שר האוצר ושר העבודה והרווחההדס פרוש / פלאש 90

חיים כץ הופך את עתיד הביטוח הלאומי משאלה תיאורטית לחומר נפץ פוליטי

לפי ההסכם הנוכחי, עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי מופקדים באוצר; ביטולו ייצור בור של יותר מ–10 מיליארד שקל בתקציב המדינה כל שנה ■ במשרד האוצר מגיבים בשילוב של ספקנות ובהלה

שר העבודה והרווחה, חיים כץ, מאשים את משרד האוצר בפגיעה ביכולתו של המוסד לביטוח הלאומי לעמוד במחויבויותיו לציבור — והצהיר בישיבת הממשלה אתמול (ד') כי בכוונתו לבטל את ההסכם בין הביטוח הלאומי למשרד האוצר, שלפיו עודפי גבייה של הביטוח הלאומי בסך יותר מ–20 מיליארד שקל בשנה מועברים לאוצר.

לשרים הוצגה בישיבה השבועית של הממשלה תחזית אקטוארית מעודכנת שנערכה במוסד לביטוח לאומי, ולפיה קרן הביטוח הלאומי תתרוקן בעוד פחות מ-20 שנה, ב–2037. התחזית הקודמת גרסה כי הקרן תתרוקן רק ב–2045.

התחזית החדשה לא פורסמה במלואה, ומבוססת על דו"ח אקטוארי מ–2016 ועל שינויי חקיקה שנעשו מאז. לפי תחזית זו, כבר ב–2022 המוסד לביטוח לאומי ייכנס לגירעון שוטף — כלומר, הוצאותיו השנתיות על תשלום קצבאות וגמלאות יהיו גדולות מהכנסותיו.

במשרד האוצר הגיבו להצהרה של כץ בשילוב של ספקנות ובהלה. ביטול ההסכם הוא צעד קיצוני, אבל אם ייצא לפועל — ייווצר בור גדול בתקציב המדינה. הפקדות הביטוח הלאומי באוצר הסתכמו בכ–22 מיליארד שקל ב–2017, וצפויות לגדול השנה לכ–23.5 מיליארד שקל. אם הן ייפסקו או אפילו אם רק יצומצמו במחצית ב–2019, יידרש קיצוץ רוחבי עמוק, ולחלופין הגירעון בתקציב המדינה יזנק.

במשרד האוצר אומרים כי אף שהצהרת כץ הועלתה על רקע הדיון בנושא הגירעון של המוסד לביטוח הלאומי — אין קשר בין איתנות המוסד להעברת עודפי הגבייה לאוצר. הגירעון נגזר מהפער בין ההכנסות וההוצאות של הביטוח הלאומי — ואלה נקבעות, ברובן המכריע, לפי חוקי המדינה ומגמות דמוגרפיות.

לבקשת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צפויה הממשלה להמשיך במועד אחר את הדיון בנושא האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי. עם זאת, אין ביטחון כי יתקבלו הכרעות אופרטיביות כלשהן; הדיונים בממשלה בנושא זה נדחים כבר שנים — מאז הוגש ב–2012 דו"ח בעניין שחיברה ועדה בראשות אסתר דומיניסיני ואודי ניסן. האיום של כץ צפוי לעורר דיון נמרץ יותר בסוגיה — אם כי לא נקבע לו לוח זמנים.

"הסכם הזוי"

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר אבי חיון

הפקדות עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי במשרד האוצר נעשות לפי הסכם שנחתם בין הצדדים ב–1980. כנגד הכספים, מנפיקה הממשלה למוסד לביטוח לאומי איגרות חוב (אג"ח), שמחציתן מעניקות ריבית מסובסדת גבוהה, ומחציתן — ריבית שוק.

מקורות במשרד האוצר אמרו כי בעשור האחרון, הביטוח הלאומי קיבל ריבית שנתית ממוצעת של כ–4%–4.3% על העודפים שהפקיד. לדבריהם, זוהי תשואה לא רעה בסביבת הריבית הקיימת, מה גם שהיא הושגה ללא סיכון כלשהו. כספי הביטוח הלאומי נועדו לתשלום קצבאות לציבור — ועל כן השקעתם בבורסה, לאחר שגם החסכונות לפנסיה הועברו לשוק ההון, אינה צפויה להתקבל בעין יפה בציבור.

בביטוח הלאומי אומרים, לעומת זאת, כי התשואה על הכספים כיום נמוכה משמעותית מהמספר שבו נוקבים במשרד האוצר, ואינה עולה על 3%. "התשואה שגופים פיננסיים משיגים על השקעות בשנים האחרונות היתה גבוהה לאין ערוך מהתשואה שהמוסד לביטוח לאומי קיבל ממשרד האוצר", אמר אתמול מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר. לדברי שפיגלר, המוסד לביטוח לאומי יידע להתמודד גם עם מקרים של ירידות בשוקי ההון.

לדברי שפיגלר, "אם נמשיל את העודפים לחסכונות של אדם שהוא מפקיד בבנק — לא יכול להיות שכשהוא מבקש בחזרה את הכסף שלו, הבנק יגיד לו, 'חכה. בוא ניכנס למשא ומתן, ורק אם אסכים, תקבל את הכסף'. גם אם הייתי במצב של דמנציה לא הייתי חותם על הסכם כזה עם הבנק. זה הזוי ובלתי־סביר בעליל".

בעקבות ההצהרה של כץ, אמרו כמה ממתנגדיה כי היא נובעת מרצון לחזק את מעמדו הפוליטי של השר, ולאו דווקא מניסיון לחזק את הביטוח הלאומי. "כל מה שמעניין את השר כץ הוא לעשות בכספי הביטוח הלאומי מה שהוא רוצה, בלי שמשרד האוצר יתערב", טוען מקור ממשלתי. "דווקא כץ, שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעמידו לדין, בכפוף לשימוע, על עבירות הקשורות בניירות ערך, מציע להעביר את כספי הביטוח הלאומי לבורסה?"

בלשכת כץ אומרים, מנגד, כי ביטול ההסכם הוא רק צעד ראשון בשורה של צעדים שנועדו להבטיח את האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי. אחת ההצעות הנוספות שהעלה כץ היא עדכון של דמי הביטוח הלאומי באופן שינתק את התלות של המוסד לביטוח לאומי בתקציב המדינה. הצעה כזאת עשויה להיות כרוכה בהעלאה אוטומטית של דמי הביטוח הלאומי הנגבים מהציבור, בהתאם לצורך.

"באוצר אומרים לנו שאם תהיה בעתיד קריסה, 'נדון בזה'", טוענים בלשכת השר כץ. "אנחנו לא רוצים 'לדון בזה', אלא להבטיח שהכסף של המבוטחים לא ילך עוד למימון של הוצאות הממשלה, אלא רק לצרכים ביטוחיים".

חיים כץ אמיל סלמן

לגירעון יש אבא

במכתב ששיגר לראש הממשלה ציין השר כץ כי חלק מההחלטות שמקבל משרד האוצר בעניין המוסד לביטוח לאומי "מעלה חשש לקיימות המוסד לזמן ממושך". לדברי כץ, "לשינויים בדפוסי החיים, ובעיקר בתוחלת החיים, יש השלכה ישירה על התנהלות המוסד לביטוח לאומי, המחייבת קבלת החלטות עצמאיות בכל הנוגע לליבת הפעילות שלו". למרות זאת, הוסיף כץ, "במהלך השנים, וביתר שאת בשנים האחרונות, עצמאות המוסד פחתה. אגף התקציבים, בעיקר באמצעות חוק ההסדרים, כופה ללא תיאום עם נציגי המוסד החלטות חד־צדדיות הפוגעות ביכולתו לייצג נאמנה את חובותיו הבסיסיות כלפי מבוטחיו".

במשרד העבודה והרווחה ובמוסד לביטוח לאומי אומרים, למשל, כי משרד האוצר לא עמד בהתחייבויותיו לכסות את הגירעון שנוצר בענף האבטלה בביטוח הלאומי, בעקבות הפחתה שנעשתה בעבר דמי הביטוח הנגבים ממעסיקים. סעיף 33 בחוק הביטוח הלאומי קבע כי האוצר יכסה את הגירעון הזה אם ייווצר, אבל לפי לשכת כץ, "כשב–1999 נכנס לראשונה הענף לגירעון, דאג האוצר להקפיא את הוראת החוק באופן זמני מעת לעת, עד לביטולה הסופי". כך, לטענת לשכת כץ, נוצר במוסד לביטוח לאומי גירעון של כ–75 מיליארד שקל. כמו כן, לטענת לשכת השר, ב–1995–2015 נאלץ המוסד לממן בעצמו את מענק האשפוז לבתי החולים בגין לידות, חרף ההחלטה להעביר את האחריות עליו לקופות החולים. הדבר יצר למוסד לביטוח לאומי גירעון של כ–50 מיליארד שקל, לטענת המוסד.

התחזית האקטוארית המעודכנת שהציג כץ אינה מקובלת על כל אנשי המקצוע בממשלה. לדברי מקורות המצויים בעניין, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, סבור כי התחזית החדשה פסימית מדי, וכי קרן הביטוח הלאומי לא תתרוקן מהר כפי שטוען כץ.

ביטוח לאומי אליהו הרשקוביץ

מקור באוצר אומר כי חלק מהנחות היסוד שעליהן מבוססת התחזית הן אכן פסימיות מדי, ואילו אחרות אופטימיות מדי. ההנחות של הביטוח הלאומי בדבר הגידול בשכר במשק בשנים הקרובות, למשל, צנועות מאוד, לדבריו. גם ההנחה שקצבאות הזקנה לא יוגדלו עד 2045, למעט הצמדתן למדד, אינה נראית לאנשי האוצר סבירה. ההיסטוריה מלמדת, אומרים במשרד האוצר, כי קצבאות אלה עולות מדי כמה שנים, כדי לשמור על היחס ביניהן לבין שכר המינימום.

כך או כך, אין ויכוח בשאלה כי נדרש טיפול באיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי, בין השאר נוכח הזדקנות האוכלוסייה. אחד הצעדים המרכזיים הנדרשים לכך הוא העלאה של גיל הפרישה — אלא שדווקא שר האוצר, משה כחלון, גורר רגליים בנושא זה. "אנחנו דווקא תומכים בהעלאת גיל הפרישה", אמר אתמול שפיגלר.

הדרג המקצועי במשרד האוצר מציע להצמיד את גיל הפרישה לתוחלת החיים — כך שעליות עתידיות בתוחלת החיים יביאו אוטומטית לדחייה של גיל הפרישה. "כץ אמר שיסכים להעלאת גיל הפרישה של נשים מ–62 ל–64 שנה, בתנאי שלא יהיו העלאות נוספות, ושלא תהיה הצמדה אוטומטית", אומר מקור במשרד האוצר. "זה ממש לא פותר את הבעיה".

באוצר מבקשים לקדם גם רפורמות בדמי הביטוח הלאומי ובגבייתם, ובאופן התשלום של חלק מהקצבאות — כמו גמלת הניידות לנכים, שעניינה נידון כיום בצוות ממשלתי. האוצר צפוי לדרוש גם התייעלות במוסד לביטוח לאומי עצמו ובאופן הניהול של הנדל"ן שבידיו. לדברי שפיגלר, "בשנים האחרונות עובדי הביטוח הלאומי מבצעים יותר פעולות — ואנו לא מקבלים מענה סימטרי בתוספת כוח אדם. אנו פועלים להתייעל כדבר שבשגרה, ומתייחסים לכספי המבוטחים ביראת קודש".