טור אורח |

אל תטעו, אביגדור ליברמן "מזרזף" עליכם

אביגדור ליברמן הוא פיתום של פקידי האוצר, ששירותים לציבור הם אויבם הנצחי, ויחד הם ממשיכים לעבוד את תורתו של מילטון פרידמן, בעוד אפילו בארצות הברית הנשיא ביידן זונח אותה. התוצאה: בצה"ל חוגגים, ונשים יצטרכו לחכות לפנסיה שלהן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך סדרת הטלוויזיה "שלושים שקל לשעה"
מתוך סדרת הטלוויזיה "שלושים שקל לשעה". מי שיסבלו יותר מהעלאת גיל הפרישה הן נשים בעבודות שוחקות. צילום: ורד אדיר
זהבה גלאון
זהבה גלאון

מבחינת העניים בישראל, ומבחינת המגמה של העברת הון מידי העניים לידי בעלי ההון, אין כל שינוי בתקציב שהעביר בממשלה שר האוצר אביגדור ליברמן. נכון יש בו תוספות משמעותיות לבריאות, אך במקביל יש בו קיצוץ רוחבי של 1.5% בתקציבים של המשרדים השונים, למעט בתקציב הביטחון. הקיצוץ הרוחבי הוא לא מדיניות, הוא בריחה מאחריות ושגוי כי זה בא קודם כל על חשבון השכבות החלשות, שתלויות בשאריות מדינות הרווחה שעוד נשארו, אך בעיקר, בגלל שזה הפתרון שמאפשר לליברמן שלא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת.

על תקציב כזה גם בנימין נתניהו היה יכול לחתום בקלות בלי מחשבה שנייה, אם הוא היה זוכר איך מעבירים תקציב. מפתה לתקוף את ליברמן, האיש והמיליונים העלומים, אבל האמת היא שליברמן לא הותיר שום חותם בשום משרד שבו שירת, ובתפקידו הנוכחי הוא משמש כפיתום לפקידי האוצר, ששירותים לציבור הם אויבם הנצחי. 

לא כולם. בתקציב הזה יש תוספת אדירה לתקציב הביטחון, שבמקום לצמצם אותו באופן הדרגתי, ולהגביר את השקיפות בתהליך התקצוב שלו ולהפנות משאבים לחינוך, בריאות דיור ורווחה, החליטו להגדיל את הזכאות לפנסיה לאנשי הקבע של צה”ל, שהוא גוף רווי שומן שאיננו מייצר דבר. הציבור מתחיל כבר להבין שאי אפשר לסמוך על צה”ל בשאלת התקציב — רובו לא מאמין לצה”ל בנושא . התוספת לצה”ל — אל תדאגו, הוא ידרוש עוד בקרוב —  הגיעה ממי שהתחייבו לשנות את סדרי העדיפות הלאומית.

לא מפתיע שמגדילים את תקציב הביטחון ומקצצים 1.7 מיליארד שקל על גבן של  הנשים המוחלשות ביותר. שוב נחשפנו לתרגיל חדש־ישן של משרד האוצר: להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-65. נערי האוצר, כהרגלם, משתמשים בשפה מכובסת ומדברים על “צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה והתאמת גיל הפרישה מעבודה לעלייה בתוחלת החיים”; בפועל, המטרה של האוצר היא דחיית גיל קבלת קצבת הזקנה, שתביא לכך, שנשים שלא עובדות תוכלנה לקבל את הקצבה שלהן רק מגיל 65, במקום מגיל 62. 

נשים בישראל ממילא יוצאות לפנסיה בגיל ממוצע של 66 — גבוה מהממוצע של מדינות ה-OECD. נשים שיכולות ורוצות לעבוד אחרי גיל 62 ימשיכו לעשות זאת, אך שוק העבודה לא אוהב עובדים מבוגרים, ונשים מבוגרות עוד פחות. בזמן שמגפת הקורונה מסרבת לעזוב אותנו ספק  אם נשים תמצאנה עבודה. במהלך הסגר השלישי, הנפגעות העיקריות היו נשים: נרשמו מאה אלף דורשות עבודה חדשות.

העלאת גיל הפרישה, ככל הנראה, לא תפגע בנשים ממעמד הביניים והמעמד העליון. הנזק לנשים עניות יהיה חריף, לא כל שכן נשים שנמצאות במקצועות שוחקים, שהמתווה החדש של האוצר כלל אינו מתייחס אליהן. הכנסת חייבת לפצל את העלאת גיל פרישה מחוק ההסדרים, כדי לדון בנפרד על איך מחזרים לפחות 800 מיליון שקל לנשים בצעדי תמיכה ישירים. 

גרוע מכל: ליברמן והאוצר מיישמים את מדיניות העוועים של מילטון פרידמן, בזמן שאפילו בארה”ב, המעצמה הקפיטליסטית פר אקסלנס, מתרחקים ממנה. הנשיא ביידן אמר לאחרונה בנאום לאומה  שמדיניות הזרזוף — ניתן כסף לבעלי ההון, והם ישליכו שיריים לשאר האוכלוסייה—  נבחנה במשך 40 שנים ונכשלה. ממשלת נתניהו קיצצה את השירותים החברתיים ואת ההוצאה הציבורית, בשביל להוריד מסים לעשירים ולתת פטורים והטבות לבעלי ההון ולשותפיה הטבעיים שלה.

מה שישראל צריכה, באמצע המשבר הכלכלי הקשה מאז מלחמת יום הכיפורים, הוא מדיניות אחרת; השקעה ממשלתית, לא קיצוץ ממשלתי. יותר רופאים, יותר מורים, יותר שוטרים; רשת ביטחון חברתית עמידה יותר ועמוקה יותר. אפילו פרידמן נאלץ להודות שבמצבים קיצוניים, הפתרון הוא “להשליך כסף ממסוקים”. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו: להרחיב את התקציב, לא לצמצם אותו. 

פרידמן וחסידיו בממשלה זרזפו עלינו מספיק.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker