איילת שקד, בחודש שעבראמיל סלמן

גיא רולניק אין שוק חופשי בלי רגולציה

העלייה המטאורית, הכישורים הפוליטיים יוצאי הדופן, וההתחזקות הכללית של מחנה הימין – הם חלק חשוב מהבחירה באיילת שקד לראש רשימת 100 המשפיעים השנתית. אבל הסיבה העיקרית היא תפישת העולם של שרת המשפטים

העלייה המטאורית שהתרחשה תוך פחות מחמש שנים, הכישורים הפוליטיים יוצאי הדופן, וההתחזקות הכללית של מחנה הימין שהיא נמנית עמו – הם חלק חשוב מהבחירה באיילת שקד לראש רשימת 100 המשפיעים השנתית. אבל הסיבה העיקרית היא תפישת העולם של שרת המשפטים, כפי שהיא מבטאת בפורומים פתוחים בצורה זהירה ובפורומים סגורים בצורה חדה הרבה יותר: כל חוק שהכנסת מחוקקת הוא הצבעה נגד החירות שלנו; כל מעורבות ממשלתית מקטינה את החופש של האזרחים.

אני רוצה לטעון שהתפישה הזאת, שנהפכה פופולרית בעיקר בארצות הברית בעשורים האחרונים, היא שגויה. ולא במובן של התפישה הליברלית של TheMarker מול התפישה השמרנית של שקד, אלא במקום הרבה יותר בסיסי – חוסר הבנה של הדרך שבה כלכלה ושווקים עובדים.

ימנים ושמאלנים נוטים לראות בשווקים חופשיים וברגולציה שני דברים מנוגדים שיש למצוא "איזון" ביניהם. הליברלים מוצאים אותו ביותר רגולציה, והשמרנים בפחות. ברוב המקרים, שני הצדדים לוויכוח האידיאולוגי הזה טועים, כי שניהם מניחים ששווקים חופשיים, חירות, חופש וזכויות קניין הם דברים "טבעיים" ו"ספונטניים" המבוססים על יסודות הקיימים בטבע או באנושות.

"שווקים חופשיים" בכלל, ובוודאי שזכויות קניין, הם מבנים פוליטיים וחברתיים המבוססים על חוקים. וול סטריט, הבורסה הגדולה שנחשבה במשך שנים גם ליעילה והמפותחת בעולם, קיימת בגלל אינספור חוקים ורגולציות שעושים אותה אטרקטיבית לחברות, למשקיעים, למנהלים ולעובדים. זכויות הקניין, אולי המושג הכי חביב על אידיאולוגים שמרנים, הן מארג של חוקים ורגולציות.

דרימסטיים

חסידי ססמאות החירות והשוק החופשי שוכחים שאין שווקים חופשיים בלי חוקים ורגולציות, משום שהם לוקחים את החוקים כמובנים מאליהם. הפילוסוף ג׳ון לוק חביבם הסביר זאת כך: היכן שאין חוקים – אין חופש. "רגולציה", המילה השנואה על אנשי הימין, היא שם נרדף לחוק.

מי שבאמת רוצה לייצר חירות וחופש צריך להבין היטב כיצד עובדים שווקים, כיצד מתנהגים צרכנים, כיצד העולם בנוי – ולפתח אסטרטגיה שתיושם באמצעות חוקים שיביאו לידי ביטוי את היעדים החברתיים שהוא רוצה לקדם. להיפטר מהממשלה או להימנע מלחוקק חוקים זאת אינה אסטרטגיה כי חוקים תמיד יהיו. שהרי בלעדיהם אין דרך לאכוף חוזים, לשמור על קניין פרטי ולקיים שווקים.

הדרך הטובה ביותר להבין שאין ניגוד מבני, הכרחי, בין רגולציות לבין חירות, או בין רגולציה לבין שווקים חופשיים היא לבחון את הדגל הבולט ביותר שבחרה להניף השנה איילת שקד במאבק במה שהיא רואה כעודף רגולציה.

שקד הצטרפה לדבריו של נשיא לשכת עורכי הדין, אפי נוה, וקבעה שדורית סלינגר היתה המפקחת הגרועה ביותר על שוק ההון והביטוח בגלל שהיא פירסמה מאות חוקים ותקנות. המשוואה שיוצרת שקד היא קלאסית עבור המחנה הזה: הרבה חוקים = פגיעה במגזר העסקי = פגיעה בשוק החופשי = פגיעה בחירות שלנו. אולם המשוואה הזאת שגויה מהיסוד. המשבר הפיננסי של שנת 2008 הוכיח בצורה ברורה את מה שכלכלנים, משפטנים ועיתונאים רבים הבינו מזמן: השווקים הפיננסיים יתפקדו בצורה טובה ויעילה יותר אם נקבע חוקים שיבטיחו שאנחנו, הפרטים, נקבל את מה שאנחנו מצפים לקבל כאשר אנחנו חותמים על החוזה.

איילת שקד מגד גוזני

אנחנו צריכים חוקים ורגולציות בשוק הפיננסי כי הם מסייעים לציבור לקבל את מה שהוא רוצה ממכשירי החיסכון וההשקעה שלו. אנחנו רוצים חוקים שיגנו על צרכנים ומבוטחים במערכת הפיננסית לא בגלל שאנחנו לא מאמינים בשווקים חופשיים ולא רוצים "חירות" – אלא בגלל שאנחנו רוצים חופש וחירות ממצב של חרדה מתמדת שלא נקבל מחברת הביטוח, או הבנק או קרן הפנסיה את מה שחשבנו שנקבל כשחתמנו על חוזה ארוך, מורכב ומסועף כשקנינו את שירותיהם. אנחנו רוצים לדעת שאלפי האותיות הקטנות בסוף החוזה שאת רובן אנחנו לא יכולים להבין – לא יפתיעו אותנו עוד עשר או 20 או 30 שנה, ביום שבו אנחנו אמורים לקבל את הפנסיה או הביטוח שלנו.

מטרת החוקים האלה בכל תחום היא לייצר לנו חופש ולאפשר לנו חירות – לא להגביל אותה. בענף הפיננסים, שדווקא את הרגולציה עליו בחרה שקד לתקוף, החוקים האלה חשובים במיוחד בגלל הסיבוכיות האדירה של התחום, הקושי של 99% מהאוכלוסייה להבין את המוצרים שנמכרים, והזמן הרב שחולף בין הרגע שבו אנחנו חותמים על החוזה, ועד שנקבל את השירות בפועל.

קיומם של חוקים ורגולציות כשלעצמם, כמו גם מעורבות ממשלתית בתחומי חיינו, אינם מגבילים את החירות או החופש שלנו. מה שקובע הוא התוכן של החוקים האלה – את מי הם נועדו לשרת ואת מי הם משרתים בפועל. אם שקד רוצה לקדם את החירות של כל אזרחי ישראל ולא את אלה של החזקים והעשירים, כדאי שתתעמק בתוכן של החוקים והרגולציות שפרסמה סלינגר ותשאל את עצמה את מי הם משרתים. היא עשויה לגלות שבעלי הכוח והכסף תמיד יעטפו את האינטרסים שלהם בססמאות על שוק חופשי וחירות – בעוד שהם למעשה רוצים להגביל את החופש והחירות של אנשים אחרים.