תיירים באילתניר סלקמן, באדיבות vibe Israel

"כך עושים מהפך: בעוד עשור לא יהיו פה רק 4 מיליון תיירים בשנה, אלא 10 מיליון"

ירון בורגין, מנכ"ל אברהם הוסטל: "התיירים מופתעים מאוד מיוקר המחייה כאן. במיוחד במסעדות ובבתי המלון. הם חושבים שזה כמו במזרח התיכון ומגיעים מירדן לאחר ששילמו על מלון 150 שקל - ואז משלמים כאן פי שלושה ללילה"

ירון בורגין. מנכ"ל ושותף באברהם הוסטל. בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, בן 40, נשוי + 2

ירון בורגין, איך הגעת לעסקי תיירות?

"חודשיים לפני סוף לימודי משפטים באוניברסיטה, אחרי שכבר נרשמתי לסטאז׳ במשרד עורכי דין נחשק עם נוף לים, הבנתי שזה לא בשבילי. עברתי להיי־טק".

וגם זה לא היה זה.

"לא. אמנם למדתי איך עושים עסקים בינלאומיים וזה העשיר אותי, אבל הלב שלי רצה משהו אחר. אחרי שנה וחצי החלטתי לעזוב הכל, ונסעתי ללאוס. שם על ערסל קיבלתי את כל ההחלטות החשובות שלי".

תיירים יפנים בים המלח REUTERS

שהן?

"ההחלטה הראשונה היתה לא להתחתן עם בת הזוג שהיתה לי אז. השנייה היתה שאני לא רוצה יותר לחיות בעיר גדולה, וההחלטה השלישית היתה קשורה לאמונה בתרמילאות ובישראל. למחרת החזרה נפרדתי מהחברה. היום שנינו נשואים לאנשים אחרים פלוס ילדים".

ולגבי האמונה בתרמילאות?

"ארזתי תיק ויצאתי לטיול בארץ. בנאות הכיכר בערבה עם שני גרמנים שפגשתי מצאתי מקום לישון בחאן שקדי. וגיל שקדי, הבעלים, הציע לי עבודה. חזרתי לשם אחרי שבועיים ונשארתי לעבוד אצלו חמש שנים".

בגיל 30 אחרי עבודה בהיי־טק ועם תואר במשפטים.

פאוזי עזר אין בנצרת. הסנונית הראשונה לתיירות ההוסטלים בישראל אברהם הוסטלס

"ההורים שלי ראו את הבן החכם והמוכשר שלהם מנקה שירותים באורחן ומרוויח 2,000 שקל בחודש, ולא הבינו מה אני עושה וממה אני מתפרנס. אבל שם למדתי הכל, לא רק ניקיון, גם קבלה, שיווק ועוד".

אבל מעבודה במאהל הלוהט של נאות הכיכר לא מגיעים להיות בעלים של רשת הוסטלים.

"באותו טיול בארץ התארחתי בהוסטל פאוזי עאזר אין שמעוז ינון פתח כבר לפני 15 שנה בבניין ערבי בעיר העתיקה בנצרת. הוא היה הסנונית הראשונה לתיירות מהסוג הזה בישראל וההוסטל הראשון שהוקם בעיר. בעקבותיו קמו בנצרת עוד 15 אורחנים".

אז הרמת אליו טלפון?

"כן, ואז הקמנו את איגוד ההוסטלים הישראלי (ILH)".

תיירים בכיפת הסלע אמיל סלמן

מה זה בכלל הוסטל? שם מכובס לאכסניה?

"לא. זה מונח בינלאומי שבישראל לא ממש מכירים, אבל מתחוללת מהפכה עצומה בתחום. אנשים חושבים שזה רק חדרים משותפים, אבל זה לא נכון. אצלנו למשל, כל החדרים עם שירותים ומקלחת ויש גם חדרים לזוגות ולמשפחות. ההבדל בין Hotel ל–Hostel הוא האות S, כלומר זה די דומה. בכל מקרה, הדגש הוא על אירוח, ובניגוד לעבר זה ברמה גבוהה יותר. יש אינטרנט חופשי, בר, ארוחת בוקר ושירותי קבלה".

ואיך נולדה רשת אברהם הוסטלס?

"גל מור מצא את הבניין בירושלים, וקרא למעוז ולי, ויחד עם ניצן קמחי ודרור טישלר, צמד טיילנים מושבעים, הקמנו בסוף 2010 את ההוסטל הראשון שלנו. הכוונה היתה להקים רשת של מקומות הארחה למטיילים עצמאים במזרח התיכון, כדי לספק חוויה יוצאת דופן".

אבל למעוז היה את ההוסטל בנצרת.

סניף אברהם הוסטל בירושלים מיכל פתאל

"בהמשך ההוסטל שלו הצטרף לרשת. כלכלית זה עסק קטן, ואם הוא מאוזן אנחנו מרוצים, אבל המקום חשוב לנו, כי הוא הראשון שפתח את השער להוסטלים רבים בישראל, גם כחלק מהחזון של עבודה בפריפריה ושל שילוב האוכלוסייה המקומית, במקרה זה אוכלוסייה ערבית. זו דריסת הרגל שלנו בצפון. בעתיד לא נפתח הוסטלים בסדר גודל כזה, 15 חדרים זה קטן מדי".

מיהו הקהל שלכם?

"קהל מגוון בכל הגילאים ומכל העולם עם וייב צעיר. מה שמשמח אותי זה שנכנסים אלינו עם חיוך וגם יוצאים עם חיוך ועם רושם אחר על ישראל".

כי מה?

"הם באים אלינו גם כי מעניין אותם לפגוש את הישראלים ולשמוע מה יש לנו להגיד ולא רק לשמוע מדריך באוטובוס תיירים. במכבסה ובברים ובמקומות הקטנים, שם רואים את ישראל האמיתית. אנחנו מאמינים שסוג כזה של אירוח יוצר אימפקט תודעתי וחברתי על הסביבה וגם על המטיילים, שבטווח הארוך מביא לשינוי תודעתי על ישראל ועל האזור כולו. המטיילים האלה מגיעים לפריפריה, נוסעים בתחבורה ציבורית ועושים דברים בידיים וברגליים".

מטיילים במצפה רמון. "מתפתחת כלכלה זעירה סביב תיירות" אילן אסייג

אבל בגדול אלה אנשים שרוצים לחסוך.

"לאו דווקא. הם מגיעים כדי לקבל חדרים ברמה נאותה, שירות ברמה גבוהה ומחיר ברמה של שלושה כוכבים. זה יכול להיות גם תייר שבירושלים יתאכסן במלון בוטיק, וכשהוא מגיע לתל אביב הוא ייכנס אלינו".

כמה אנשים ישנים בחדר הכי גדול שלכם?

12.

כמו בצבא — אוהל 12.

אפליקציית בוקינג. "אנחנו מוכרים ומשווקים דרכם, ובו־זמנית הם מאתגרים אותנו. זה תאגיד דורסני". בלומברג

"אבל דווקא בחדר כזה מרגישים שיותר מרווח ויותר נוח מאשר בחדרים משותפים, שהם קטנים יותר".

למה זה?

"כי כשיש יותר אנשים בחדר כל אחד מתעסק בענייניו והתחושה פחות אינטימית".

איך זה עובד? רבים על השלט של המזגן?

"לא רבים, מסתדרים. קורה לפעמים שמישהו נוחר או מוריד חולצה לא במקום, אבל הם מכבדים את הגבולות אחד של השני וזה עובד מעולה. הרוב מעוניינים במגורים משותפים, הם מכירים את זה מהעולם".

גברים ונשים יחד, נשמע כמו פוטנציאל לסרט.

"יש אירועים שהם כמו בסרטים".

למשל?

"הכל קורה והפנטזיות קיימות, אני לא יכול להגיד שאין דברים כאלה. קרה שהיתה תלונה על החדר הגדול שזוג התלהט במיוחד. יש גם מי שישנים בחדר משותף ועוברים למחרת לחדר זוגי, אבל זה ממש לא מצב מייצג. יש הוסטלים שבהם יש מסיבות מהבוקר עד הלילה, אצלנו זה לא ככה. נכון שבתל אביב יש וייב יותר מסיבתי, אבל זה לא חגיגות עד אור הבוקר".

סיפורי אהבה?

"בטח. יש לנו אורחים שהכירו בהוסטל, יש גם חתונות ואפילו ילדים שנולדו".

מה עם סמים?

"זה חלק מהתרבות שבה אנחנו חיים. עישונים זה לא עניין מבחינתנו, ובדברים קשים מאלה לא נתקלנו. אבל סיפורים לא חסר. היה לנו מקרה בירושלים, שקראו לי ב–2 לפנות בוקר כי מישהי בחדר לא הפסיקה לבכות. במקרה הלך לידי בחור אוסטרלי שבדיוק עבר התמחות בפסיכולוגיה, ונכנסנו אליה יחד. מצאנו בחורה במצב נפשי מעורער. לא ברור מה היא לקחה, אבל היא חוותה איזו התעוררות ודיברה לרוחות שבחדר".

סינדרום ירושלים.

"ישבנו במשך ארבע שעות עד שהיא חזרה לעצמה. נשארנו עמה, אני והאוסטרלי, שפשוט התגלגל לסיטואציה. זו האווירה אצלנו. גם אין טלוויזיה ברוב החדרים, לא כי אנחנו לא יכולים, אלא כי אנחנו לא רוצים".

אבל WiFi יש.

"זה משהו שאי־אפשר בלעדיו, בכל מקום ובחינם. כשהיתה הפסקת מים הודענו על כך מראש, ואף אחד לא התלונן במשך שעות. לעומת זאת, אם האינטרנט נופל, תוך 30 שניות חמישה אנשים מזנקים על הקבלה".

בוא נדבר על מחירים.

"מיטה בחדר משותף עולה 80–120 שקל ללילה, כולל ארוחת בוקר. חדר זוגי, 300–500 שקל ללילה".

לפי מה זה משתנה?

"ככל שיש פחות מיטות בחדר, משלמים יותר. וכן, כמו שמחירי טיסות משתנים לפי הביקוש, ככה זה גם כאן. אבל עד נקודה מסוימת. בסילבסטר אני יכול למכור מיטה גם ב–250 שקל, אבל אני לא מוכן לעשות את זה. אנחנו רוצים להרוויח יפה, אבל לא להיות חזירים".

כרגע יש לכם שלושה הוסטלים, וכמה מיטות?

"בירושלים יש 80 חדרים ו–300 מיטות; בתל אביב — 90 חדרים ו–370 מיטות; ובנצרת — 15 חדרים ו–50 מיטות".

תכל'ס, איך עושים מזה כסף?

"בניגוד לבתי מלון אחרים, שאצלם ב–40% תפוסה ומעלה רושמים רווחים, נקודת האיזון שלנו גבוהה יותר — רק בתפוסה של 55%–60%. היתרון שלנו הוא שהתפוסות אצלנו גבוהות מהממוצע: במקום 70%, אנחנו בשיעור של 90%. כששיעורי התפוסה אצלנו גבוהים, כמעט כל הכנסה נוספת יורדת לשורת הרווח".

מה הסיבה לזה?

"יש לנו צוות די קבוע כל השנה, אנחנו לא מעסיקים עובדים בקיץ ומפטרים אותם בחורף".

מה סוד ההצלחה?

"אנחנו נמצאים במיקום טוב, נותנים שירותים קבועים במחירים סופר־תחרותיים, ובעיקר מספקים חוויה. זה נכון לתיירים ולישראלים וגם למי שרק באים לראות אצלנו הופעה או לשתות בירה. הייתם צריכים לראות את החגיגות במונדיאל. אנשים מחפשים את החוויות. אנחנו גם הפוכים מרוב בתי המלון, אצלנו כולם מוזמנים, יש מסיבות והופעות ואפשר סתם לבוא לשתות, יש לנו חללים מדהימים. בכלל, ישראל מושכת תיירות ובאחרונה הרבה יותר. גם בגלל מזג האוויר הנוח".

לנו קצת חם כאן.

"בגלל מזג האוויר הנעים, התפוסה בתל אביב גבוהה כיום במאי ויוני אפילו יותר מאשר ביולי־אוגוסט. אותו הדבר קורה גם באילת, שמשנה את כל השוק".

למה בעצם אתם לא פותחים הוסטל באילת?

"זה על השולחן, אנחנו שוקלים את זה".

אתם לא בעלי הבניינים שבהם אתם פועלים, נכון?

"לא, שכרנו את הבניינים לטווח ארוך במיליוני שקלים בשנה. אנחנו לא מגיעים מרקע עסקי ולא עשירים ואין לנו יכולות לקנות בניין ב–110 מיליון שקל. אנחנו יודעים לנהל ולשווק, אבל לא מבינים במשחקי נדל"ן".

יש מספיק בניינים שמתאימים להוסטלים?

"בירושלים המבנה היה במקור אכסניה, אז היה פשוט לשפץ אותו, אבל בתל אביב זה היה שיפוץ רציני בעלות של 25 מיליון שקל. בעקבות זאת, הבנו שבמבנים הבאים אנחנו לא רוצים להשקיע כל כך הרבה, אלא להגיע להסכמות מראש על מפרט עם בעלי הנכסים".

מאיפה גייסתם 25 מיליון שקל?

"חצי בהלוואה מהבנק וחצי גייסנו מחברים ומשפחה".

לפי איזה שווי? איזה נתח מהחברה מכרתם?

"כמה עשרות מיליוני שקלים, בסך הכל יש למשקיעים החדשים 20% מהחברה".

כבר חילקתם דיווידנד? אתם רווחיים?

"בינתיים לא חילקנו דיווידנד, אנחנו פועלים לפי התוכנית העסקית — מחזירים הלוואות, וגם שומרים כסף למקרה חירום של מציאות ביטחונית כמו שהתרגלנו אליה. אבל החברה רווחית, מעל הממוצע בענף".

כמה אתם שווים היום, שלוש שנים אחרי?

"פי שלושה לפחות".

בהערכה גסה, 200 מיליון שקל?

"כן. אולי יותר".

כבר קיבלתם טלפון מרשת פתאל?

"כולם מכירים את כולם וכולם מדברים עם כולם. אנחנו מקבלים כל מיני פניות".

מה מושך את הרשתות הגדולות לתחום?

"רוב הרשתות הגדולות בעולם מסתכלות על ההוסטלים ורוצות להיכנס לתחום, כי בניגוד אליהן, אנחנו יודעים לדבר עם דור המילניאלס (ילידי שנות ה–80 וה–90). אני וכל החברים שלי לא הולכים לריזורטים ולמלונות מפוארים של 5 כוכבים, ועוד 20 שנה זה אפילו יילך ויתמעט. לכן, כל חברות המלונות הגדולות נערכות לזה".

אז אתם מוכרים?

"לא נכנסתי לעסק הזה בשביל להימכר וגם לא כדי להיות מיליונר. המשקיעים שנכנסו כמובן מרוצים".

אבל אם נעשה חשבון פשוט, אתה כבר מיליונר.

"בהיי־טק הייתי מגיע לשם מהר יותר. אני מסתכל על החברים שלי מהיחידה, היינו יחד ב–8200, הם עשו את זה כבר מזמן. עד היום אני חי בשכירות".

אולי זה הזמן להתפשטות מהירה?

"אני יודע שיש פה פוטנציאל, אבל אני לא מחפש איך להשתלט על העולם".

זה אומר שלא תפתחו בקרוב הוסטל בחו"ל?

"יש מי שאומר שאנחנו צריכים לפתח את הרשת באירופה, אבל אנחנו מאמינים שצריך לעשות את זה בקצב מתון ובכלל מתכננים להתחבר למזרח התיכון".

להקים הוסטל בסוריה?

"מה סוריה, יש לי חלום להגיע לבגדד. החלום שלי הוא שזו תהיה רשת מזרח תיכונית. אברהם אבינו היה המטייל הראשון שצעד מעיראק לסוריה וירדן, וגם היה מארח. כמעט בחרנו בשם 'חומוס הוסטלס' כי רצינו משהו ים תיכוני, שגם פונה לכולם ומדבר בכל השפות. בסוף ירדנו מזה".

איך מסתדרים חמישה שותפים באותו עסק?

"זה מאתגר, מה שגורם לנו לעבוד טוב יחד הוא סט ערכים משותף. הדבר שהכי קשה לנו זה לקבוע פגישה".

קורה בוודאי שיש אי־הסכמות.

"אנחנו משתדלים להגיע למסקנה משותפת או במקרים קיצוניים הולכים דווקא עם זה שמתנגד, כי אומרים שאם זה כל כך בנפשו, אז זה לא שווה את זה".

תן דוגמה לוויכוח.

"2016 היתה שנה לא טובה וגם היינו באיחור עם הפתיחה בתל אביב. באותו זמן עלתה השאלה אם לעשות חתונות כדי להגדיל את ההכנסות. אני היחיד שהתנגד, הרגשתי שזו ממש סטייה מהמקום שממנו התחלנו. אמרתי לשותפים שלמרות הקושי התזרימי, אני מרגיש שיש סימנים חיוביים ושאנחנו בדרך למעלה. לשמחתי, החלטנו לוותר על החתונה ובסוף המצב השתפר בלי זה".

Airbnb זו תחרות רצינית מבחינתכם?

"אני לא רואה בהם איום על העסק, אבל כאזרח, כשאני רואה ש–10,000 דירות בתל אביב יוצאות משוק השכירות ועוברות להשכרה לתיירים, זה רע מאוד. יש גם דיירים שנזרקים אצל ההורים בקיץ כדי לעשות קצת כסף. זה עיוות שצריך להתמודד עמו".

ואיך זה עם בוקינג ? יחסי אהבה־שנאה?

"אנחנו מוכרים ומשווקים דרכם, ובו־זמנית הם מאתגרים אותנו. זה תאגיד דורסני שפועל בצורה שלטעמנו לא מיטיבה עם הלקוחות".

למה?

"קשה יותר לעזור לאדם שעומד מולי לשנות הזמנה אם הוא הזמין דרך בוקינג. אנחנו מנסים להסביר לאורחים שכדאי יותר לעבוד ישירות מולנו. זה גם זול יותר וגם אפשר להתנהל מול האנשים שלנו ולא מולם".

מהי העמלה של בוקינג?

"15%–20%. ועכשיו הם גם לוקחים עמלה גבוהה יותר אם אתה רוצה שיציגו אותך גבוה באתר שלהם. אחת הבעיות היא שהכל עובר דרכם. בעבר הם היו נותנים את האי־מייל של הלקוחות, היום אני מקבל כתובת פנימית ואי־אפשר לתקשר עם הלקוחות בלעדיהם. אנחנו משקיעים בזה המון מאמץ ומתמודדים, יש לנו אתר חזק שמוכר 40% מההזמנות, אבל מקום בחיפה עם 20 חדרים שמוכר רק דרכם וביום אחד העמלה עולה, המשמעות עבורו עצומה. זה לא פשוט בעסקי התיירות בארץ, והאתגר הגדול ביותר בענף הזה הוא עובדים".

למה זה כזה אתגר?

"בגלל המחסור העצום בכל הרמות — מנקים, טבחים, שוטפי כלים. אלה עבודות שרוב הישראלים לא מוכנים לעבוד בהן, על אף שיש מענקים. זה אגב לא שונה ממקומות אחרים בעולם. לפני שנה ביקרתי בירדן ומי שניקו את המלון היו פיליפינים. שאלתי איפה הירדנים, אמרו לי שהם עובדים בניקיון, אבל באילת".

אבל בסך הכל יש היום פריחה בתיירות לישראל.

"הרבה שנים היתה הבנה שצריך תיירות אחרת, ועכשיו זה הגיע לביצוע והמדינה עושה דברים. זה נובע גם מהפחתת מחירי הטיסות ומעוד מהלכים של מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי, בעיקר מהלכי השיווק באירופה יחד עם אתרי ההזמנות הגדולים והבאת חברות לואו־קוסט כמו ריינאייר ואיזיג'ט לעבוד באופן מאסיבי בישראל. כל זה מביא קהל עצמאי וצעיר שמחפש חוויה לאו דווקא שמתקשרת לארץ התנ"ך, אלא לאוכל, לטבע ולים. חוויות וריגושים שתיירים מחפשים. העסק שלנו הוא סממן בולט למהפך הזה, אבל המרחק עוד גדול".

לאן אפשר להגיע?

|אני מקווה ומאמין שעוד עשר שנים לא יהיו פה רק כמה עשרות הוסטלים ולא רק 4 מיליון תיירים בשנה, אלא 10 מיליון. מכיוון שתחום הטיולים חוצה גבולות, כמו במזרח ובדרום אמריקה, גם מי שמגיע לכאן רוצה טיול אזורי וצריך להנגיש את זה. גם לאנשים שאנחנו עובדים מולם בירדן וביהודה ושומרון יש אינטרס עסקי דומה. כמו שמצפה רמון עברה שינוי תיירותי, או נאות הכיכר. פעם היו מגיעים 30 תיירים בשנה, וכיום יש שם 20 צימרים ועסקים שמתפרנסים מתיירות. זו דוגמה למקום שהתיירות עושה בו מהפך. ככה מתפתחת כלכלה זעירה סביב תיירות וכך נתקלנו בזה בכל מקומות התרמילאות שטיילנו בהם בעולם".

אבל בטח יש לך גם טענות למדינה.

"אחת המצוקות הכי גדולות שיש לנו זה חוסר ברשת ביטחון. אנחנו עוסקים בתחום מאוד לא יציב וכל מבצע ומלחמה מיד מובילים לקריסה. אמנם לנו יש מזל כי התיירים שלנו הם האחרונים לעזוב והראשונים לחזור, ועדיין, זה חסם כניסה משמעותי בענף. שנים דנים על האפשרות לתת רשת ביטחון למלונאים, כמו לחקלאים. אנחנו מקווים שהתאחדות המלונות ומשרד האוצר יבינו את זה. זה חשוב הרבה יותר ממענקים שהמדינה נותנת".

אפיין לנו מטיילים לפי המדינות שמהן הגיעו.

"הכי נפוצים הם הגרמנים. הם מטיילים אמיתיים וחשוב להם מאוד שיהיה נקי. לפעמים צוחקים אתי שהגרמנים השאירו יותר נקי מאיך שהם קיבלו. אבל הם לא מפונקים והם מאוד אוהבים את ישראל. יש לנו גם לא מעט הולנדים, בריטים וצרפתים. באחרונה יש גם הרבה פולנים, שכנראה מטיילים לפי תקציב מוסדר מראש. הם אנשים כיפים שאוהבים לטייל ולשמוח".

איפה יש פערים?

"יש אתגר בשפה עם צרפתים ורוסים, שלא יודעים אנגלית. על בסיס זה יכולות להיות אי־הבנות, אבל הפערים התרבותיים הגדולים ביותר הם עם סינים וקוריאנים. יש לנו מטבח אורחים שאפשר לבשל בו. האסייתים באים לארוחת בוקר עם דגים שהם בישלו".

מה עם פוליטיקה? זה נוכח?

"התיירים מבקרים גם בגדה ורואים שהמציאות היא לא שחור־לבן, אלא מורכבת יותר. חלק מהעסק שלנו זה חברת טיולים, אברהם טורס, ואנחנו עושים, בין היתר, סיור בחברון שחצי מהזמן המטיילים יושבים ואוכלים אצל מתנחלים ואפשר להעלות איזה שאלות שרוצים, ולאחר מכן עושים אותו הדבר אצל הפלסטינים. הם מקבלים פרספקטיבה אחרת. אנחנו לא ארגון פוליטי ולכולם יש את המחשבות שלהם, אבל החשיבה שלנו כן חברתית. למשל, היינו פעילים במאבק הפליטים".

איך אנחנו כמדינה וכציבור מתייחסים לתיירים?

"נקודה כאובה במיוחד זה המוניות מנתב"ג. פגשתי תייר שלקחו לו 400 שקל לנסיעה לתל אביב, במקום 140 שקל. יש גם מקרים שבנסיעה במונית שירות לירושלים, שעולה 62 שקל, מבקשים מהתייר 20 דולר".

אתם גם מסיעים לנתב"ג — מההוסטל בתל אביב.

"זו פעילות של חברת הטיולים שלנו. זה דורש הרשמה, אבל כמו בטיולים, לא חייבים להיות אורחים במלון".

כמה זה עולה?

"60 שקל. טיפה יקר מרכבת ואוטובוס, אבל זול יותר ממונית. ואוטובוס ורכבת לא עובדים בשבת ובלילות".

איך התיירים מגיבים ליוקר המחיה בישראל?

"הם מופתעים מאוד. במיוחד במסעדות ובבתי המלון. הם חושבים שזה כמו במזרח התיכון ומגיעים מירדן לאחר ששילמו על מלון 150 שקל ואז משלמים כאן פי שלושה ללילה, וזה עוד ברמות הלא יקרות. בים המלח לא גובים פחות מ–800 שקל ללילה. אותה תחושה עולה גם בתחבורה הציבורית, במחירי הדלק והבירה".

בבירה ישראל אולי היקרה בעולם.

"אנחנו מוכרים את הבירה הזולה ביותר, חצי ליטר ב–25 שקל, אבל זה רק כי אנחנו מקצצים בשיעורי הרווח וכי אנחנו לא מאמינים בלמכור בירה ב–40 שקל לגרמני שרגיל לקנות אותה ב–3 יורו. העלויות בארץ כבדות וזה מתגלגל לתייר, שנשאר מופתע. בנוסף, חייבים לעשות שיפור בתחבורה הציבורית. כיום יש הרבה טיסות לישראל והן זולות, ומגיעים הרבה תיירים, אבל הם נתקעים כי התחבורה מסורבלת".

איפה נתקלת בזה?

"למשל, כשבסוף השבוע הם רוצים לנסוע מירושלים לתל אביב ויש רק מונית. מירושלים לנצרת יש קו ישיר פעם ביום — זה אבסורד. משרדי התחבורה והאוצר צריכים להשקיע יותר בתשתיות. צריך לזכור שמטיילים מגיעים אלינו לתקופות קצרות".

למה?

"זה הטרנד העולמי. מטיילים יותר וביותר מקומות, אבל שוהים פחות זמן בכל מקום. התרמילאים המודרניים, במקום תרמיל על הגב — מגיעים עם טרולי על גלגלים. זה לא הטיול שאנחנו מכירים מדרום אמריקה".

אילו עוד חסמים יש להגדלת התיירות?

"הבעיות בכניסה וביציאה מישראל".

עושים להם צרות?

"מי שנכנס לישראל עם חותמת ממדינה ערבית או מוסלמית — מיד בודקים אותו ברמה ביטחונית. אני מבין את השיקולים, אבל כל הטיפול בגבולות צריך להיות הרבה יותר שירותי. לא כל מי שטייל באינדונזיה הוא טרוריסט. מה שעוד מפתיע הוא שזה קורה הרבה יותר דווקא ביציאה מישראל. מי שביקר בגדה מתוחקר ובאותה הזדמנות נהרסת לו כל החוויה. הרי מטייל שבא לישראל, הכי הגיוני עבורו לבקר גם בבית לחם, אין לו מושג שבגלל זה יעכבו אותו לשעתיים בטיסה הביתה, יפשיטו אותו, יפרקו לו תיקים. וזה במקום פעולה שאמורה לקחת שלוש דקות. זה מרתיע מאוד מבקרים. האירופאים מפוחדים וזה גולש לחוויות טראומטיות. כל הכוח לשינוי נמצא אצל רשות שדות התעופה.

ההורים שלך כבר פחות מבואסים?

ההורים שלי עברו מטמורפוזה והם מאוד גאים. הם גם באים להוסטלים לחופשה.

בחינם?

כן, ההורים אצלנו זה בחינם.