פוסטים אחרונים

המלחמה הגרעינית בין צפון קוריאה לארה"ב נגמרה - וכל תושבי כדור הארץ שרדו. כנראה שהרבה יותר מסוכן לנסוע בכביש 4 מאשר לעמוד על קו הגבול בין צפון קוריאה לדרום קוריאה. דונלד טראמפ מתחיל להחזיר את ההרתעה של המעצמה העולמית שבראשה הוא עומד, שאבדה כמעט לחלוטין בימיו של ברק אובמה. זו רק ההתחלה, ואנו נחכה לעוד הזדמנויות קנייה בעתיד במניות, כשטראמפ "ישתגע" וכולם יבהלו נורא.

שוק המניות האמריקאי ממשיך להיות חזק, בהובלת "סקטורי טראמפ" וסקטור הטכנולוגיה. כבר רבות נכתב וצויץ על הפער בין האופטימיות של משקיעי וול סטריט, השמים את הכסף ובוטחים בכלכלה האמריקאית, בחברות האמריקאיות ובדרכו הכלכלית של טראמפ, לבין ה"חששות" המבוטאות בכלי התקשורת המוטים לייצר סנסציות וכותרות שליליות ומבהילות. בפועל, הסקטורים שממשיכים להוביל את המדד האמריקאי הם הטכנולוגיה והפיננסים.

במחצית הראשונה של השנה, עברו בארה"ב כ-500 מיליארד דולר מקרנות נאמנות אקטיביות לקרנות פסיביות. בישראל ראינו מגמה הפוכה, כשכסף יצא מהקרנות הפסיביות ועבר לאקטיביות.  

קרן הסל ETF=Exchange Traded Fund הראשונה החלה לעקוב אחרי מדד S&P500 לפני כעשרים וארבע שנים. כיום, כ-3 טריליון דולר מושקעים באמצעות כ-2,000 ETFים הרשומים למסחר בארה"ב, ויש המעריכים כי השוק הזה עשוי להכפיל את עצמו עד 2020.

בבסיס קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ עמד העיקרון של שבירת הסכמים ברחבי העולם. התזה: טראמפ הוא רב-אמן במשא ומתן ויצליח לשפר לאין ערוך את ההסכמים לטובת ארה"ב, ובמיוחד לשפר את המצב עבור מצביעי צווארון כחול. גולת הכותרת היתה ההבטחה לשיפור עמדות ב-NAFTA - הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה.

לאחר הקמפיין הסוער ביותר שהאמריקאי כותב שורות אלו ראה בחייו, טראמפ יגיע סוף סוף למשא ומתן על ההסכם ביום שלישי, והוא ניגש לעניין בשקט בלתי אופייני. האם זה בגלל שהוא ממוקד כרגע בהתמודדות מול יריב "ראוי" יותר במזרח, מה שגורם למתינות כלפי יריביו הצפוניים למשא ומתן שבפתח? או שאולי הוא בעצם פחות חם על הנושא מכפי שהציג לבוחריו - או שפשוט הספיק להתקרר מאז הבחירות? אפשרות שלישית היא שהוא בוחר שלא לחשוף את הקלפים - כיאה לאומן המו"מ שהוא, או... ומי באמת יכול לדעת כשמדובר בדמות הכי פחות צפויה בפוליטיקה לפחות מאז המצאת - ובכן - מאז טוויטר.

ב-2009 פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לראשונה סקירה המתייחסת למונח "ריכוזיות היצוא". אז, בימים של משבר הסאב-פריים וקריסת חברות ענק, ימים שבהם המשבר הפיננסי העולמי עלה לכותרות מדי יום, היה נראה כי יש בשורה של ממש. באותה סקירה דובר על 50 חברות ישראליות שאחראיות ליותר מ-50% מהיצוא הישראלי. אם נשפוט לרגע, נראה שגם אם חברה אחת או שתיים היו סופגות מהלומה באותם ימים, נראה היה שהפגיעה בכלכלה הישראלית לא היתה אנושה.

כמעט 10 שנים חלפו והמצב החמיר מאוד. ב-2015 נרשם שיא בריכוזיות היצוא הישראלי. כעיקרון, ככל שהיצוא ריכוזי יותר, כך חשוף המשק למשבר שינבע ממצבה הכלכלי הקשה של חברה בודדת. עם זאת, במקום 50 חברות שאחראיות ל-50% מהיצוא הישראלי, כעת יש 10 חברות שאחראיות ל-50% מהיצוא.

שיחת העיר בימים האחרונים היא כמובן מניית טבע. ההרעה המשמעותית בתוצאות החברה, והתרסקות המניה. אי־אפשר להתחמק מזה.

במדור זה נמתחה בעבר, יותר מפעם אחת, ביקורת על טבע — בשני מסלולים. הראשון, והמהותי יותר, כוון לאסטרטגיית הרכישות שלה, ולכך שהחברה מנסה, כמעט בכוח, להימנע מירידה ברווחיות ביום שאחרי הקופקסון, אבל זורקת בדרך את כל הרווחים מתרופת המקור המצליחה על ניסיונות עקרים.

אש וזעם

לא ברור מה יותר מדאיג אותנו, זה שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מתנסח כמו דמות מסרט של טרנטינו או זה שסין נהפכה להיות פתאום המבוגר האחראי בחדר. כך או כך, מפלס החששות של השווקים, שנהנו מתקופה ארוכה של חוסר דאגות, עלה בשבוע שעבר, מה שבא לידי ביטוי בירידות בשוקי המניות, ירידות בתשואות האג"ח הממשלתיות, עלייה במדד הוויקס ועלייה במחיר הזהב. כמובן, שעוד מוקדם מדי כדי להעריך עד לאן המתיחות בין ארה"ב לצפון קוריאה תיקח אותנו - אבל אין ספק, בהינתן שהיכולת של טראמפ להעביר רפורמות משמעותיות בקונגרס ובסנאט מוגבלת מאוד, שככל שעובר הזמן יותר ויותר ברור שהחיבוק החם שטראמפ קיבל מהמשקיעים בתחילת דרכו לא היה בהכרח מוצדק (הכי פוליטקלי קורקט שמצאתי).

כל עוד מחירי הנדל"ן גבוהים, הגננת, המורה, האח בבית החולים והשוטרת יתקשו לחיות בגוש דן, חיפה או ירושלים. יש כמה דרכים לאפשר לאנשים שהכנסתם נעה סביב המשכורת הממוצעת במשק לגור במרכזי הערים - או לפחות לא מאוד רחוק מהם - ולא להוציא את כל הכנסתם על מגורים. אלו לא אנשים ש"זכאים" לדיור ציבורי או חפצים בו ואין בנאמר להפחית או לשלול בדרך כלשהי את הצורך המקביל בדיור ציבורי. זה אינו מוקד הדברים בשורות הבאות, אבל בהחלט אפשר להרחיב ולפתח את המודל המוצג כאן כך שיכלול לא רק דיור בר השגה אלא גם דיור ציבורי. בחברה תקינה צריך דיור ציבורי, צריך דיור בר השגה וצריך מודל חדש - לא לשוב ולמחזר מודלים ישנים שכשלו.

מדינות נכשלו במימון דיור ציבורי ראוי במרכזי הערים למעוטי יכולת משלוש סיבות עיקריות:

מלחמה גרעינית מתקרבת. מה לא שמעתם? האמת, הקונפליקט עם צפון קוריאה הוא תירוץ מצוין למימוש בשוקי המניות שעלו ועלו בעולם. עונת דו"חות טובה לרבעון השני 2017 כבר מגולמת במחירי המניות בארה"ב, ואין איזה טריגר חדש באופק שיביא לעוד עליות, חוץ מהריבית הנמוכה מדי. גם שוק המניות האירופי יתקשה לעלות ברמות הנוכחיות של היורו, שפוגע ביצואניות האירופאיות. במזרח יש, כאמור, מלחמה גרעינית. אז צריך להיזהר מהשוק בשבועות הקרובים. אבל, אסור לשכוח את העובדות: כלכלת העולם מגבירה את קצבי הצמיחה שלה והבנקים המרכזיים לא ימהרו להעלות ריביות.

המשבר עם צפון קוריאה הוא אחלה סיפור להפחדה. יש לנו פה את דונלד טראמפ הנחוש, יש לנו מנהיג מטורף בצפון קוריאה ה"סוציאליסטית" ויש לנו שמועות על נשק גרעיני מוכן להפעלה מיידית. איך הגענו למצב שלמטורף כזה יש, כביכול, יכולת גרעינית? התשובה במלה אחת: אובמה. היו אלה 8 שנים שבהן איבדה ארה"ב את רוב יכולת ההרתעה העולמית שלה והכניסה מדינות טרור כמו איראן וצפון קוריאה חזרה אל "משפחת העמים". לטראמפ השאירו את העבודה השחורה - לטפל בזה.

מה גורם למשקיעים מסוימים להשיג תשואות עודפות על פני אחרים – גם כשמדובר במשקיעים עם פרופילים דומים (גיל, רמת סיכון, גודל תיק וכו')? האם יש אסטרטגיות השקעה שאפשר לבנות על בסיס חוכמת ההמונים? כלי חדש שהשקנו בשנה שעברה ב-TIPRANKS, בשותפות עם בורסת הנאסד"ק, מאפשר למשקיעים בארה"ב לנתח את תיק ההשקעות שלהם ולקבל תובנות מבוססות "חוכמת המונים". הנתונים שנאספו עד כה כבר מאפשרים לנו לבצע ניתוחים ולספק תשובות לשתי השאלות האמורות (וגם לשאלות אחרות). בסדרת מאמרים שאפרסם כאן בבלוג אפרוס את מסקנות הניתוחים, שיוכלו לסייע לנו לשפר את יכולות ההשקעה שלנו.

אחד הדברים שעניינו אותנו במיוחד כחברת מידע פיננסי היא מה גורם למשקיעים מסוימים להשיג תשואות עודפות. ההנחה הראשונית שלנו היתה שהדור המבוגר יותר (מעל 50), שכבר למוד ניסיון ומשברים בשוק ההון, יחזיק בתיק סולידי יותר - עם פחות סיכון, ולכן כנראה שביצועי התיקים יהיו פחותים משל דור המילניום (מתחת ל-30) שייקחו יותר סיכון. וכל זאת בתקופה של שוק עולה.

גיוסי ההון של חברות ההזנק הישראליות שוברים שיאים משנה לשנה, המגמה לא צפויה להיעצר בעתיד הנראה לעין כל עוד העניין בהיי-טק הישראלי יהיה גבוה. כך, מתחילת השנה גייסו סטארט-אפים ישראליים סכום של 2.3 מיליארד דולר, ואם נניח שהקצב יישמר אזי מדובר בגיוסים של יותר מ-4 מיליארד דולר בשנה בודדת. החברות אמנם מגייסות, אולם צבירת המזומנים יוצרת בעיה: כשהר הדולרים לא מנוצל באופן מיידי. חברות ההזנק נאלצות לחזר אחרי "אלטרנטיבות לחניה בתשואה אטרקטיבית" של הדולרים שגוייסו. משימה מורכבת בתקופה שבה הריבית על אג"ח של ממשלת ארה"ב ל-3 חודשים מעניקה תשואה של כ-1% בלבד, מצב שבו נדרש ניהול יעיל ושמרני במטרה לשמר את ערך כספי הגיוס באופן אפקטיבי. 

מאידך, אחת הבעיות של חברות סטארט-אפ מתחילות היא היעדר משאבים משמעותיים לכל עניין הניהול הכספי. במציאות היומיומית רק חברות היי-טק גדולות מצליחות לנהל את החשיפה המטבעית באופן מקצועי - וגם אז לעתים התמורה השקלית מכספי הגיוס נשחקת, כשמרבית ההוצאות של החברה הן בשקלים. בפועל, מתרחש מצב שבו חברה גייסה בתחילת השנה 30 מיליון דולר ובאמצע 2017, כשהשקל התחזק משמעותית, נשחק ערך הגיוס במונחים שקליים ב-10%, הפסד דרמטי, בייחוד בעולמות של תכנון פרטני ותקציבי תוך ירידה לרמת דיוק של תקצוב העובד הבודד.  

בשבוע שעבר כתבתי כאן פוסט, שבו סיפקתי תחזית שמחירה של חבית נפט יחזור לכיוון 40 דולר. מאז, המחיר דווקא נסחר מעד מתחת ל-50 דולר לחבית. זאת לאחר טיפוס של 11% מ-45.4 דולר ב-24 ביולי, ועלייה של 20% מ-21 ביולי - עד 1 באוגוסט, כשהגיע ל-$50.43.

אז מה הוא נתקע פתאום?

קשה לעקוב אחרי כל מה שמתרחש בממשל בארצות הברית, כל יום פסטיבל חדש ולפעמים גם שניים. אבל בתוך כל הכאוס הזה - שאנחנו עדים לו מאז ההשבעה בינואר השנה - כדאי לשים לב להדלפה שהגיעה השבוע מכיוון לא צפוי.

13 סוכנויות פדרליות שונות הגישו ביחד טיוטת דו"ח המראה שהעדויות להתרחשותה של התחממות גלובלית כתוצאה מפעילויות של בני אדם אינן מוטלת בספק. הדו"ח קובע ששינויי אקלים גורמים למזג אוויר קיצוני ברחבי העולם - כאשר בארצות הברית עצמה  גלי חום, בצורות ושיטפונות רבים הם תוצאה ישירה של השימוש בדלקים מאובנים.

האם מפילים ראש ממשלה על ארגזי שמפניה וסיגרים? השאלה הזאת עומדת במרכזו של וויכוח בין ימין ושמאל. אז ראשית בואו נוריד מהשולחן את העניין הפוליטי. מפלגת העבודה שטוענת כיום שנתניהו צריך להתפטר בגלל סיגרים ושמפניות, תמכה כמעט כאיש אחד – למעט שלי יחימוביץ' – במועמדותו של פואד ז"ל לנשיאות המדינה. הרצוג, כבל, מרגלית, ברלב, שפיר, שמולי וחבריהם, כולם תמכו בפואד לנשיאות. הם ידעו מיהו פואד, ידעו על בתי הקזינו, על סיפורי השוחד של מובארק, הם יכלו להבין שרגע לאחר בחירתו יחלו חקירות משטרה בעניינו, והם תמכו בו לתפקיד הרם. איש מהם אינו יכול לפצות פה היום כנגד כהונתו של נתניהו בגין חשד לשחיתות. רק הצביעות מאפשרת להם בכל זאת לעשות את זה.

עכשיו ניגש לעניין עצמו. יש המציבים על השולחן 'מפת אינטרסים' כשהשחיתות היא אינטרס אחד מיני רבים על המפה, וטוענים שכאשר השחיתות נעשית במימדים קטנים, אינטרסים אחרים עשויים לגבור. בין האינטרסים האחרים הם מונים את היציבות השלטונית, ההליך הדמוקרטי ורצון הבוחר. אני חייב להודות, יש בזה היגיון. מכהנת ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, עניינים כבדי משקל נמצאים על סדר יומה – החל מאיראן, המנהרות בדרום, הגבול הצפוני ועד מחירי הדיור, מחאת הנכים ומשבר הרופאים בהדסה. האם את כל אלו נפסיק עכשיו ונלך לבחירות בגלל סיגרים וארגזי שמפניה? לכאורה טענה הגיונית.

כמות הפעמים שהמשפט "היום יהיה חם מהרגיל" נאמר בחודש האחרון חייבת להעלות את השאלה אם המצב "רגיל" הוא שהשתנה. נכון, משום שחם ממש באופן אבסולוטי, היחסיות לממוצע לא חשובה להתנהלות היומיומית שלנו, שתמשיך לכלול בעיקר תלונות בזמן שאנחנו יושבים בחדר ממוזג. אבל לצורך תכנון וקבלת החלטות כדאי יהיה לדעת מוקדם ככל האפשר אם אכן העולם מתחמם או שנשיא המעצמה הגדולה בעולם צודק והכל קובפפה. באותו אופן, לדילמה של הפד בנוגע לרמה ה"טבעית" של שיעור האבטלה והריבית במשק לא צפויה להיות השפעה על המשק האמריקאי בטווח הקצר אבל בטווח הבינוני-ארוך עשויות להיות לכך השלכות משמעותיות.

דו"ח התעסוקה

היו ימים שבהם כל התבטאות של אלן גרינספן, יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב בין 1987 ל–2006, היתה מרעידה את השווקים. בימים אלה, שנים אחרי שהוא כבר לא מוביל את הפד, גרינספן עדיין מתבטא מדי פעם בעניינים כלכליים - בחופשיות ובכנות שלא הרשה לעצמו בתקופה שבה כונה "המאסטרו". שלא במפתיע, כיום הגיגיו אינם מחוללים דרמות בשווקים. זה דרכו של עולם, וכך חולפת תהילת עולם.

דברים ברורים וחדים, שנאמרים על ידי יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, זוכים לתגובה מינורית בשווקים, אם בכלל. לעומת זאת, דברים סתומים, הנאמרים בניסוח פתלתל שבלתי־אפשרי להבין ממנו משהו, כפי שגרינספן נהג להתבטא בימי כהונתו, זכו לתגובה משמעותית.

לא מעט נכתב על מניית טבע בשנה האחרונה. כעת, כשאין מנכ"ל פעיל, הוציאו את כל הרפש החוצה בבת אחת, כי לאף אחד אין שם כבר מה להפסיד. שורה ארוכה של הודעות שליליות חושפות כשלון ניהולי קולוסאלי, שמימדיו נחשפים רק עכשיו.

זה כולל הורדת תחזיות ל-2017; הפחתת הדיווידנד ב-75%; פסימיות מוצהרת של ההנהלה לגבי עסקי הגנריקה בארה"ב, שחווים שחיקת מחירים; הפחתה במאזן של נכסי הרכישה של אקטיוויס מאלרגן; הפסד בפסק הדין נגד בעלי חברת רימסה המקסיקנית, שטבע רכשה וטענה שהונו אותה; מכירת חטיבות; פיטורי עובדים; סגירת מפעלים; יציאה מפעילות ב-40 מדינות; וכמובן - תרופת הקופקסון שתיפגע כנראה מתחרות גנרית בשנה הקרובה.

הילד המעצבן שבי

הנפט חצה את רף ה-50 דולר לחבית, והילד המעצבן שבתוכי התחיל לנדנד לי להתגרות בטוקבקיסטים הנאמנים שלי ב-TheMarker, ולספר להם למה אני מאמין שהמחיר צפוי לרדת, בהתבסס - תחזיקו חזק - על ניתוח טכני. האצבעות ממש גירדו לי להקליד. אך למרבה התסכול המחיר כבר ירד בחזרה לכיוון 48 דולר ביום שלישי בלילה, לפני שהספקתי לכתוב את הפוסט. היות שאני חושש שיש סיכוי קטן שחלק מזערי מהעוקבים שלי, ומהטוקבקיסטים הנאמנים, לא בהכרח יאמינו - הנה הכתבה שפירסמתי ב-investing.com, שבה אני מספק ניתוח ותחזית לכך שהמחיר ירד מאזור ה-50 דולר לחבית - וחכו לקטע הטוב ביותר - על פי ניתוח טכני בלבד.

אני לא מיתמם. אין כיום במדינת ישראל עיתון נטול אג'נדה, כזה שמדווח באופן אובייקטיבי על המתרחש. אולם גם אין עיתון ששם לעצמו למטרה את שנאת הצד השני, כפי שעושה לעיתים עיתון הארץ, בפרסמו מאמרים על הספקטרום האנטישמי.

סגן הרמטכ"ל אמר לפני שנה וקצת, שהוא 'מזהה תהליכים' בחברה הישראלית, ודיבר על גרמניה של שנות ה-30. יש לא מעט מאמרים שפורסמו בעיתון הארץ וגרמו גם לי 'לזהות תהליכים'. העובדה שהמאמרים פורסמו בעברית ולא בשפה ההיא, לא משנה הרבה. אפילו קריקטורות שלוו למאמרים, למשל יהודי דתי יורה מנשק שמוסתר בתוך סידור, היו מתקבלים בשמחה בעיתונים ההם של המפלגה ההיא, בשנות ה-30.

למי שלא ממש מבין את הנסיבות הסובבות את המשבר הפיננסי שהוביל למפולת ב-2008, אל תרגישו רע, אתם בחברה טובה. גם בין האנליסטים אין הסכמה על מידת התרומה של כל הגורמים במשק.

בין אותם גורמים אפשר למנות מפיקי משכנתאות, בתי השקעות, סוכנויות דירוג האשראי, ברוקרים, משקיעים, ריביות משכנתא נמוכות, ריביות לטווח קצר נמוכות - הפד הוריד את הריבית בגלל המיתון בעקבות מפולת הדוטקום, מ-6.5% עד ל-1% (מה שהיה נחשב היסטורי, לפני המשבר הפיננסי שהוביל לריבית אפסית) והתרוממות רוח בלתי רציונלית (של כל הצדדים) – כששתי המפלגות דחפו כדי לא לייצר רגולציה לנגזרים.

בתקופה האחרונה נדמה שהמונח "Goldilocks economy" הוא התשובה של אנשי שוק ההון ל"טודו בום" של שאר האוכלוסייה. השוק יקר? Goldilocks economy. מתי יבוא תיקון? Goldilocks economy. אני רעב אבל הסנדביצ'ים של פליישמן יצאו לי מכל החורים? Goldilocks economy. התפישה שהצמיחה הגלובלית תמשיך להיות חיובית והריבית תיוותר נמוכה היא הדרייבר העיקרי היום בשווקים מכיוון שבמצב עולם כזה פשוט אין אלטרנטיבות ראויות. עם זאת, חשוב לשים לב שמדובר על תפישה שמתאימה למצב העולם הנוכחי, מצב שלא בהכרח (או נכון יותר: בהכרח לא) ישרור לעד. לכן, מלבד להמשיך ולדקלם את המנטרה "Goldilocks economy" יש לבחון מהם הגורמים שעלולים להביא לכך שכל הטוב הזה יסתיים. אז הנה ארבעת הברבורים השחורים שלנו:

1. הפד סתם נודניק – במשך תקופה ארוכה ילן וחבריה בפד מכרו למשקיעים את הרעיון שלפיו החלטות הפד יהיו תלויות בנתונים השוטפים. עם זאת, הנתונים של החודשים האחרונים (כולל נתוני הצמיחה שהתפרסמו שבוע שעבר) הראו בבירור שלמרות השיפור הכלכלי במשק האמריקאי, השכר והאינפלציה פשוט מסרבים לעלות בקצב שתומך בהמשך תהליך הנורמליזציה של המדיניות המוניטארית. על פניו, במצב כזה הפד היה אמור לשדר לשווקים בבירור שהעלאות הריבית והתוכנית לצמצום המאזן מוקפאות לעת עתה. בפועל, בפד לא עשו זאת ובחרו לשמור על מסרים מעורפלים מאוד ואף הגדילו לעשות כאשר ציינו את החשש שלהם מרמות המחירים בשווקים הפיננסיים. האם הפד יעשה דווקא לשוק וימשיך להעלות את הריבית גם אם אין אינפלציה? המשמעות של תרחיש שבו השווקים טועים היא עלייה בריבית הריאלית, שינוי של המדיניות המוניטארית ממרחיבה למצמצמת והאטה בפעילות הכלכלית. מבחינת השווקים, מדובר על חדשות בעיתיות בצורה רוחבית, שכן לא רק שהפיקדון בבנק חוזר לפתע להיות אטרקטיבי, אלא גם שהמשק האמריקאי נכנס להאטה. לכן בתרחיש כזה סביר להניח שפרמיות הסיכון בכל אפיקי ההשקעה יגדלו. לעת עתה השווקים החליטו בבירור שתרחיש זה לא סביר והחוזים העתידיים מלמדים על הסתברות של 66% בלבד להעלאת ריבית נוספת עד אוגוסט 2018. אנו שותפים באופן חלקי להערכות בשווקים. נכון, ללא אינפלציה הריבית כנראה לא תעלה, אבל אנו מצפים לחזרה של האינפלציה לאזור היעד של הפד במהלך המחצית הראשונה של 2018. הסתברות להתממשות: נמוכה מאוד.