שוק בעיר רמאללה. למשווק הישראלי יש יד בהברחת הקונים לשטחי הרשותרויטרס

כך מאבדת כלכלת ישראל 3 מיליארד שקל מדי שנה לטובת הרשות הפלסטינית

בהתאם לסקר הרשות המוניטרית הפלסטינית - כ-50% מהנשאלים ציינו כי הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטת הקנייה בשטחי הרשות הפלסטינית היה המחיר ■ רק כ-3% ציינו כי גורם האיכות היה זה שהביא אותם להעדיף את השוק הפלסטיני על השוק הישראלי

הרשות המוניטרית הפלסטינית, המקבילה לבנק המרכזי בישראל, פירסמה באחרונה מחקר שאמד את היקף הצריכה של האוכלוסייה הערבית בישראל - בשטחי הרשות הפלסטינית. מהמחקר עולה כי אוכלוסייה זו צורכת מדי שנה סחורה בסך כ-2.74 מיליארד שקל, שכולו במזומן, ברשות הפלסטינית.

נתון זה לא מלמד רק על כישלון למשווקים הישראלים, שהזניחו את פלח השוק המשמעותי הזה, הוא גם ירייה ברגל של האוכלוסייה הערבית עצמה - שמוציאה סכומי כסף גדולים כאלה ממעגל הכלכלה המקומית שלה, שסובל ממילא מאפליה ומחולשה כרונית.

זה לא סוד שתרומתה של האוכלוסייה הערבית לתוצר הלאומי הגולמי בישראל אינה עולה מעל לרף של 10%. הדבר נובע מגורמים שונים ומגוונים, שחלקם ממסדיים, אך חלקם מקומיים וקשורים לנורמות של אותה אוכלוסייה. חולשתה של האוכלוסייה הערבית מתבטאת, בין היתר, באי יכולתה לשלוט לכל הפחות בכלכלתה המקומית ובאי יכולתה ליצור שוק מקומי שישמור על לקוחותיו ויהווה מנוע צמיחה. ואולם באותה המידה, חולשה זו קשורה לא פחות למשווקים הישראלים, שעדיין אינם רואים באוכלוסייה הערבית יעד הראוי לקבלת תשומת לב ראויה.

כוח אדם זול ומסים אפסיים

האתגרים העומדים בפני עסקים בבעלות ערבית הם רבים, ולא מעניקים שום יתרון תחרותי לבעליהם. גורם העלות הינו מרכיב ניכר, שאין בו כדי לתת יתרון מול עלויות המשווקים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית, שעיקרו כוח אדם זול ומסים אפסיים. העסקים בחברה הערבית סובלים מתחרות מקומית קשה מאוד שמאיימת על הישרדותם. בממצאי סקר העסקים בבעלות ערבית שערך משרד הכלכלה, צוין במפורש כי 73% מהעסקים התייחסו להתגברות התחרות בענפים שבהם הם פועלים כאל גורם המגביל במידה רבה ורבה מאוד את פעילותם העסקית.

לא פלא אם כך, שבהתאם לסקר הרשות המוניטרית הפלסטינית - הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטת הקנייה בשטחי הרשות הפלסטינית היה המחיר. כ-50% מהנשאלים ציינו כי המחיר היה הגורם העיקרי שהביא אותם לרכוש בשטחי הרשות, לעומת רק כ-3% שציינו כי גורם האיכות היה זה שהביא אותם להעדיף את השוק הפלסטיני על השוק הישראלי. וכאן תורו של הממסד, שכשל מזה שנים לתת עידוד לעסקים אלה בכל מיני צורות של סיוע.

למשווק הישראלי יש יד בהברחת הקונים לשטחי הרשות הפלסטינית. לא מדובר כאן על משווקים שאינם רוצים להיכנס ולשרת את האוכלוסייה הערבית ממניעים אידיאולוגיים; אין דרך לשכנע משווקים מסוג זה להתייחס לאוכלוסייה הערבית כשווה בין שווים, וחבל מאוד על כך. הכוונה היא לאותם משווקים, והם רבים, שלא הפנימו את הנורמות בחברה הערבית בכלל, ואת דפוסי הצריכה שלה בפרט. הם פשוט מנותקים ממנה, ואין להם שום ידע על אותה אוכלוסייה - ואם יש להם ידע כזה, בוודאי שהוא פג תוקף. התנהלות זאת היא כישלון של מנטליות השיווק הישראלי, וניצחון למשווקים הפלסטיניים, שהצליחו לזהות פלח שוק משמעותי ולמשוך אותו אליהם בקלות רבה.

החוק לצמצום השימוש במזומן, שחוקק לאחרונה בישראל וייכנס לתוקף בתחילת השנה הבאה, מהווה פוטנציאל אדיר לצמיחה כלכלית מקומית - אך באותו הזמן יש בו כדי להגדיל את צריכת האוכלוסייה הערבית בשטחי הרשות הפלסטינית, על חשבון השוק המקומי והטבעי שלה. בהיעדר פיקוח מוניטרי המגביל את השימוש במזומנים בשטחי הרשות, אין בחקיקה הישראלית כדי למנוע שימוש במזומנים ברשות הפלסטינית, כל עוד אין חוק מקביל בשטחי הרשות. בהיעדר חוק כזה, בזמן קיום מערכת יחסים כלכלית וחברתית פתוחה בין האוכלוסייה הערבית בישראל לאוכלוסייה הפלסטינית שבשטחי הרשות הפלסטינית, האוכלוסייה הערבית בארץ, בלית ברירה, תמשיך לראות בשוק הפלסטיני מקלט צריכה זול, חבל.

הכותב הוא רואה חשבון וכלכלן