שרי אריסון וציון קינןמוטי מילרוד

הכישלון של בנק ישראל, ומה אמר לי סטנלי פישר על גרעיני השליטה בבנקים

בנק ישראל לא פירק את גרעיני השליטה בבנקים בזמן ■ יותר מעשר שנים לקח להפנים את הבעייתיות במודל - שיצר בסופו של דבר ניגודי עניינים חיצוניים ופנימיים ■ כעת, צריך לאפשר לבעלות הציבורית על הבנקים לממש את עצמה

היתר השליטה החדש שניתן לשרי אריסון, שמציב את בנק הפועלים על המסלול המביא להפיכתו לבנק ללא גרעין שליטה, הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של מודל "גרעיני השליטה" שהוביל בנק ישראל, בתמיכת האוצר, מאז החל תהליך הפרטת הבנקים שנכללו בהסדר המניות ההיסטורי.

המודל, שאין לו אח ורע בתפישה רגולטורית מקובלת בעולם בתחום הבנקאות, נשען בזמנו על תפישות נאיביות של ממשל תאגידי, אי־הבנה של האינטרסים של בעלי השליטה - ואימוצו גרם בסופו של דבר לפגיעה במערכת הבנקאות ובשוק ההון.

ההנחות שעמדו בבסיס המודל היו שבעל שליטה יגרום לכך שהבנק יתנהל באופן נאות, ושעליו להיות בעל כיס עמוק כדי שיוכל לתמוך בבנק בעת הצורך. הנחות אלו לא עמדו במבחן המציאות. גרעיני השליטה לא תרמו לאיכות הניהול, והכיס העמוק נעלם באותם מקרים שנזקקו לו לכאורה.

מכשול גדול בתהליך היה רצונו של משרד האוצר לקבל מקסימום תמורה מהפרטת הבנקים, רצון שגרם לכך שהוחמצה הזדמנות לעצב מחדש את פני הבנקאות ושוק ההון דרך מכירת המניות לציבור. התוצאה היתה שחלק מגרעיני השליטה שנוצרו (שזכו על בסיס הצעת התשלום הגבוה) יצרו בעיות קשות חדשות לבנק ישראל, הן מבחינת הרכב השותפים בגרעין השליטה והן מבחינת ממשל תאגידי וניגודי עניינים חדשים שנוצרו.

מוטי מילרוד

בנק ישראל לא הצליח להבין ולטפל במהירות הנדרשת בנקודות התורפה החדשות במערכת. השאיפה היתה לנתק בין בעלי השליטה לבין הפעילות השוטפת של הבנק. לדוגמה, נאסר על חברים בקבוצת השליטה לכהן כיושבי ראש הדירקטוריון. אבל אותם בעלי שליטה יכלו לכהן כדירקטורים, דבר שכמובן איפשר להם להשפיע באופן ישיר על פעילות הדירקטוריון, וברור שהם נהנו בדירקטוריון ממעמד בלתי־פורמלי חזק בהרבה מדירקטורים רגילים.

אף שכל הפרוטוקולים של דיוני הדירקטוריון והוועדות היו פתוחים בפני בנק ישראל, הבנק לא זיהה בזמן בעיות בממשל תאגידי. לקח לבנק ישראל יותר מעשר שנים להפנים את הבעייתיות בדרך פעולתה של ועדת האשראי של הדירקטוריון ולשנות את ההוראות בהתאם.

הבעיות בתפקוד ועדת האשראי, עד לשינוי בתקופתו של רוני חזקיהו כמפקח, היו בשני תחומים של ניגוד עניינים - פנימי וחיצוני. ניגוד העניינים הפנימי נבע מכך שהוועדה, שהיתה אמורה להוות גוף מפקח על תיק האשראי של הבנק, פעלה במקביל גם כוועדה אקזקוטיבית שאישרה מתן אשראי מסדר גודל מסוים, כך שבפועל היא פיקחה על ההחלטות של עצמה. ניגוד העניינים החיצוני נבע מכך שחברי גרעין השליטה שהיו להם עסקים נוספים בישראל או דירקטורים שכיהנו בדירקטוריונים אחרים, נחשפו בוועדה למידע עסקי שעשוי היה להיות רלוונטי לעסקיהם האחרים. תופעות אלו החמירו באופן מהותי כתוצאה מההפרטה.

בסופו של דבר בנק ישראל לא רווה נחת מגרעיני השליטה. הם סבלו מבעיות פנימיות, לעתים קשות. בבנק הפועלים גרעין השליטה התפרק אט־אט, הבנק חווה ניסיון השתלטות (עקיף) כושל של נוחי דנקנר, ובסופו של דבר השליטה נחתה בידיה של שרי אריסון שספק אם היתה מקבלת היתר שליטה במהלך עסקים רגיל. בנק לאומי לא הצליח להימכר (המועמדת שזכתה היתה קרן הגידור סרברוס־גבריאל שהסתבכה בשנים שלאחר מכן) - ועבר להיות הבנק הראשון ללא גרעין שליטה.

טקס מכירת בנק הפועלים עמוס בן גרשום / לע"

בבנק דיסקונט גרעין השליטה נעלם ברגע שנקרא לממש את עיקרון "הכיס העמוק". בבנק מזרחי השותפים בגרעין השליטה נזקקו לכישרונו של יעקב פרי כדי להשכין שלום בדירקטוריון, ובבנק אגוד גרעין השליטה חווה בעיות פנימיות כמעט מהיום הראשון. הבנק היחיד שעבר את התהליך בשלום הוא הבינלאומי — וזאת, כנראה בזכות בעל שליטה ישראלי סולידי שמכיר היטב את המערכת.

למרות כל הכשלים של שיטת גרעיני השליטה כמעט מהיום הראשון, בנק ישראל לא מיהר להסיק מסקנות, לפחות לא באופן פומבי. בפגישה עם סטנלי פישר, שהתקיימה עם כניסתו לתפקיד הנגיד, בפורום הוועדה המייעצת של המפקח על הבנקים, שאלתי אותו מה דעתו על מודל גרעיני השליטה לנוכח הכשלים שהצטברו לאותה עת. פישר ענה שאכן מדובר במודל שלא קיים בשום מקום בעולם וצריך לבחון אותו, אבל בפועל פישר לא נקט שום צעדים מעשיים לשנות את המדיניות או להודיע לפחות על נטישתה העקרונית לאור ההתפתחויות.

בעקבות ההתפתחות בבנק הפועלים, מערכת הבנקאות מגיעה למצב שבו רובם המכריע של הבנקים מתנהלים ללא גרעין שליטה, בדומה למערכות בנקאות ברוב המדינות המפותחות. האנומליה היחידה שנותרה בהשוואה לעולם היא דרך בחירת הדירקטורים בבנקים ללא גרעין שליטה, דהיינו באמצעות ועדה חיצונית. הבעלות על הבנקים היא למעשה בידי הציבור, דרך הגופים המוסדיים המחזיקים במניות, ויש להעביר לגופים אלה גם את בחירת הדירקטורים שיומלצו לאסיפות הכלליות. אין שום הוכחה שמומלצי הוועדה החיצונית עדיפים, מבחינת מחויבותם לבנק ו לציבור, על דירקטורים שיומלצו לאסיפה הכללית על ידי הגופים המוסדיים — וממילא בנק ישראל קובע את תנאי הכשירות של הדירקטורים וצריך לאשר אותם.

הגיעה העת לאפשר לבעלות הציבורית על הבנקים לממש את עצמה בכלים המקובלים בשוק.

הכותב הוא מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, כיום יזם חברתי ושותף בקרן פנינסולה