טראמפ וארדואן במטה נאט"ו בבריסל, ביולי השנה POOL/רויטרס

ארדואן מחלק הוראות לבנק המרכזי, טראמפ יכול רק לחלום על זה

שלטונו של ארדואן בטורקיה מאפשר לו להעביר הוראות לבנק המרכזי - מה שלא אפשרי באמריקה ■ ואולי בעצם הוא מרשה לעצמו לתקוף את הנגיד דווקא משום שהוא יודע שלאמירות שלו אין משמעות מעשית

יש מי שיגיד שקיימים קווי דמיון מרובים בין נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לבין נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. שניהם מנהיגים שבשמאל הליברלי אוהבים להגדיר "פופוליסטים" במקרה הטוב, ו"דיקטטורים" במקרה הפחות טוב. שניהם מינו את קרובי משפחתם לתפקידים בכירים: ג'ראד קושנר, חתנו של טראמפ משמש יועצו הבכיר, ובראט אלביראק, חתנו של ארדואן, הוא שר האוצר של טורקיה. שניהם גם חושבים שהם צריכים לשלוט בבנק המרכזי במדינה - אבל רק אחד מהם יכול לעשות זאת בפועל.

המתקפה של טראמפ על הבנק הפדרלי אינה דבר חדש. עוד לפני שנבחר לנשיא הוא אמר כי הוא יחליף את הנגידה הקודמת, ג'נט ילן - אף שהיא שמרה על ריבית נמוכה, כפי שהוא חשב שראוי לעשות. במאי 2016 הוא אמר שיש להחליף אותה "כי היא לא רפובליקאית". או במלים אחרות, הוא חשב שצריך להיות שם איש שלו - שיעשה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. אבל הוא מינה לתפקיד את ג'רום פאואל - שמחזיק בעמדות דומות מאוד לאלה של ילן.

בשבועות האחרונים אוהבים לערוך את ההשוואה בין טראמפ לארדואן. גם ארדואן חושב שצריך לשמור על ריבית נמוכה - כי הוא חושב שריבית גבוהה מובילה לאינפלציה שמשרתת את העשירים. לפני הבחירות האחרונות לנשיאות איים ארדואן להוריד בכוח את הריבית במדינה - ובעצם להפר את העצמאות של הבנק המרכזי. "כשאנשים ייכנסו לקשיים כלכליים בגלל המדיניות המוניטרית, את מי הם יאשימו?", אמר ארדואן בראיון שהעניק במאי - כחודש לפני הבחירות בטורקיה. "הם יאשימו את הנשיא. מכיוון שהם ישאלו את הנשיא על המדיניות המוניטרית, עלינו ליצור את הרושם שהנשיא משפיע על המדיניות של הבנק המרכזי".

ההבדל הוא שארדואן לא רק מדבר - לכל מילה שיוצאת לו מהפה יש משמעות מעשית, וכיום, אחרי שארדואן ביסס את שלטונו בטורקיה, הוא בעצם מעביר הוראות לבנק המרכזי. טראמפ יכול רק לחלום על זה, ואולי בעצם הוא מרשה לעצמו לתקוף את הנגיד דווקא משום שהוא יודע שהאמירות שלו חסרות משמעות מעשית. ביולי אמר טראמפ שהוא "לא מתלהב" מכוונת הבנק המרכזי להעלות את הריבית. "אבל בה בעת אני נותן להם לעשות מה שהם מרגישים לנכון", הוסיף בראיון שהעניק ל–CNBC.

הנשיא גם הודה בראיון ל–CNBC כי התבטאותו ביחס למדיניות הבנק הפדרלי הנה יוצאת דופן, אך אמר כי הדבר לא מטריד אותו. "אני פשוט אומר את מה שהייתי אומר לו הייתי אזרח פרטי", אמר טראמפ. "אז מישהו יכול לומר, 'הו, אולי עדיף שלא תאמר את זה בתור נשיא'. לא אכפת לי מה יאמרו, בגלל שהעמדות שלי לא השתנו".

טראמפ אינו הנשיא הראשון שתקף את הבנק המרכזי - היו גם כאלה שניסו לכפות ממש את רצונם על יו"ר הבנק - ולא רק לדבר בתקשורת. כך, הנשיא לינדון ג'ונסון ניסה להשפיע על החלטות הריבית ב–1965 - ללא הצלחה. ריצ'רד ניקסון הצליח לשכנע את הנגיד ב–1972 להוריד ריבית לפני הבחירות כדי לסייע לו - אחרי ששתל שקרים על הנגיד בתקשורת. גם ג'ורג' בוש האב הפעיל לחץ כבד על אלן גירנספאן להוריד את הריבית ב–1992 - והצליח, מאז כבר עברו 26 שנה, שבהן התקבעה מדיניות לפיה הנשיא צריך ככלל להתעלם מהבנק המרכזי, ולרמוז מה הוא חושב על תפקודו רק כשהוא מחליט למנות נגיד חדש.

טראמפ אף פעם לא חשש לפתוח את הפה. צריך לזכור שהוא מינה את פאואל לתפקיד כשהוא יודע בדיוק מה הן עמדותיו, וכשברור לו שהבנק הפדרלי ימשיך להעלות את הריבית בהתאם לביצועי הכלכלה - ולא ימתין להוראות בעניין מהנשיא. טראמפ לא רוצה להיות ארדואן. לפעמים הוא פשוט רוצה לדבר - ונהנה מתשומת הלב ומהכאוס היחסי שיש ביכולתו לחולל.