תראו מה קרה כשניסינו לשלם במזומן במסעדות בניו יורק

יותר ויותר בתי עסק בארה"ב ובאירופה בוחרים לקבל את התשלום באשראי בלבד ■ אבל השאלה הגדולה היא מי מוביל את המגמה: הדור הצעיר, שמעדיף להשאיר את המזומן בבית ולשלם באפליקציה בסלולר, או חברות האשראי

תשלום בסלולר בלומברג

המוכרת בסניף רשת בתי הקפה SweetGreen שבפינת הרחובות 26 ושדרות ברודווי במרכז מנהטן, בקושי מרימה את העיניים כשאני שואל אותה אם אפשר לשלם במזומן. "דביט או קרדיט", היא אומרת ומפנה ממני את מבטה כאילו הייתי מטרד. "ומה לגבי שאר הסניפים?" אני שואל. "אותו דבר", היא עונה ביובש ונושאת את מבטה לעבר הלקוח הבא. "ומה עם מי שאין עליו כרטיס?" אני מקשה. "אתה מוזמן להתקשר להנהלה ולהתלונן", היא אומרת ופונה ללקוח הבא.

ברוכים הבאים לניו יורק, אוגוסט 2018. העיר שבה הירוק כבר מזמן לא כזה ירוק ושטרות של כסף, מתברר, לא תמיד שווים את הערך הנקוב עליהם. חוץ מ–SweetGreet, על שלל סניפיה, אי־אפשר לשלם במזומן גם בסניף של רשת המסעדות האסיאתיות Dig Inn, ברשת הגלידריות Van Leeuwen, במסעדה החדשה יחסית Two Forks ואף ברשת המסעדות המקסיקאית Dos Toros — כולן ממוקמות פחות או יותר במרכז מנהטן. הרשתות האלה הן רק כמה דוגמאות בולטות למגמה חדשה שהולכת וצוברת תאוצה בקרב יותר ויותר בעלי עסקים מקומיים, בעיקר בתחום המזון, שמבקשים ליצור כללי מסחר חדשים, ובראשם הניסיון להפוך את המזומן לאמצעי תשלום לא רלוונטי.

בעוד הבריסטה ב–SweetGreen לא הרגישה צורך להתנצל או להסביר על המגמה החדשה לפני ששלחה אותי לדרכי בידיים ריקות ועם ארנק מלא שטרות, על דלת הכניסה של סניפי Dig Inn, כמו גם על אלה של גלידריית Van Leeuwen שבאפר איסט סייד, כבר טרחו לתלות מודעה קטנה, לקונית, שנועדה ליידע את קהל הלקוחות על השינוי באופן התשלום, ובעיקר למנוע מהם לשאול שאלות מיותרות שרק יעכבו את התור.

מסעדה מודיעה שהפסיקה לקבל מזומןHiroko Masuike / NYT

"למה אנחנו לא מקבלים מזומן?" נכתב בראש המודעה הקטנה בכניסה לגלידרייה הפופולרית. לכך הם מציינים שלושה הסברים: "שירות מהיר יותר: בלי מזומן תקבל את הגלידה שלך יותר מהר"; "שיפור חוויית הלקוח: פחות זמן שצריך לספור עודף ויותר זמן לשרת את הלקוח"; ו"סביבת עבודה בטוחה יותר: אף אחד לא דואג לביטחון של העובדים שלו יותר מאתנו".

שני ההסברים הראשונים מובנים — שיפור השירות וחוויית הקנייה הוא בהחלט יעד ראוי — אך מה הקשר בין שטרות של חמישה או עשרה דולרים לביטחונם האישי של העובדים? במודעה אמנם לא מספקים הסבר, אך ההנחה הרווחת היא כי מדובר בניסיון להגן על העובדים מפני מעשי שוד אלימים; אחרי הכל, עוד לא נמצא שודד שהתפרץ לחנות בניסיון לגנוב קבלות של כרטיסי אשראי מהקופה. מעבר לכך, כפי שמודים כמה מבעלי העסקים — כשלא מתעסקים עם מזומן, חוסכים אי־נעימויות ואובדן הכנסה אפשרי מפני עובדים סוררים המנסים לשלוח את ידם לקופה ללא רשות.

"כשאחראי משמרת צריך לשבת במשרד ולספור כמה כסף יש בקופה, הוא מבזבז שעתיים שהוא לא יכול להקדיש ללקוחות, להיות במסעדה עצמה ולראות שהכל עובד כמו שצריך", הסביר אחד ממנהלי רשת המסעדות Dos Toros בכתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" באחרונה. הרשתות האלה מונות עשרות סניפים — 13 ל–Dos Toros, יותר מעשרה ל–Van Leeuwen, קרוב לעשרה ל–Dig Inn — ו–18 ל–SweetGreen, שבימים אלה נמצאת בחזית המאבק לשינוי הרגלי התשלום של קהל לקוחותיה.

בית קפה ללא מזומןDavid Gelles / NYT

בזמן שלקוחות רבים מפנימים את השינוי בהבנה, לא כולם משוכנעים במטרה המוצהרת של הרשתות, שלפיה המעבר מתשלום במזומן לאשראי נועד גם לשפר את החוויה והשירות ללקוח. "זה ממש מעצבן", אומרת בשיחה עם Markerweek מלני טרייסי, אמא צעירה מאפר איסט סייד, שגרה שני בניינים מהסניף של גלידריית Van Leeuwen. "אנשים חושבים שאם אתה גר במנהטן, אתה פטור משיקולים כספיים, אבל עבורי ועוד כמה אנשים שאני מכירה המצב שונה. זה לא שאין לי חמישה או עשרה דולרים כדי לקנות גלידה, אבל לפעמים אני פשוט מעדיפה שלא לשלם באמצעות כרטיס אשראי".

לדבריה, "יש אנשים, למשל, שמושכים חוב לחברת האשראי ולא בא להם לחייב כל דבר על הכרטיס כי זה רק מגדיל את הריבית שהם צריכים לשלם. בנוסף, יש חודשים שבהם אני ובעלי יודעים שיש לנו כבר לא מעט הוצאות על הכרטיס, ורוצים להימנע מחשבון גדול בסוף החודש. זאת תחושה לא נעימה להיכנס לגלידרייה או לבית קפה, במיוחד עם הילדים, ולעזוב בלי כלום כאילו שעשית משהו לא בסדר".

בית קפה ללא מזומןצח יוקד

"10,000 דולר לעסק שיפסיק לקבל מזומן"

בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה להתפתח ואפליקציות שונות לתשלום מתרבות, קשה להימנע מהמחשבה כי בדומה למכונות הכתיבה המגושמות, המצלמות הכבדות עם סרטי הצילום והפלאפונים המתקפלים שנעלמו מהעולם — גם השטרות והתפישה העסקית שלפיה "מזומן הוא מלך" יהפכו לנחלת העבר.

והלקוחות? הם בכלל צריכים להגיד תודה. לפי דברים שאמר באחרונה לרשת CNN בכיר בחברת כרטיסי האשראי ויזה, ההיגיון מאחורי המדיניות החדשה הוא ש"אנחנו מאפשרים ללקוחות את החופש מלסחוב שטרות כל הזמן".

המעורבות של חברות האשראי, שמרוויחות עמלה מכל עסקה, לא מפתיעה ומספקת זווית מעניינת לשותפות האינטרסים בין ענקיות האשראי לבין בעלי העסקים הקטנים. "חברת ויזה הציעה תגמול בסך 10,000 דולר לבתי עסק שיפסיקו לקבל תשלום במזומן", נחשף בכלי תקשורת אמריקאים באחרונה.

תשלום בסלולרבלומברג

ואולם לא רק דיני מסחר הוגן עומדים פה למבחן, אלא גם השאלה אם התקנות החדשות, שלא מאפשרות מרחב תמרון או מקום לסטייה גם במקרים שבהם אין ברשותו של הלקוח כרטיס אשראי — אינן מהוות סוג של אפליה לא הוגנת המנוגדת לחוק. סקר מקיף שערך ב–2017 התאגיד הפדרלי האמריקאי לביטוח פיקדונות (FDIC), שכלל 36 אלף נשאלים, מגלה כי 7% מסך כלל בתי האב בארה"ב — יותר מ–9 מיליון משפחות — אינם קשורים בקשר עסקי לבנק כלשהו, ולמעשה מסתמכים באופן בלעדי על מזומן כאמצעי תשלום.

אז כיצד מתיר החוק בארה"ב לבתי עסק פרטיים לשלול מאותם אזרחים את השימוש במזומן כאמצעי תשלום לגיטימי? "אין תקנה פדרלית שמחייבת אנשים פרטיים, בתי עסק או ארגונים לקבל שטרות או מטבעות כאמצעי תשלום עבור סחורה או שירותים שהם מעניקים", נכתב באתר הבנק הפדרלי האמריקאי בתשובה לשאלה "האם בתי עסק בארה"ב חייבים לקבל מזומן כאמצעי תשלום?". בהמשך מסביר הבנק כי "עסקים פרטיים רשאים לקבוע מדיניות משלהם בנוגע לשאלה אם לקבל או לא לקבל מזומן, אלא אם כן קיים חוק מדינה שקובע אחרת".

אחת המדינות שבהן קיים חוק כזה היא מסצ'וסטס, שבה קבעו המחוקקים חוק האוסר על בתי עסק לשלול מלקוחות אפשרות קנייה על רקע אמצעי תשלום כזה או אחר. וכך נקבע בסעיף A10 העוסק באפליה נגד לקוח המשלם באמצעות כסף מזומן: "שום מוסד קמעוני המציע למכירה סחורה או שירותים כלשהם אינו רשאי להפלות לקוח על ידי כך שידרוש ממנו לשלם עבור אותה סחורה או שירות באמצעות כרטיס אשראי. כל המוסדות הקמעוניים במדינה חייבים לקבל כסף חוקי כאמצעי תשלום על ידי הלקוחות".

על פניו, מדובר בתקנה ברורה שלא משאירה מרחב רב לתמרון או מניפולציה — אך היא מותנית בהנחה שכולם מסכימים על ההגדרה החוקית של מוסד קמעוני (Retail Establishment). למשל, לאף אחד לא ממש ברור אם מטוס של חברת תעופה זרה הממריא משדה התעופה של בוסטון נחשב מוסד קמעוני המחויב לפעול לפי החוק המקומי. ומה לגבי בעל מכולת שהחליט לקבל תשלום באשראי בלבד? האם גם במקרה שלו מדובר ב"מוסד קמעוני" כפי שמוגדר בחוק?

שלט בבית קפה ללא מזומןצח יוקד

באתר של משרד האוצר האמריקאי נדרשים לסוגיה, וגם בו נכתב במפורש כי לא חלה חובה על בתי עסק לקבל תשלום במזומן. בנוסף, באתר מצוין כי גם אלה שמקבלים מזומן רשאים לעשות זאת באופן שרירותי. כך, למשל, "אוטובוסים רשאים לאסור תשלום באמצעות שטרות, ועסקים כמו בתי קולנוע, מכולות או תחנות דלק רשאים לסרב לקבל שטרות גדולים (לרוב יותר מ–20 דולר) כאמצעי תשלום".

מזומן מתחת לשולחן

במקביל לאיום על המזומנים, מגמה נוספת שצוברת תאוצה ואף עשויה להדיר את כרטיסי האשראי מהארנקים היא השימוש באפליקציות תשלומים. מי שנכנס לאחד מאלפי הסניפים של רשת בתי הקפה סטארבקס בארה"ב נתקל יותר ויותר בלקוחות המשלמים באמצעות האפליקציה שהשיקה הרשת. פרט אליה, אפליקציות תשלומים דיגיטליות שונות, כמו אפל פיי, גוגל פיי ופייפאל, צוברות פופולריות רבה. מי שמוביל את המגמה הזאת הם בני הדור הצעיר, המנהלים כיום את ענייניהם באופן כמעט בלעדי דרך מכשירי הסלולר החכמים שלהם.

מסקר גדול שערך ב–2016 US Bank, הבנק החמישי בגודלו בארה"ב, עולה כי 50% מהאמריקאים יוצאים מהבית בחצי מהמקרים ללא מזומן. בקרב אותם 50% — 76% אמרו כי בפעמים שהם לוקחים עמם שטרות מדובר בפחות מ–50 דולר, ואילו 50% אמרו כי הם מסתובבים עם פחות מ–20 דולר בארנק. 46%, אגב, אמרו כי הם משתמשים במזומן פחות משמונה ימים בחודש ואילו 5% סיפרו כי הם נמנעים משימוש בשטרות באופן מוחלט.

גלידריה ללא מזומןצח יוקד

סקר דומה שערך באותה שנה בארה"ב מכון הסקרים גאלופ מצא כי 24% בלבד מהנשאלים השיבו כי הם מבצעים את רוב הרכישות שלהם באמצעות מזומן, לעומת 36% חמש שנים קודם לכן. בקרב נשאלים בגילי 34-23 מדובר בירידה גדולה אף יותר: 21% בלבד מהנשאלים העידו כי הם משתמשים במזומן על בסיס קבוע לעומת 39% לפני חמש שנים. מנגד, 53% מהנשאלים אמרו כי הם מבצעים חלק שולי בלבד, או בכלל לא, מהרכישות שלהם באמצעות מזומן, לעומת 43% לפני חמש שנים.

ואולם למרות תוצאות הסקרים האלה, נתונים שפירסם הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו ב–2016 מגלים כי בעוד השימוש במזומן בארה"ב הולך ופוחת, בעשר השנים האחרונות חל זינוק של 87% בכמות השטרות הירוקים שמסתובבים ברחבי העולם, ונמצאים בבעלות בנקים, עסקים, משקיעים ואנשים מן השורה. כך, 783 מיליארד דולר החליפו ביניהם ידיים ב-2006, לעומת מזומן בסך 1.46 טריליון דולר שהסתובב בשוק כעשור לאחר מכן.

בבנק מסבירים כי בניגוד למגמה בתוך ארה"ב, ההסתמכות על דולרים כאמצעי תשלום בעסקות בינלאומיות נותרה גדולה כבעבר. כך למשל, מנתונים שפירסמה חברת שירותי העברת הכספים Western Union עולה כי 83% מהעסקות הבינלאומיות שהתבצעו ב–2017 נעשו במזומן - ירידה של 2% בלבד לעומת עשר שנים קודם לכן.

"הדיווחים על מותו של הכסף המזומן מוגזמים לחלוטין", כתב ג'ון וויליאמס, נשיא הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו בהתייחסו לנתונים שפירסם הבנק. "ברוב המדינות הביקוש לשטרות ולמטבעות נותר חזק ולא מראה שום סימן של ירידה", הוסיף.

"אנחנו לא מאמינים בעולם ללא כסף מזומן", אמר באחרונה אודילון אלמיידה, נשיא Western Union, והדגיש כי "ב–50 השנים הבאות ימשיך המזומן להיות אמצעי התשלום המרכזי במרבית העסקות".

אלא שהתלות במזומן, מסבירים מומחים, היא לאו דווקא סימן חיובי, אלא תוצאה של שתי מגמות לא יותר מדי מעודדות. הראשונה היא ההסתמכות הכמעט בלעדית על המזומן בעסקות הנעשות בשוק השחור. פרשנים שונים מסבירים כי 80% מ–1.46 טריליון הדולר שהסתובבו בשוק העולמי נכון לינואר 2017 היו שטרות של 100 דולר — שטרות שכמעט לא נמצאים בבעלות של פרטים ונחשבים אמצעי תשלום מועדף בעסקות הנעשות מתחת לשולחן.

המגמה השנייה קשורה לשימוש הגובר בשטרות במדינות הנמצאות במצב של משבר כלכלי. לפי נתונים שפירסם הבנק הפדרלי האמריקאי ב–2017, ארגנטינה, למשל, ראתה בעשר השנים האחרונות עלייה של 900% בכמות השטרות המסתובבים בשוק המקומי — תוצר של אינפלציה גבוהה ומיתון חריף. במוזמביק, מדינה אפריקאית ענייה, חלה עלייה של 442% בכמות המזומנים באותה תקופה, ואילו באוקראינה, לפי אותו מחקר, נרשמה עלייה של 355% בעשר השנים האחרונות. גם במקסיקו ובדרום קוריאה חלה עלייה בכמות השטרות, אם כי בשיעור נמוך בהרבה של כ–100%.

מנגד, מי שמובילות את המגמה ההפוכה הן שוודיה ונורווגיה, שתיים מהכלכלות היציבות והחזקות בעולם המערבי, שבהן השימוש במזומן הולך ונעלם בקצב מהיר. בבנק הגדול בנורווגיה, DNB, אף החליטו להיפטר מהשטרות באופן מוחלט וציינו כי 6% בלבד מהנורווגים משתמשים כיום במזומן על בסיס קבוע. הבנק המרכזי של שוודיה, שנחשבת חלוצת השימוש בכסף דיגיטלי, פירסם ב–2016 כי רק 2% מסך העסקות שבוצעו במדינה ב–2015 היו במזומן. לפי אותם נתונים, 50% מהבנקים בשוודיה ביטלו לחלוטין את השימוש במזומן, ושישה בנקים גדולים השיקו את אפליקציית התשלום הדיגיטלית Swish, שנהפכה לאמצעי התשלום הפופולרי במדינה.

ואולם למרות המגמות השונות, לא כולם ממהרים להספיד את המזומן. אחד מהם הוא המיליארדר מארק קיובן, בעליה של קבוצת הכדורסל דאלאס מבריקס ומי שבשנים האחרונות נוהג לשחות נגד הזרם ובין היתר התבטא נגד הביטקיון ותקף בחריפות את גוגל. "אני ממליץ לאנשים", הוא אמר בראיון שהעניק השנה למגזין "ווניטי פייר", "אם אתם מתכוונים להירשם לשיעור יוגה ואומרים לכם שהוא עולה 30 דולר — תניחו לפניהם שטר של 20 ותגידו 'זה כל מה שיש לי'. אתם יודעים מה? הם הולכים לקבל את זה. התמקחות באמצעות מזומן היא הדרך הטובה ביותר לקבל תמורה להשקעה שלכם".