"אל תשאל אותי לאן זורם הכסף": הבשורה הכי טובה שקיבלו המסעדות השנה

הרב רפי פוירשטיין, יו"ר ארגון רבני צהר, הכריז מלחמה על מנגנון הכשרות המסואב של הרבנות הראשית, שמגלגל 4 מיליארד שקל בשנה. על הדרך, הוא מספר איך צהר מצליח לחתן 20% מהזוגות החילונים בישראל — ובטוח שיוכל להשיג חמישה מנדטים בבחירות לכנסת

מדבקת פיקוח של צהר אמיל סלמן

97 מסעדות ובתי מלון בישראל החליטו בחצי השנה האחרונה לתלות על הקיר תעודה שעליה הכיתוב: "בית העסק ועמידתו בכללים המפורטים לעיל מבוקרים באופן רציף על ידי צהר פיקוח מזון". מאחורי התעודה הזאת, התמימה לכאורה, מתחוללת כבר יותר משנה דרמה משפטית, כלכלית והלכתית סוערת. את התעודה הזאת מנפיק ארגון רבני צהר, שהציע כשרות אלטרנטיבית לזאת שמספקת הרבנות הראשית. והתגובה לא איחרה לבוא.

בתי העסק האמיצים שהצטרפו למסלול הכשרות החדש ספגו איומים והתנכלויות מצד הרבנויות המקומיות, ופקחים נשלחו לצלם את התעודות שנתלו. חלקם הטילו על בעלי העסקים קנסות בסך 750 שקל בטענה להפרת חוק ההונאה בכשרות. "במשך שלושה שבועות היה עלינו בליץ של דו"ח בכל בוקר", מספר הרב רפי פוירשטיין, יו"ר צהר וממייסדי הארגון. "הנחינו את בתי העסק לא לשלם, אלא להישפט — והבטחנו להעניק להם את התמיכה המשפטית".

מי פעל נגדכם, החרדים?

"החרדים לא הגיבו. המתקפה העיקרית באה מתוך הנגמ"ש, דווקא מצד רבנים בציונות הדתית. קבוצה נכבדה יצאה חוצץ נגד המהלך שלנו, כי זיהתה בו פגיעה ברבנות הראשית. אחר כך הגיעו גורמים חרדיים־לאומיים שקראו להחרים אותנו. הטענה שלנו היתה שאנחנו מצילים את הרבנות מעצמה. לא הצלחנו כל כך. אבל האש שככה".

הרב רפי פוירשטייןאמיל סלמן

"המשגיח לא ישתה אפילו קפה"

רוב הציבור החילוני נחשף לארגון צהר דרך מערך עריכת החתונות שהוא מפעיל באמצעות כ–1,000 רבנים מתנדבים. מטרת הארגון היא לחסוך לזוגות צעירים את אלפי השקלים שהם נדרשים לשלם לרב המחתן — ועל הדרך ליידד כמה שניתן את הנישואים האורתודוכסיים, ולרכך את הביקורת הנמתחת על הליך החיתון הנוקשה.

"5,000 זוגות נישאים דרכנו מדי שנה — 20% מכלל הזוגות החילוניים", מתגאה פוירשטיין. "אנחנו בולמים עוד בקשות, כי אין לנו מספיק מתנדבים".

אלא שאם את הכרסום של צהר במפעל המכניס של שוק החתונות עוד ניתן היה איכשהו להכיל, חדירת הארגון לשוק הכשרות היתה כבר בגדר הכרזת מלחמה על הרבנות הראשית.

לפי דו"ח שגובש עבור משרד האוצר, שוק הכשרות בישראל מגלגל כ–4 מיליארד שקל בשנה. העלות העודפת שסופג המשק כתוצאה ממונופול הרבנות באישורי כשרות נאמדת ב–600 מיליון שקל מיותרים. לא־מעט חצרות רבנים נתמכות בידי המנגנון הקיים שבו פועלים 27 בד"צים (מוסדות כשרות פרטיים).

ככל שהתחום נעשה רווחי יותר, כך הוא הפך להיות פרוץ, מרובה שחקנים, משוחרר מנורמות ומסטנדרטיזציה בסיסית. הדיווחים על משגיחי כשרות בשלט רחוק שמשלשלים את כספי ההשגחה לכיסם נהפכו שגרתיים. וכך גם ב"מכרזים" שניהלו חלק מהבד"צים בין יבואנים שחפצו בחותמת שלהם. הכשרות נהייתה לנכס סחיר, ונהפכה אט־אט מלה נרדפת למס שרירותי ולעול כספי — תוך שפעמים רבות היא מרוקנת מכל תוכן הלכתי ממשי.

הפער הזה בין התכלית ההלכתית של הכשרות לבין המציאות הביורוקרטית המסואבת החריד את רבני צהר. מחשש לאובדן אמון מוחלט, שיפגע בסופו של דבר במעמד הכשרות, הם החליטו להציע חלופה נקייה ושקופה — אם כי כזאת שעדיין חוסה בצלה של הרבנות הראשית.

פסטה בסטהאוליבייה פיטוסי

"מסתובבים כיום 170 משגיחי כשרות, שכל אחד מהם גובה כמה שהוא רוצה. אין כללים אחידים. יש מקומות שאני רואה בהם תעודת כשרות — אבל אין לי מושג אם כשר שם", מסביר פוירשטיין. "כולם מכירים את הסיפור של המשגיח שקופץ באקראי לחמש דקות. רבותי, לי חשוב שהאוכל יהיה כשר.

"כיום אני מציע לעסקים משגיח שתפקידו לדאוג לכך שהמוצרים כשרים ושההתנהלות בהכנת האוכל נעשית בדרך הלכתית. המשגיח מגיע בתדירות שמותאמת לגודל העסק ולנפח המזון בו. הפרמטר השני הוא רמת ההשגחה: בסיסית או מהודרת. התעריף נקבע לפי שעות עבודה.

"המסעדן לא משלם בהכרח פחות — אבל משלם שקוף. ניתקתי את הקשר בין המפקח למפוקח, וביטלתי את ניגוד העניינים שקיים כיום. הכסף משולם לצהר — וצהר משלם משכורת למשגיח. אני רוצה שהמשגיח ישלול לו את התעודה, גם אם המשמעות תהיה שיזרקו אותו מהעסק. ואסור יהיה לו לאכול בעסק המפוקח — אפילו לא לשתות קפה.

"אני רוצה שכל בעל מסעדה יוכל להסתכל ללקוח בעיניים ולדעת שהוא מספק לו אוכל כשר — בדיוק כמו שהוא מבטיח לו חומר גלם טרי".

למה בכלל אנחנו זקוקים למעמסה הכלכלית של הכשרות?

"אין חוק שמחייב אותך לאכול כשר. תמכור ותאכל מה שאתה רוצה. אבל ברור שאם אסם רוצה שאני אקנה את מוצריה, אז היא תעשה מה שצריך בשביל זה. הכשרות היא שיקול עסקי, לא מנדטורי. ל–80% מהעסקים שפנו אלינו עכשיו לא היתה קודם כשרות. למה באו אלינו? לא בגלל העיניים היפות שלנו. הם רוצים לפנות לעוד פלחי שוק, אבל נרתעים מהרבנות. זה לא עניין של חרמות, אנשים פשוט לא יקנו מה שלא כשר — וכיום אף קונצרן גדול לא ישיק מוצר שאני וכמותי לא נוכל לקנות אותו. אז מה אכפת לו לעשות את המטבח כשר?"

אכפת לו, כי עלות ההכשרה וההעסקה של משגיחים מסתכמת באלפי שקלים בשנה לעסק קטן, והוא מחויב בכשרות כדי להשתתף במכרזים ממשלתיים או כדי לארח ועדי עובדים.

"זה שוק חופשי, ואני מאמין שכשעסק מבקש כשרות — הוא עושה זאת משיקולים עסקיים. כלומר, הוא מעריך שאת אלפי השקלים שתעלה לו הכשרות בשנה — הוא יוכל לכסות במספר מסוים של מנות, ולזכות בעוד הרבה קליינטים. לצערי, עסק באזור חילוני לגמרי לא יגיע אלינו. אנחנו, מצדנו, צריכים להיות שקופים, לתת יחס נכון, להגביר את האמון ולתת תמורה עבור הכסף ששולם".

הכשרות מייקרת את המוצרים וגורעת 4 מיליארד שקל מכוח הקנייה במשק. התוספת ליוקר המחיה לא מטרידה אתכם?

"מטרידה מאוד. אבל אם היתה כשרות חזקה — זה היה מייתר אצל הרבה צרכנים את הביקוש לכשרות אדוקה ויקרה יותר, כמו בד"צ. ציבור גדול היה נותן כך אמון במשגיח בסיסי, בלי צורך בכשרות נוספת. לדאבוני, בהרבה מקומות כיום, אדם שרוצה לשמור על ההלכה לא יכול לאכול באופן שקט".

לפי מה תמחרתם את עלות ההשגחה? העלויות הרי תלויות בהקף הלקוחות.

"פתחנו חברה לתועלת הציבור, והיא שייכת כולה לעמותה, שנעדרת כל כוונת רווח. אנחנו רוצים להיות Brake even, לא להרוויח ולא להפסיד. הצהרנו שכל שקל שנרוויח יחזור למיזם. צהר לא תתפרנס מזה. אני דווקא מקווה שנחזיק את עצמנו, כי היו לנו השקעות לא־קטנות (ההשקעה מוערכת ב–220 אלף שקל בחודש; א"ב וה"ק) והמיזם עדיין לא מממן את עצמו".

ארגון צוהר מכריז על כניסתו לתחום מתן תעודות כשרותתומר אפלבאום

להיכן זורם הכסף העודף שגובים כיום מוסדות הכשרות? הרי הוא רק גדל בזכות הגידול במבקשי התעודות וייקור ההשגחה.

"אל תשאל אותי. אתה מבקש ממני להסביר מערכת שאני לא יודע להגן עליה"

אבל אתה גם לא חותר לפרק אותה.

"צריך להיות גוף ממלכתי שמייצג את היהדות. צריכה להיות רבנות ראשית. אבל ברגע שנתנו לה מעמד מונופוליסטי, ושטשטשנו את הגבול בין היותה רגולטור להיותה זרוע מבצעת — יצרנו בעיה רצינית.

"החזון שלנו הוא רבנות ראשית כרגולטור, ותאגידי כשרות שמתחרים ביניהם. אין טעם להיכנס לנעלי הרבנות, כי אז נחייב את העסקים בתשלום כפול".

"הופכים את היהדות לגורם אפל"

במהלך השנים נמתחה ביקורת קשה על מערך הכשרות בישראל. היא באה לידי ביטוי בשני דו"חות מבקר המדינה (2009 ו–2017) שבהם הוצגו ליקויים רבים וחמורים כמו תשלומים מופרזים הנדרשים מבתי העסק, דיווחי שכר כוזבים של המשגיחים, דרישות משתנות מעיר לעיר בנוגע לתנאי הכשרות ולגביית התשלום, והעלמת עין של המועצות הדתיות מהמחדלים.

ארגון צוהר מכריז על כניסתו לתחום מתן תעודות כשרותתומר אפלבאום

אובדן האמון הביא בעלי מסעדות לתור אחר כשרות שלא נמצאת תחת השגחת הרבנות, והסוגיה התגלגלה לפתחו של בג"ץ. בספטמבר 2017 פסקו השופטים כי בית עסק רשאי להציג את המזון שהוא מוכר כמפוקח על ידי גוף פרטי — אך בתנאי שלא ייעשה שימוש במונח כשר על הטיותיו השונות, ויובהר כי התעודה אינה קשורה לרבנות המקומית, וזאת כדי להימנע מהטעיית צרכנים.

"האיסור להשתמש במלה כשר הוא אבסורד בעיני", מלין פוירשטיין. "אנחנו מוכיחים שאפשר לייצר כשרות איכותית שקופה, אולי אף הלכתית יותר — וידידותית מאוד".

ביולי השנה פירסם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, חוות דעת מרחיבה על אותה פסיקה, שהגבילה עוד יותר את מיזם הכשרות האלטרנטיבי של צהר. בלשכת מנדלבליט אסרו על הצגה פומבית של אישורים המתיימרים לפקח על כשרות המזון, גם בלי שתופיע בהם המלה כשר, לרבות ניירות תמימים שעליהם מוטבע לוגו שונה מזה של הרבנות.

"לא קראו נכון את חוות הדעת שלו", מנסה פוירשטיין להתנחם. "הוא כתב שאפשר לציין שמדובר בארגון צהר — רק שהלוגו שלנו צריך להופיע באופן צנוע יותר, כדי שלא יהיה בולט. אז הורדנו אותו למטה".

לא ראינו את מנדלבליט מצטרף למאבק נגד המנגנון הקיים ולטובת הצרכן הישראלי. אתה מאוכזב ממנו?

"אני כבר לא מאוכזב מאף אחד, רק מעצמנו. מאוכזב מזה שיושבת רבנות ראשית שיכולה היתה ליצור אקלים אחר. בג"ץ לא יעשה את החיים פה טובים יותר. זאת לא דרך המלך, וכביש עוקף זה לא מה שאני חולם עליו. היועץ המשפטי קרא בסך הכל את פסק הדין, ופעל לפיו. אבל אני חושב שהציבור הרבני, החרדי והדתי הוא שצריך להתעשת.

"אנחנו לא קוראים את המפה החברתית והאידיאולוגית במדינת ישראל כמו שצריך, ולא מגיבים אליה בצורה נכונה. אנחנו מנצלים סיטואציות פוליטיות, אף שבכך רק נשניא את הציבור ונקים אותו עלינו. הופכים יהדות מגורם מעורר השראה לגורם מסכסך, אפל ולא רלוונטי. זאת האכזבה שלי".

באופן אירוני, שבועיים לפני קביעת היועץ המשפטי, רשות ההגבלים העסקיים פירסמה מסמך שלפיו דרישות הכשרות של הרבנות הראשית משרתות את היבואנים הרשמיים והמונופוליסטיים בישראל, מערימות קשיים על יבוא מקביל של מוצרי מזון ומשקאות לישראל — ולכן מונעות את הורדת המחירים בשווקים אלה.

"אנחנו סבורים שכל הנושא של כשרות חו"ל דורש ארגון מחדש", אומר פוירשטיין. "לא יכול להיות שמה שטוב לרבנות פריז או לונדון — לא יכול להיות טוב גם בישראל".

לונדון. "לא יכול להיות שמה שטוב לרבנות פריז או לונדון — לא יכול להיות טוב גם בישראל"בלומברג

מדוע שלא תפנו ליבואנים? כאן טמון הרי הכסף הגדול.

"אני מסכים, ומקווה שנגיע לשם. אבל בשביל זה היבואן צריך לדעת שאם הוא שם את התעודה שלנו — הוא מרוויח, ולא מפסיד.

"היו גישושים מצד יבואנים, אבל בלמנו אותם. קודם נתבסס בשוק המקומי, נזכה בהכרה, וכשהשם שלנו ילך לפנינו כמי שאפשר לסמוך עליו — נתקדם. מסה של 300 לקוחות בשוק המקומי תפתח את הפתח".

שבת חברתית

ארגון רבני צהר פועל כבר 13 שנה כדי להנגיש את ערכי היהודית האורתודוכסית וליידד את המנגנון עבור הרוב החילוני בישראל. והנה, תמיד בועטים לו בדלי. לפני שלושה שבועות נחת פוירשטיין בנתב"ג היישר לתוך הקלחת סביב העבודות להקמת גשר יהודית בתל אביב. נוכח המשבר התורן, ששוב הצית שיח מקצין ומתלהם, פוירשטיין התקשה להסתיר את תסכולו. "יש כמה שאלות יסוד לא־פתורות בחברה הישראלית, ואחת מהן היא השאלה של יחסי דת־מדינה. למה? כי היא לא מעניינת אף אחד, ובעיקר לא מעניינת את הציבור החילוני".

דווקא החילוני?

"כשהרצנו את הרב דוד סתיו לתפקיד הרב הראשי, זה לא עניין את החילונים. זה שצהר נאבקה בשאלת בחירת הרבנים, זה לא מעניין אף אחד. כשעסקנו בשאלת הגיור, זה לא עניין אף אחד. בסופו של יום, הכל פוליטיקה, אבל פעם אחר פעם, כשאנחנו מנסים למצוא בני ברית בקרב הפוליטיקאים החילוניים, אנחנו לא מוצאים. זה לא מעניין אף אחד.

"היסטורית, הדבר הזול ביותר מבחינה פוליטית שאפשר לתת לנציגי הציבור הדתיים הוא מוסדות הדת. זה החל עוד בתקופת בן־גוריון. לכן, כל השאלות שצפות שם חדשות לבקרים מעולם לא נפתרו בצורה עמוקה, יסודית וחוקתית, באופן שיבטיח את הצביון היהודי, ובה בעת את יסודותיה הדמוקרטיים".

יש ניסיון כזה במסגרת חוק הלאום.

"חוק הלאום לא פותר דבר בשאלת דת ומדינה, ולצערי הרב, הדבר הראשון שהמפלגה השלטת עשתה בקדנציה הזאת — זה לענות על דרישות החרדים. רצינו לפתור את בעיית הגיור, ולהסמיך רבנים מקומיים לגיור. הצעת המחליטים כבר גובשה והונחה על שולחן הממשלה. אבל ההחלטה הראשונה שלה היתה לבטל את ההצעה.

"ארגון כמו שלנו, שחותר לסובלנות ולהבנה, מבין שיש ציבורים מגוונים ושונים בחברה הישראלית. גם אם הם חלוקים, כולם משתייכים לפלטפורמה אחת וצריכים לחפש דרכים לדיאלוג ולגיבוש הבנה משותפת. אבל אין לנו פרטנרים, ולא עורף פוליטי. אנחנו בבחינת קול קורא במדבר".

אישור חוק הלאום בכנסתאוליבייה פיטוסי

רק החילונים אשמים? המדינה מושבתת חדשות לבקרים בגלל פוליטיקאים חרדים שנכנעים לשיח מתלהם ומקצין ברשתות החברתיות וברחוב החרדי.

"לצערי הרב, הפוליטיקאים החרדים לא מגלים אחריות כלפי האופן שבו היהדות נתפשת בציבור הרחב. הם אצים־רצים למטרה שסימנו מראש, אבל לא מבינים שבדרך יש אנשים שחלוקים עליהם, ושהניצול של כוח פוליטי לטובת ערכים רוחניים הוא אם כל חטאת.

"בסופו של דבר, כשמדינת ישראל תתפנה מהסוגיות הקיומיות שלה, ייגבה מחיר, כי יש הרבה מרירות מתחת לשטח, והיא לא בריאה לחברה שלנו. אני מבין את ראשי הממשלות שניצבים בפני סוגיות אקוטיות ומוכנים לשלם את המחיר — אבל הוא לא יהיה זול".

את הפוליטיקה לא נשנה. איך בכל זאת נמצא פתרון?

"בסוף זה ייפתר רק בישיבה בין ראשי המפלגות, וגיבוש אמנה או עקרונות יסוד. הארגון שלנו עושה מאמצים, אבל היכולת להציע אלטרנטיבה שלטונית לרבנות הראשית, לבתי הדין ולמוסדות הגיור — מוגבלת. בסופו של יום, שם הממשק בין האזרח לבין הדת — ואותם צריך לשנות מהיסוד".

למה הכוונה מהיסוד?

"אני לא מתכוון לשינוי הלכתי, אני רב אורתודוכסי, אבל יש כל כך הרבה מה לעשות במציאות הקיימת. הוכחנו זאת בפרויקט החתונות והכשרות שלנו — ולצערי אני לא מרגיש מספיק את האחריות בקרב הממסד הקיים".

אולי פה טמונה הבעיה. למעשה, אתה וצהר חלק מהמשחק — ולכן אתם לא שוברים את הכלים. אתה רוצה שנמשיך להיות כפיפים של הממסד הקיים, ורק מציע לנו את הכפיפות במסלול ירוק.

"אני נגד כפייה דתית ואומר זאת בצורה מפורשת. בכל הנוגע לתחום השבת, אני חושב שצריכה להיות שבת חברתית, כי אם חד־הורית שצריכה את השעות הנוספות האלה לא צריכה לתת לי שירות כשאני עושה שופינג בשבת. חזרתי מאוסטרליה וגם שם, כשחיפשתי לקנות משהו ביום ראשון, לא היה פשוט למצוא חנות פתוחה.

"אבל כשצף הוויכוח סביב פתיחתו של חניון קרתא בירושלים בשבת, תמכתי בפומבי בכך שצריך לאפשר לאנשים לחנות שם בשבת. אני כמובן נגד נסיעה בשבת, אבל כל עוד אנשים נוסעים בשבת, הם צריכים לחנות בצורה מסודרת, אחרת זו סכנת נפשות.

הפגנות חרדים על חילול שבתתומר אפלבאום

"אני חושב שיש ציבור גדול שמחפש משהו אחר. הוא לא בהכרח שומר הלכה ולא מקפיד על דקדוקי שולחן ערוך, אבל הוא כן מחפש יהדות לעצמו ולילדיו בדרכי נועם, ואת זה הוא לא מוצא.

"גם במגזר הדתי־ציוני יש ציבור ענקי, לא פחות מזה, שמגבה אותנו ורואה בנו שליחים שמיישמים את עקרונות הציונות הדתית — שמצד אחד שומרים על ההלכה ועל זהות הלכתית בסיסית, ומצד שני מגלים סובלנות והבנה של המציאות שבה אנו חיים. דיאלוג הוא הדרך היחידה ליצור סוג של שינוי, ולכן חשוב שיש לנו גיבוי גדול" .

למה שלא תיכנס לפוליטיקה ותצטרף למשחק?

"קיבלתי הצעות, לא פעם ולא פעמיים, ולאו דווקא מהזרם שלי. לפני הבחירות האחרונות ערכנו סקרי עומק שניבאו לצהר מקום לא כל כך גרוע. אם היינו רצים, לא היינו מסיימים עם פחות מ–5 מנדטים. אבל קיבלתי החלטה שהתרומה שלנו בזירה החוץ־פוליטית גדולה יותר.

"ברור לנו שבלי פוליטיקה קשה ליצור שינויים דרמטיים. מצד שני, חסרות דמויות פחות סקטוריאליות, הן מימין והן משמאל. יש פוליטיזציה גדולה מדי בחברה שלנו — והיהדות משלמת בגין זה מחיר ענק. דווקא העובדה שאנחנו לא מסומנים פוליטית מאפשרת לנו ליצור בריתות שמקדמות נושאים מסוימים".

ומה לגביך אישית, תרוץ לכנסת?

"כרגע לא. לא אגיד שהשאלה הזאת לא עמדה, וכאמור היו הצעות טובות, אבל צריך לשקול יחסי עלות־תועלת. כרגע, אני חושב שתרומת חברי ותרומתי משמעותית כאן".

"בנישואין — אין חלופה לכפייה"

בסוף יולי עוכב לחקירה דב חיון, רב קונסרבטיבי חיפאי, בשעת בוקר מוקדמת ובפתח ביתו, והובל בידי שוטרים לתחנת המשטרה. הסיבה: תלונה שהגיש בית הדין הרבני, ולפיה חיון עורך חופות מחוץ למסגרת הרבנות הראשית. רק בעקבות הסערה שעורר המהלך, היועץ המשפטי לממשלה הורה לשחררו מתחנת המשטרה ואף לא לחקור אותו בגין טענות הרבנות.

הפגנת תמיכה ברב חיוןרמי שלוש

"זה סיפור נורא", אומר הרב פוירשטיין. "אני לא מסכים עם האיש, ולדעתי כל הסיפור של נישואים וגירושים חייב להיות מוסדר בצורה אחידה. אבל לשלוח משטרה לאישיות דתית? לשלוח שוטרים לנשות הכותל? זאת חציית גבול מפחידה. מה זה הדבר ההזוי הזה?"

ובכל זאת, לדעתך נישואים צריכים להיעשות רק דרך הרבנות?

"הם צריכים להיות נישואים אורתודוכסיים. אחת לשבוע אני מקבל פנייה לחתן זוג שלא דרך הרבנות, אבל זה אסור לפי חוק, ואני שומר על החוק. אני גם מאמין שזה נכון לאסור זאת, מכיוון שנישואין חייבים להיות מוסדרים ורשומים.

"יש נושא אחד שבו אני לא מוצא פתרון אחר לסוג של כפייה כזאת, וזה חוק נישואים וגירושים. אם יש משהו שמדיר שינה מעיני זה היעדר ספרי יוחסין שיוכלו למפות את המתחתנים, ולמנוע עתיד שבו ילדינו לא יוכלו להתחתן האחד עם השני. המשמעות של מציאות כזאת היא פיצול העם היהודי. לכן, אני בעד החוק מסיבות לאומיות של אחידות היסטורית, אבל נגד כפיית אמונות, דעות ודרכי התנהגות".

רב מצהר מחתןניר קידר

אבל אתה עדיין כופה.

"אנשים שלא יכולים להתחתן בנישואים דתיים צריכים לקבל פתרון של נישואים אזרחיים. הדבר היחיד שמדיר שינה מעיני זה פיצול החברה היהודית לשניים. זאת הדאגה שלי. אני לא רוצה לכפות איך להתחתן, תתחתנו איך שתרצו. אני לא רוצה לכפות על אף אחד איך לחיות, תחיו איך שאתם רוצים. אבל אני חושב שזו אחריותה של המדינה והחברה שבה, לא רק של הדתיים אלא גם של המנהיגות החילונית, לא לשבור את הכלים, וזאת מתוך אחריות לאומית ולא דתית".

ומה לגבי להט"בים?

"כשהרב לוינשטיין דיבר בגנות הלהט"בים, יצאתי נגדו אישית. מה זה 'סוטים'? למה להעליב? כששירה בנקי נאבקה על חייה, לאחר שנדקרה במצעד הגאווה בירושלים, הוזמנתי לנאום בעצרת של הבית הפתוח בכיכר ציון. עמדתי שם מאחורי דגל הגאווה וחיבקתי את האנשים. זה לא מעשה שהיה לי פשוט ציבורית".

"לא מאמין בריקוד על הדם"

החברה הישראלית עוברת תהליך של הדתה?

"יכול להיות ששר החינוך והפקידות הדתית במשרדו כופים תכנים יהודיים בחומר הלימוד, אבל למה זה צריך לבוא מהם? הכנסת תכנים יהודיים למערכת החינוך צריכה להיות דאגה של החילוניים, יותר מאשר של הדתיים.

"החטא הקדמון היה בתקופת שר החינוך זבולון המר, שחטף על הראש כשניסה להכניס את הסידור לתוכנית הלימודים. כאילו תפקיד הציבור הדתי הוא של שומרי הלפיד, ואילו החילונים נאנסים תחת ידיהם. למה זה לא האינטרס של החילוני הנאור שהבן שלו יידע מי זה הרמב"ם, מגדולי הפילוסופים? אין לזה משמעות"?

זה עניין להעדפה פדגוגית, שלא כמו לימודי ליבה בחינוך החרדי.

"גם החרדים צריכים לדרוש מקצועות ליבה, ולא מדובר בכפייה חילונית. רובם מבינים שאם רוצים להתפרנס, צריך לדרוש זאת".

הדתה לא באה לידי ביטוי רק בחינוך, אלא גם כשכיתת צנחנים מפנה גב למדריכה.

"לעתים רבות מדי אנחנו תופסים מקרי קצה והופכים אותם למקרי שבר. אני רואה את הציבור שלי תורם, נותן מעצמו וממלא את שדרת הקצונה בצה"ל, ובכל זאת לא שמעתי על אלף מקרים כאלה. אני לא יודע מה קרה שם, אבל אני לא מוכן להציג מקרה של שלושה חיילים כשגרה. אני מסרב להיכנס לחגיגה התקשורתית מימין ומשמאל. מאמין בדרך אחרת ולא בריקוד על הדם".