רק שתמשיכו ליהנות
כבר מנויים? התחברו
הפגנה נגד הטרדות מיניות מוטי מילרוד

פורנו במשרד ובדיחות סקסיסטיות בוואטסאפ של המתכנתים: עדויות נשים בהיי-טק

העדויות של נשים שמועסקות בהיי-טק הישראלי הן לא של אלימות פיזית, אבל אלה בדיוק החומרים שמשמרים את יחסי הכוחות, ומאפשרים לה להתרחש

חברות ההיי-טק אינן הנציגות הבולטות של המחאה הנוכחית, וגם החברות המעטות שהביעו בה תמיכה פומבית דאגו לצמצם את הדיון לרצח ואלימות פיזית כלפי נשים. האמת היא, שלאלימות יש צורות רבות ולתעשיית ההיי-טק יש מקום לבדק בית.

הסתכלו על שורת העדויות של ההיי-טקיסטיות המצורפת לכתבה זו – בדיחות סקסיסטיות בישיבות ובקבוצת וואטסאפ של הצוות, הטרדות בחדר הכושר המשרדי, צפייה בפורנו בשעות העבודה והערות חוזרות לגבי נחיתותן של נשים בתפקידים ריאליים – זו לא אלימות פיזית, אבל אלו בדיוק החומרים שמשמרים את יחסי הכוחות, ומאפשרים לה להתרחש.

שיעורן הנמוך של נשים בחברות ההיי-טק (35%) ובתפקידים טכנולוגיים (24%) מיוחס על פי רוב לנטייה שלהן שלא לבחור את המסלולים האלה בתיכון ובאקדמיה. אולם תרבות העבודה המשתקפת מהעדויות שאספנו כאן היא בעלת תרומה מכריעה לאחת הבעיות הפחות מדוברות של התעשייה: נשים שרכשו את הכישורים הרלוונטיים עוזבות את התחום או כלל לא נכנסות אליו. 

עבודה של יעל מזוז-הרפז וזאב קריל ממשרד העבודה והאוצר, בהתאמה, המבוססת על מדגם של ילידי 1975-1985 שרכשו השכלה במקצועות ההיי-טק – חשפה כי שיעור הבוגרות העובדות בתעשייה הוא 68% לעומת 76% אצל מקביליהן הגברים. ככל שעולים בגיל ומתקרבים לגיל 40, הפער בין המינים גדל, ושיעור נמוך יותר של בוגרות עובדות בתעשייה. וזה לא הפער היחיד - גם פערי השכר מתרחבים. 

בעוד העובדות הצעירות המשתלבות בתעשייה מרוויחות בממוצע שכר הנמוך בכ-7% משכר הגברים בני גילן, פערי השכר גדלים ל-18% לקראת גיל 40. החוקרים קושרים חלק מהפער בהבדלים בכושר מיקוח ואפשרויות קידום מצומצמות יותר – במציאות שבה מי ששולט בכסף שולט גם בהחלטות של התא המשפחתי - אפליה בשכר היא גם כן, סוג של אלימות.

חברות ההיי-טק אינן הנציגות הבולטות של המחאה הנוכחית, וגם החברות המעטות שהביעו בה תמיכה פומבית דאגו לצמצם את הדיון לרצח ואלימות פיזית כלפי נשים. האמת היא, שלאלימות יש צורות רבות ולתעשיית ההיי-טק יש מקום לבדק בית.

הסתכלו על שורת העדויות של ההיי-טקיסטיות המצורפת לכתבה זו – בדיחות סקסיסטיות בישיבות ובקבוצת וואטסאפ של הצוות, הטרדות בחדר הכושר המשרדי, צפייה בפורנו בשעות העבודה והערות חוזרות לגבי נחיתותן של נשים בתפקידים ריאליים – זו לא אלימות פיזית, אבל אלו בדיוק החומרים שמשמרים את יחסי הכוחות, ומאפשרים לה להתרחש.

שיעורן הנמוך של נשים בחברות ההיי-טק (35%) ובתפקידים טכנולוגיים (24%) מיוחס על פי רוב לנטייה שלהן שלא לבחור את המסלולים האלה בתיכון ובאקדמיה. אולם תרבות העבודה המשתקפת מהעדויות שאספנו כאן היא בעלת תרומה מכריעה לאחת הבעיות הפחות מדוברות של התעשייה: נשים שרכשו את הכישורים הרלוונטיים עוזבות את התחום או כלל לא נכנסות אליו. 

עבודה של יעל מזוז-הרפז וזאב קריל ממשרד העבודה והאוצר, בהתאמה, המבוססת על מדגם של ילידי 1975-1985 שרכשו השכלה במקצועות ההיי-טק – חשפה כי שיעור הבוגרות העובדות בתעשייה הוא 68% לעומת 76% אצל מקביליהן הגברים. ככל שעולים בגיל ומתקרבים לגיל 40, הפער בין המינים גדל, ושיעור נמוך יותר של בוגרות עובדות בתעשייה. וזה לא הפער היחיד - גם פערי השכר מתרחבים. 

בעוד העובדות הצעירות המשתלבות בתעשייה מרוויחות בממוצע שכר הנמוך בכ-7% משכר הגברים בני גילן, פערי השכר גדלים ל-18% לקראת גיל 40. החוקרים קושרים חלק מהפער בהבדלים בכושר מיקוח ואפשרויות קידום מצומצמות יותר – במציאות שבה מי ששולט בכסף שולט גם בהחלטות של התא המשפחתי - אפליה בשכר היא גם כן, סוג של אלימות.

לקריאת הכתבה המלאה

כבר מנויים? התחברו