פוסטר של ארדואן ALKIS KONSTANTINIDIS/רויט

החטא הגדול של ארדואן שמפיל את כלכלת טורקיה ומזעזע את העולם

רדיפת הסמכויות של ארדואן החמירה את משבר המטבע והחובות של טורקיה ■ למרות שלא ברור אם שלטונו ייפגע מהמשבר הכלכלי, הוא הצליח בינתיים לגרום נזק גם לשווקים ברחבי העולם

התשובה למה השתבש בכלכלת טורקיה ובדרכו של רג'פ טייפ ארדואן, נשיאה, לביצור שלטונו האוטוריטרי, נמצאת בגוף השאלה. ביום שישי צנחה הלירה הטורקית עד 18% בשערה מול הדולר, ובורסת איסטנבול נפלה ב–2.3%, והשלימה נפילה של 18% מתחילת השנה. זה היה אחד הימים הסוערים ביותר ברצף של חודשים קשים עבור השווקים בטורקיה. איגרות החוב של המדינה נפלו בשבועות האחרונים, יכולתה לגייס כסף ממשקיעים באמצעות הנפקת אג"ח הולכת וגוועת וזרימת ההשקעות הזרות אליה הולכת ומידלדלת.

המשבר הטורקי שילח גלי הלם ברחבי השווקים המתעוררים, והקפיץ את ה דולר — כמקלט בטוח למשקיעים. ה יורו נפל ב–1.1%, הקרונה השוודית ב–1.4%, הפורינט ההונגרי ב–1.6%, והראנד הדרום אפריקאי ב–2.4%. כך, תאוות השלטון של ארדואן, גרמה לנזק לא רק לכלכלת טורקיה — אלא לשווקים ברחבי העולם. גלובליזציה, טכנולוגיה מקשרת וזרימות הון, וגודלה הלא מבוטל של כלכלת טורקיה, הממוקמת על ציר מרכזי בין שתי יבשות ואזורים כלכליים חשובים, תורמים כולם להתפשטות הזעזוע. יתר על כן, טורקיה היא בעלת ברית אסטרטגית חשובה של ארה"ב באזור. המשבר הנוכחי מסבך קשות את הדינמיקה ארה"ב־טורקיה־רוסיה, האיחוד האירופי־טורקיה, ואפילו את איראן וסוריה אפשר לזרוק לתמהיל הנפיץ, שמבריח את המשקיעים למקלטים בטוחים וגורם לעליית הדולר, נפילת מטבעות אחרים, ובריחה כללית של כסף משווקים מתעוררים וסיכונים אחרים.

הלירה הטורקית תחת ארדואן

את הטלטלה הקשה שעברה טורקיה ביום שישי אפשר לזקוף לזכותו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, וגישתו האגרסיבית בסכסוכים. הממשל האמריקאי דרש שחרורו של כומר אמריקאי שכלוא בטורקיה באישומי פעילות טרור והשתתפות בהפיכה הכושלת נגד ארדואן ב–2016. מאמצים דיפלומטיים נכשלו, ואז הכריז ממשל טראמפ על סנקציות, שנראו על פניהן לא אפקטיביות. בין השאר, הוקפאו נכסיהם של שני שרים בממשלת ארדואן. ואולם מאותו יום שבו הוטלו הסנקציות, הואצה נפילתו של המטבע הטורקי. מ–1 באוגוסט עד הסגירה ביום חמישי נפל המטבע ב–11%.

מחיקה של כמעט 42% משער המטבע

הסכסוך בין ארה"ב לטורקיה הוסיף לסיכון של השקעה בטורקיה, והגביר את הפחד של המשקיעים, שממילא נוטשים את השוק הטורקי בקצב מסחרר. מתחילת השנה ועד יום חמישי נפלה הלירה ב–32%. לאחר שארה"ב הכריזה ביום שישי על ענישה נוספת לטורקיה — בדמותם של מכסים כפולים על יבוא הפלדה ממנה, צנח המטבע עוד יותר. אם נוסיף את הנפילה של היום, נקבל מחיקה של כמעט 42% משערו של המטבע. זהו פיחות מזעזע עולמות לכלכלה מתעוררת, שזקוקה ליציבות ולשיפור בכוח הקנייה שלה. בתוך הטלטלה הזאת, ארדואן הצליח לנצח בבחירות ביוני, אם כי ביתרון קטן יחסית, תוך שהוא מקדים אותן ומאיץ פרויקטי תשתיות גדולים שירוממו את שמו. וכאן נמצאת הבעיה, או לפחות הקו שמחבר בין שאיפות הגדולה של ארדואן לבין המשבר הכלכלי של מי שהצטיירה לפני כמה שנים כמעין סין של המזרח התיכון — כלכלה שצומחת בקצב מסחרר ונהנית מתנופת התפתחות.

כלכלת טורקיה קיבלה מטראמפ דחיפה מטלטלת עצמות ביום שישי, אולם זה שנים היא צועדת על קרקע בלתי יציבה. בניגוד לסין, שהיא מעצמת יצוא ובית החרושת של העולם, טורקיה סובלת מגירעון עצום בחשבון השוטף שלה, ותדלקה את הצמיחה שלה בחובות. את הכסף היא לוותה ממקורות זרים — דבר שמסכן את יציבותה מאוד. כסף כזה, שמכונה "כסף חם" — מקורו במשקיעים ובנקים זרים, שמחפשים אפיקים כדאיים להשקעה, אבל במהירות שבה הם מוזרמים פנימה הם יוצאים החוצה.

הגירעון המתנפח של טורקיה

ארדואן נבחר לראש ממשלה ב–2003, ומאז נמצאת הכלכלה בנתיב צמיחה — ועמו התנפחות בועת חובות שפגעה במטבע. הכסף החם מנפח את הביקוש ויוצר אינפלציה. במקרים כאלה התרופה המקובלת היא להעלות ריבית כדי לבלום את הביקוש ולתמוך במטבע. ואולם בניגוד לכל היגיון כלכלי וניסיון של כלכלות רבות, ארדואן טוען שהעלאת ריבית מייצרת אינפלציה, ודרש מהבנק המרכזי להימנע מהעלאות ריבית. פגיעה כזו בעצמאות הבנק המרכזי היא אחד החטאים הגדולים ביותר עבור כלכלות פתוחות שזקוקות להון זר להשקעות. ארגנטינה והונגריה הן דוגמאות לכך. ב–24 ביולי בחר הבנק המרכזי של טורקיה לא להעלות את הריבית מרמה של 17.75% אף שהאינפלציה נמצאת ברמה הגבוהה פי שלושה מהיעד שלו. הלירה צנחה לאחר ההחלטה ותשואות האג"ח של טורקיה גאו.

חתירתו של ארדואן לביצור שלטונו  - שיבשה את כלכלתה

כידוע, ארדואן לא מתערב רק בענייני הריבית והבנק המרכזי, אלא מנכס לעצמו סמכויות שלטון — מינוי פקידים ברשות המבצעת, פיטורי הצוות הכלכלי המקצועי שלו ומינוי מקורבים, כולל חתנו שהוכרז שר האוצר, ונקיטת צעדי חירום כמו פיטורי שופטים ועובדי ציבור, במסגרת טיהורים נרחבים. כך, חתירתו של ארדואן לביצור שלטונו תחת האצטלה של "להשיב את טורקיה לגדולתה", שיבשה את כלכלתה. טורקיה נמצאת עתה בבעיה קשה. הטענה המקובלת היא שאם ארדואן ייסוג מעמדותיו העקשנית בענייני ריבית, דיפלומטיה ועוד, טורקיה תוכל לפייס את המשקיעים, אבל ארדואן לא בנוי לוויתורים מסוג זה. הוא התבטא בצורה אופיינית למנהיגים אוטריטרים ודיבר על "מלחמה כלכלית" ו"רוצחים כלכליים שכירים".

עתה נותר לראות אם המשבר הכלכלי יחליש את אחיזתו בכוח, או דווקא יספק לו הזדמנות להעמיק אותה. בדרום אמריקה ואפריקה יש מספיק דוגמאות למדינות שבהן מנהיגים השחיתו כלכלות מבטיחות, כלכלות בעלות נכסים ואפילו כלכלות מתפקדות היטב, המיטו אסונות על עמם ולא איבדו את הגה השלטון.