ניר פפאי - סמנכ"ל החברה להגנת הטבעאוליבייה פיטוסי

"לאנשים מגיעה דירה - אבל גם שטח לטייל בו ואוויר נקי לנשום"

ניר פפאי, סמנכ"ל בחברה להגנת הטבע, מודאג מהסדקים במערכת התכנון ("הממשלה יצרה מפלצת"), סבור כי הטיפול במשבר הדיור שגוי ("האינטרס הכלכלי הפך למרכזי") ומסביר מדוע למרות נבואות הזעם מתחילים לראות ניצני שינוי

ניר פפאי, סמנכ"ל שימור סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע, לא השתתף בחגיגות של שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, על הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל.

"גלנט קידם ומקדם יוזמות להקמת 25 יישובים חדשים. הוא ופוליטיקאים אחרים, מחיים בכל פעם את חזון בן גוריון ומפריחים את השממה בהתאם לצורכיהם", הוא מספר, "בניית דירות חדשות לא צריכה לבוא על חשבון השטחים הפתוחים. זה לא הפתוח מול הפיתוח. הציונות החדשה היא דווקא השילוב ביניהם. אנחנו רואים שזה יכול ללכת ביחד".

"הקמת יישובים חדשים היא אנטי־תזה לכל תפישה תכנונית קיימת, לכל תפישה סביבתית ולכל אג'נדה חברתית", מוסיף, "האנרגיה שמושקעת בזה מבוזבזת. צעדים כאלה פוגעים באוכלוסיות שמוחלשות גם ככה ביישובים הקיימים כמו דימונה, ירוחם וערד. נוסף על כך, זה פוגע ברצף של השטחים הפתוחים. אנשים לא מבינים איזו חשיבות יש לרצף טריטוריאלי ולמסדרונות שבהם עוברים בעלי חיים וכדומה".

רק בשבוע שעבר הכריזו על הקמת יישובים חדשים, דניאל, ניצנית, שיבולת, עיר אובות ונוה תמרים, מתחת לאף שלכם וכשאתם יושבים בוועדות הרלוונטיות.

"התפשרנו. כשמדובר ביישוב צמוד דופן ליישוב אחר עוד אפשר היה לאכול את זה, מה גם שהמיקום הסביבתי שלהם לא היה מאוד בעייתי והם יישובים ייחודים מבחינת המארג החברתי שלהם. הארגונים החברתיים היו המתנגדים הגדולים ליוזמות האלה, והצטרפנו אליהם".

ניר פפאי - סמנכ"ל החברה להגנת הטבע אוליבייה פיטוסי

בהמשך מסביר כי "ברמת המאקרו, אנחנו רואים שינוי בשנתיים האחרונות ואפילו ראשי ערים עומדים לצדנו, אבל בזהירות. לראשונה גם שמענו את מינהל התכנון מדבר מפורשות נגד הקמת יישובים חדשים ובעד חיזוק היישובים הקיימים, זאת מדיניות שאנחנו מאמינים ומחזקים אותה. דלית זילבר, היו"ר הנוכחית של מינהל התכנון, הגיעה מהעולם של ועדות מחוזיות וקבלת החלטות אחרת ואנחנו רואים ומקווים שהמטוטלת מתחילה להתאזן מעט".

אבל בסופו של דבר הפוליטיקאים באים ועושים מה שהם רוצים.

"המשבר של עליית מחירי הדיור דרש טיפול ותגובה פוליטית. זה גרם לגופי התכנון לעבור מסמכות משרד הפנים לסמכות האוצר, מאז ששר האוצר, משה כחלון, נכנס לתפקיד. זה השפיע על התפישה. האינטרס הכלכלי נהפך להיות השיקול המרכזי בתכנון והוא חשוף לכוחות פוליטיים חזקים. הפוליטיקאים והתקשורת חייבים להפסיק לדבר על כמות ולהחליף דיסקט לאיכות. זה הזמן לדבר על תשתיות תחבורה, אנרגיה ודיור ברמה של התחדשות עירונית ולא על בנייה חדשה".

יש לכם השפעה על השיח ועל סדר היום בוועדות התכנון? הרי בשנים האחרונות אתם מצליחים למצוא פגם בכל תוכנית, וגופי התכנון והיזמים מאשימים אתכם בתקיעת מקלות בגלגלי התכנון.

"האשמות לחוד ומציאות לחוד. לא יודע אם זה לטובתנו או לגנותנו, אבל בדיקה שערכה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לגבי הסיבות לעיכובים באישורי תוכניות, העלתה כי ארגוני הסביבה מהווים רק 4% מתוך כלל הגורמים המעכבים את התוכניות.

החברה להגנת הטבע גלי שפרקו

"מאוד נוח לשים אותנו על המוקד יחד עם החברה האזרחית ולסמן אותנו, שבוחנים את התוכניות ואת ההשפעות הסביבתיות שלהן לעומק, כאויבים. בפועל הבדיקה של רמ"י העלתה כי רק תוכנית אחת מתוך 25 תוכניות שנבחנו התעכבה בגלל התנגדות שלנו. אי־אפשר להוציא את הציבור מהליכי התכנון. האזרחים אינטליגנטיים ואי־אפשר להתעלם מהם. החוכמה היא להשקיע בהליכי שיתוף ציבור, גם אם זה מאריך את התהליך. ההאשמות היו חלק מניסיון להוציא אותנו מוועדות התכנון, אבל המהלך הזה נבלם".

למה חשוב שתהיו שם?

"אם גופי התכנון והממשלה ימשיכו לשדר עסקים כרגיל, לא יהיה עתיד לטבע בישראל. אולי לנו ולילדים שלנו יהיה מקום לגור בו, אבל השאלה אם יהיה לנו בשביל מה להתקיים. אנחנו מאמינים שמגיע לאנשים שתהיה להם דירה, אבל אנשים צריכים גם שטח לטייל בו, אוויר נקי לנשום, נחל לטייל ולשתות ממנו ואיכות חיים טובה. למען כל אלה אנחנו פועלים.

"ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם, עם קרוב ל–400 נפש לקמ"ר בממוצע וכ–1,600 נפש לקמ"ר במחוז המרכז. האמת היא שזה רק יילך וייעשה צפוף יותר. יש בישראל גידול עקבי באוכלוסייה ורמת החיים עולה והולכת. אל מול כל המגמות האלה, שטח הקרקע לא משתנה וצריך להכיר בכך שמשאב הקרקע הוא מוגבל. היקפי תכנון גדולים ולא אחראיים מסכנים את המשאב הזה ויוצרים אתגר עצום. התפקיד שלנו הוא לשמור על הקרקע, על נכסי הטבע הנדירים ועל בתי הגידול המגוונים שיש בישראל. בשביל זה צריך לשמור על רצף של שטחים פתוחים גדולים".

אבל אי אפשר להפסיק לבנות. הממשלה מנסה לפתור את משבר הדיור.

"מי שמעמיק ב'משבר הדיור', מבין כי המשבר שמדברים עליו שנים הוא בעצם משבר עליית מחירי הדיור. רבים מאתנו מכירים וחווים את הקושי בנגישות לקנות לדירה. כששאלו בממשלה מה הסיבה לעליות המחירים, הצביעו על חסרים בהיצע. הביקושים גדלו, ההיצע היה בחסר. לכן נוצרו עליות מחירים. אז באו ושאלו מי אחראי להיצע התשובה היתה מוסדות התכנון שלא תיכננו מספיק. עליהם הצביעו כאשמים".

והם לא האשמים?

ניר פפאי - סמנכ"ל החברה להגנת הטבע אוליבייה פיטוסי

"צריך להודות על האמת. כיום אין בישראל משבר של היצע תכנוני. יש משבר של התחלות בנייה. לפי ההערכות שלנו, המתבססות על נתוני מינהל התכנון, בין השנים 2017-2015 תיכננו ועדות התכנון 300–400 אלף יחידות דיור, יותר מ–100 אלף יחידות בשנה. עוד 320 אלף יחידות דיור נמצאות בתכנון וייצאו עד 2020, בנוסף לעוד כ–198 אלף יחידות דיור שהוכרזו בהוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור, (וותמ"ל). כל זה בלי לקחת בחשבון את תמ"א 38 ותוספות שבס־כחלון שמאפשרות הגדלת היצע בתוכניות קיימות. מדובר בכ–850 אלף יחידות דיור חדשות בין 2020-2015, כשהקבלנים בשטח מסוגלים לבנות בערך 50 אלף יחידות דיור בשנה. כבר שנים אין כל שינוי חיובי בקצב התחלות הבנייה.

"הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהבין שיש מספיק היצע תכנוני. כל האנרגיה של הממשלה הלכה על הגדלת ההיצע התכנוני, אבל זה לא מתכתב עם מה שקורה בשטח. הכמות המוגזמת הזאת באה על חשבון האיכות. זה היה אבחון שגוי מצד המדינה והוא נהפך לכר פורה להרס של מערכת התכנון שנמשך שנים.

"בקדנציה הקודמת של יו"ר מינהל התכנון, בינת שוורץ, היינו עדים לניסיון שיטתי ומכוון להרוס את מערכת התכנון שנבנתה לאורך שנים. הממשלה ומינהל התכנון בנו מפלצת רבת ראשים שהמטרה שלה היתה לעקוף את הוועדות המחוזיות ולייצר ועדות עוקפות וכלים כדי לאשר תוכניות מעל הראש שלהן. שוורץ החזיקה אג'נדה ברורה לגבי הוועדות המחוזיות, ששאבה השראה מאותו מצג שווא של חוסר בתכנון"

מדבריך אפשר לחשוב שהוועדות המחוזיות היו מושלמות.

"ממש לא. היתה לנו ביקורת כלפיהן אבל להיררכיה ברורה ולהליכים סדורים יש חשיבות בתכנון. לתפישתי, אין מקום להרוס ולבנות משהו חדש, אם הגדרת הבעיה שגויה. המטרה היתה להחליש את הוועדות המחוזיות ומה שקרה זה שרוקנו אותן מתוכן לחלוטין והעלו את סמכויות התכנון לוועדות הארציות, או הורידו למטה לוועדות המקומיות".

כך למשל נוצרה הוותמ"ל.

ניר פפאי - סמנכ"ל החברה להגנת הטבע אוליבייה פיטוסי

"הוותמ"ל הוא מוסד תכנון שיכול לגבור על כל מערכת התכנון הארצית. לצדו קמו גם הוות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) ועוד מיני כלים תכנוניים ארציים שמאפשרים לעקוף את האיכויות והדיונים שהתאפשרו בהיררכיה של הוועדות המחוזיות. נוסף על כך, ברגע שתכנון התשתיות נמצא אצל גוף אחד שמטפל גם במחצבות וגם בתשתיות תחבורה, שיש לו גם סמכויות להכריז על מתחמי תיירות ולצדו יש ועדה שאחראית לספק בעיקר שכונות מגורים, נוצר הרבה סרבול וקושי ואין מספיק סנכרון".

אתה בעצם טוען שיש מספיק יחידות מתוכננות ואפשר להפסיק לתכנן?

"אנחנו סבורים שיש מלאי תכנוני מספק לשנים הקרובות וצריך לחשוב על תוכניות ארוכות טווח. כיום, היעד הממשלתי ל-2040 מדבר על הוספת 2.6 מיליון יחידות דיור חדשות ולכך המערכת נערכת. אנחנו טוענים שהיעד מוגזם, אבל באותה נשימה מבינים שנגיע ליום שבו נצטרך את מספר היחידות הזה. אם לא ב–2040, אז ב–2050. בתוך זה אנחנו פועלים כדי להשפיע על המקומות שבהם ייבנו יחידות הדיור. נוסף על כך, אנחנו שותפים ומקדמים את התוכנית האסטרטגית לשטחים הפתוחים ב-2040, כדי לוודא שעוד 20 שנה לא נתחרט על זה שלא חשבנו קדימה".

אז אתם למעשה עובדים עם "האויב"? אתם רואים את עצמכם כחלק אינטגרלי ממערכת התכנון?

"ב–2002 יצא חוק שמחייב ייצוג של הארגונים הסביבתיים בוועדות, מהמחוזיות ומעלה, והחלטנו להיות שם אחרי הרבה מאוד שנים שהיינו מחוץ לממסד ועבדנו מבחוץ. כיום אנחנו יושבים בוועדות כי אנחנו מבינים שוועדות התכנון הן הצומת שבו מתקבלות ההחלטות על עתידה הבנוי של מדינת ישראל. חששנו להיות בפנים ולהיגרר אחרי שיח שלא נצליח לייצג בו את האינטרסים של האזרח, אבל אנחנו עובדים קשה כדי להשמיע את הקולות של האזרחים שרוצים לשמור על הסביבה שלהם ומייצגים את כל ארגוני הסביבה בדיונים בוועדות.

"אנחנו מחזיקים היום צוות של 12 אנשים שעוסקים בתכנון, חלקם מתוך הוועדות המחוזיות והארציות, שעושים עבודה סיזיפית ואפורה. פעמים רבות הם אלה שמקדימים את החשיבה התכנונית, וצופים את העתיד".

באילו מקרים למשל?

"מערכת התכנון מפנימה כיום נושאים שאנחנו שמים על הפרק במשך שנים, כמו הצורך בתשתיות תחבורה ציבורית או עצירה של בניית יישובים חדשים לטובת התחדשות עירונית וחיזוק היישובים הקיימים.

"ועדיין, הנושאים האלה רחוקים מלהיות מיושמים במדיניות המשרדים הרלוונטיים. יותר מכך, הם מאותגרים כל הזמן על ידי המערכת הפוליטית.

"השקעה בתחבורה ציבורית היא מורכבת יותר מבניית מחלף או כביש חדש וקשה יותר לגזור סרטים איתה. אבל, לא הכל יכול להיות פופולרי ונעים ולפעמים צריך גם לעשות פעולות אחרות כמו הגבלה של כניסת רכבים פרטיים לערים. זה לא יהיה מהלך פופולרי ובציבור יכעסו על זה שמחירי החניה מתייקרים, אבל זה פותח דלת לשינוי. גם כך כיום בישראל יש מציאות נוראית של פקקים.

"כיום יש העדפה ברורה לרכב הפרטי והמדינה מרוויחה לא מעט מכלי הרכב הפרטיים ומהתעשיות הנלוות. המצב כאוטי וזאת לא בעיה רק של משרד התחבורה. ב-2010 הוצאנו את דו"ח הכבישים המיותרים שפגעו בשטחים פתוחים, אבל תשתיות תחבורה הן לא בלב העשייה שלנו ויש גופים אחרים שלקחו את המושכות".

איפה נמצאים המשרד להגנת הסביבה והפוליטיקאים הירוקים ואוהבי הטבע בנוגע לנושאים האלה?

"המשרד עושה עבודתו נאמנה, אבל הוא מחויב בסופו של דבר להחלטות הממשלה. גם אם הוא תומך בעמדתנו, הוא גוף ממלכתי, בדיוק כמו רשות הטבע והגנים. האחריות שלנו היא לחזק את שני הגופים האלה. זה לא מחליף את הצורך בחברה אזרחית פעילה וחזקה ואפילו מדגיש את חשיבותה ואת החופש שצריך להיות לה כדי לפעול".

ההתארגנויות האזרחיות המקומיות ואירגוני "בינוי שפוי" עוזרים ושותפים לעשייה שלכם?

"ההבנה שאפשר וצריך להשפיע על הסביבה שלנו היא קריטית. סיפור חוף פלמחים הוא סמל ודגל להתעוררות ומעורבות של אזרחים שמצילות משאב טבע. עבורנו האתגר טמון במציאת האיזון בין אינטרסים מקומיים, שהם גם לגיטימיים, לבין ראייה ארצית ובחינה של מדיניות כוללת. יש לנו אחריות להביע את עמדתנו, אבל גם לבחור מאבקים נכונים ולהשקיע כוחות בוועדות הארציות, שם יש רוב מובנה לנציגי הממשלה".

על מה צריכים להיות המאבקים הבאים?

"אין היום התחדשות עירונית משמעותית בישראל. הקימו את הרשות להתחדשות עירונית, אבל אין תוכניות ממשיות ומעמיקות שמקודמות בפועל. בירושלים זה מאוד ברור. אנחנו מתנגדים כבר יותר מעשור, בפאזות חוזרות ומשתנות, לבנייה בשטחים הפתוחים במערב ירושלים ובהרי ירושלים. חשוב להגיד. זה לא רק מאבק על השטחים הפתוחים, אלא על העתיד של ירושלים כעיר אורבנית ומתפקדת. כשמשקיעים בהתחדשות עירונית, האנרגיה של העיר נשמרת והיא מתפתחת ולא מתפרברת. חיזוק השכונות הקיימות יעשה טוב גם לעיר וגם לסביבה.

"גורמים שונים מדברים על היעדר עתודות וממציאים כל מיני פתרונות בהדסה וברכס לבן, אבל אנחנו יודעים להצביע על מספיק עתודות קרקע ואפשרות ליחידות חדשות בשכונות הקיימות לעוד עשרות שנים קדימה. העניין הוא שהתחדשות עירונית היא סיפור יותר קשה ויותר מורכב.

"דוגמה נוספת היא מודיעין, שהחזון שלה מייעד אותה ל–250 אלף תושבים. לפי התכנון, העיר תתפתח לכיוון הגבעות הדרומיות. רק לא שמו לב שיש שם בתי גידול נהדרים של חיות וצמחייה. הצענו לגופי התכנון למצות את הבנייה בכיוונים אחרים ולא על חשבון השטח שבו יש הכי הרבה ערכי טבע חשובים. דבר דומה קרה גם ביישוב אלעד, שהציעו שייגדל לכיוון יער קולה ויחסום מסדרון אקולוגי, שהוא מבחינתנו כביש 6 של החיות.

"באשדוד היינו עדים לכך שתוכניות הבינוי העתידיות כוללות את הדיונה הגדולה ואת החרבת גוש החולות הגדול ביותר שקיים באזור. אנחנו מתנגדים גם לזה ומניחים על השולחן הצעה שקשורה לגדילה של העיר, אבל לכיוון מזרח".

מה דעתך על התנופה בהקמת מרכזי תעסוקה ותעשייה, יש בה צורך?

"כל עיר רוצה אזור תעסוקה או תעשייה לעצמה, בזמן שברמ"י מדברים על זה שיש מספיק עתודות קרקע לאזורי תעסוקה ל–100 שנים הבאות. אז למה לתכנן מרכזי תעסוקה חדשים, כשברור לנו שחלקם יישארו על הנייר? למה לא לחזק את המרכז קיים במקום להקים לידו מרכז מתחרה? מובן שהנפגעים המיידיים הם השטחים הפתוחים".

למה זה קורה? יש לחצים של בעלי קרקעות או יזמים?

"אני מניח שיש לחץ של יזמים, אבל בהרבה מהמקרים זה נראה כמו הליכה טבעית למה שיותר קל ופחות מצריך מאמץ. שכונה חדשה בצד המערבי של אשדוד לא תדרוש מאף אחד להתחיל לנהל מאבק מול בעלי הקרקעות החקלאיות הפרטיות ולהגיע איתם לפשרות, מה שכן יידרש בצד המזרחי, אז מעדיפים ללכת לכיוון הדיונות ולאיים על הים, במקום להשקיע עוד זמן וחשיבה על איכות התכנון ועל הטווח הארוך.

"גם הסיפור של ים המלח, משאב טבע יקר שמצוי בסיכון, לא מטופל באופן יסודי זה שנים. הוא חייב להיות על השולחן עם פתרונות ממשיים, אחרי שנים שכולם מסכימים על זה שיש בעיה ושהיא מחמירה, אבל נמנעים מלקבל החלטות. הגיעה השעה להפוך את המגמה ולפעול כדי לתת למקום הזה להיות פלא טבע, כפי שהוא אמור להיות".