשך שנים, השיח הפוליטי שעוסק בעוני מתחמק מהשאלה באיזה עניים מדובר. כמעט אף פוליטיקאי, כולל פוליטיקאים חרדים, לא מצהיר: "אני רוצה לעזור לחרדים".

פוליטיקאים מצהירים כי "אנחנו רוצים לסייע לעניים". התוצאה היא שרוב הסיוע לחרדים ניתן במסגרת סיוע לעניים ולא במסגרת סיוע לחרדים. זה כנראה פחות מנקר עיניים לקרוא לתמיכה "סיוע לעניים" מאשר להגיד את האמת ולהודות שהתמיכה הזאת נועדה לסייע לקבוצה מאוד מסויימת של עניים.

אף על פי שהתמיכה הכספית היא זאת שמושכת את רוב הביקורת הציבורית, היא לא הבעיה הגדולה ביותר. חלק גדול מאורח החיים החרדי מתאפשר רק מכיוון שהילדים כמעט לא נמצאים בבית. הרי לאדם חילוני אין שום דרך לגדל שמונה ילדים בדירת שלושה חדרים. עבור החרדים זה אפשרי.

בחינוך הכללי, אף אחד כבר לא מדבר על יום לימודים ארוך. בחינוך החרדי זה קיים כבר שנים. הילדים נמצאים רוב היום בבית ספר ומגיעים הביתה רק בערב. ילדים גדולים יותר לומדים בישיבה ומגיעים הביתה רק בחופשים. קולגה שלנו מבני ברק טען פעם שזה לא נכון שהישיבות מסובסדות, מכיוון שהוא משלם 1,000 שקל בחודש על כל ילד. היה מי שענה שלגדל ילד בארץ ב-1,000 שקל בחודש - זה כמעט בחינם.

אדם מחפש מזון בפח אשפה צילום: אליהו הרשקוביץ

המערכת מסביב (שממומנת על ידי המדינה) מאפשרת להם להחזיק מספר גדול של ילדים למרות הדירות הקטנות. אם המדינה לא היתה מסבסדת את מערכת החינוך שמוציאה את הילדים מהבית, אורח החיים החרדי שכולל מספר גדול של ילדים בסביבה צפופה - לא היה מתאפשר.

את המחיר, אנחנו, והחרדים, משלמים עכשיו. בגלל המבנה החברתי שנוצר בתמיכה ועידוד של המדינה, החרדים נמצאים במצב בלתי אפשרי. הם לא יכולים לסגור את מערכת החינוך, כי זה יצופף את המשפחות בדירות הקטנות. לכן אין להם ברירה אלא לשלוח את הילדים לבית הספר למרות הסיכון שאם אחד יידבק - כולם יידבקו.

כאשר תיגמר הקורונה, יתגלה הגירעון העצום שהמדינה נמצאת בו והצורך לממן אותו. השמאל הכלכלי (שמיוצג גם במפלגות הימין המדיני) יתבע לעשות זאת מבלי לפגוע בשכבות החלשות. אולי הוא אפילו ידרשו לעזור להם, כי העניים נפגעו בצרוה הקשה ביותר מהקורונה. אם נתפתה להקשיב לו, התוצאה תהיה עוד תקציבים שיגיעו לחרדים ויעודדו אותם להמשיך ללמוד בישיבה, להרבות בילדים ולהמשיך לחיות בצפיפות (כי הילדים ממילא לא בבית).

במקום לעזור לעניים, אנחנו נעודד אותם להישאר עניים. ואז, כשיבוא הוירוס הב, שוב יהיו יותר מתים בקרב העניים ושוב תהיה דרישה לתת להם עוד תקציבים, וחוזר חלילה, עד שיבוא המשיח, ונאמר אמן.

הכותב הוא ד"ר במחלקה לכלכלה וניהול, האוניברסיטה הפתוחה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום