"יכול להיות שנפצל את יום העבודה, כדי שההורים יהיו עם ילדיהם"

קובי בר־נתן אומר שתפקיד הממונה על השכר לא היה "חלום הילדות" שלו, אבל הוא מסתער עליו בכל הכוח. "אנשים בטוחים שלממשלה יש כיס עמוק ואינסופי. זה לא נכון"

משרד האוצר בירושלים Assaf Luxembourg

אם זה היה תלוי בהסתדרות, קובי בר־נתן לא היה יושב היום בלשכת הממונה על השכר, שאליה נכנס רשמית לפני חודש וחצי. בר־נתן דווקא נחשב כמי שדרכו לתפקיד סלולה — אבל הליך המינוי הסתבך והתארך, כפי שקרה גם בפעמיים הקודמות שבהן התחלף הממונה.

ב–2012 ביקש שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, למנות את קובי אמסלם — ונאלץ לשנות את תנאי הסף לתפקיד, כך שגם אדם בעל השכלה משפטית, ולא רק כלכלית, יוכל למלא אותו. ב–2016, שר האוצר, משה כחלון, ייעד את התפקיד לערן יעקב, שהיה המשנה למנהל רשות המסים, אבל גם הוא לא עמד בתנאים, והמינוי עוכב במשך תשעה חודשים עד שנציבות שירות המדינה נעתרה והפחיתה את הוותק הנדרש כמנהל בכיר. יעקב מונה לבסוף ב–2017, אבל עזב אחרי פחות משנה לטובת תפקיד מנהל רשות המסים, ובמאי האחרון תפקיד הממונה על השכר נותר שוב לא מאויש.

קובי בר-נתןמגד גוזני

בר־נתן — שהתחיל את דרכו באגף השכר ככלכלן זוטר לפני 13 שנה, ובשש השנים האחרונות כיהן כסגן בכיר לממונה — דווקא עמד בתנאי הסף, ונחשב דמות מקצועית, מקובלת ואהודה באגף. אבל להסתדרות היו תוכניות אחרות: שם ביקשו ממונה נוח יותר, לתפישתם, בדמותו של יוסי כהן, המשנה הוותיק לממונה, שמילא את מקומו של אמסלם עד שהגיע יעקב.

לחצי ההסתדרות על השר כחלון נתקלו בלחץ נגדי מצד מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, שהיה נחוש למנות את בר־נתן. במשך ארבעה חודשים, בתהליך אטי אך עקבי, הצליח באב"ד לשכנע את השר כי בר־נתן הוא האיש הנכון לתפקיד.

ב–23 ביולי אישרה הממשלה את המינוי, ובר־נתן לא נהפך רק לאחד הצעירים ביותר שקיבלו את תפקיד הממונה על השכר (הוא מונה כחודש לפני יום הולדתו ה–41), אלא גם לאדם הראשון המקבל את התפקיד הזה לאחר שעבר בכל הדרגות באגף השכר. בר־נתן רואה בכך הבעת אמון של השר באגף כולו, ולא רק בו אישית.

האם בר־נתן יפרע את השטר? יש לו לא מעט יתרונות. הוא לא נזקק לזמן למידה, מכיר היטב את האגף והאתגרים המצפים לו, ונהנה מיחסי אנוש מצוינים באגף ומחוץ לו. ויש לו גם מזל: תקציב 2019 כבר נחקק, והמשא ומתן על הרפורמות הגדולות בחברת החשמל ובנמלים מאחוריו.

שר האוצר, משה כחלון, ומנכ"ל משרד האוצר, שי באב"דאוליבייה פיטוסי

אין זה אומר שהתפקיד פשוט. הממונה על השכר מפקח על שכרם של כ–700 אלף איש, ששכרם נאמד ב–175 מיליארד שקל בשנה — כל עובדי המדינה, המורים, ועובדי השלטון המקומי, החברות הממשלתיות ושאר גופי המגזר הציבורי. להחלטותיו יש השלכות על עוד מאות אלפי עובדים בגופים שמעניקים שירותים לממשלה.

הממונה גם אחראי על ניהול המשא ומתן עם משרתי הציבור בכל פעם שבה הם דורשים תוספת שכר או מאיימים בשביתה. המתח בתפקיד הזה מובנה: מצד אחד עומדים עובדים מאוגדים הנוהגים לבקש לעצמם עוד ועוד, ולא חוששים לאיים בפגיעה במשק באמצעות עיצומים ושביתות; מצד שני עומדים כספי משלם המסים, שלבר־נתן אין כוונה לחלק אותם לכל דורש.

"יותר מדי אנשים בטוחים, גם היום, שלממשלה יש כיס עמוק ואינסופי", הוא אומר. "התפקיד שלנו הוא להגיד שהכיס לא עמוק, ושהכסף הציבורי הוא לא כסף זול. הוא בא מהמסים שכולנו משלמים. כולם רוצים מורים טובים יותר, רפואה טובה יותר, שיטור טוב יותר ומערכת רווחה טובה יותר. תפקידנו להראות את המגבלות, ולהצביע על כך שנדרש סדר עדיפויות".

הפגנת עובדי חברת חשמלטלי מאייר

"נשפיע גם על המגזר הפרטי"

אמנם הזמירות האלה נשמעו בעבר, אבל לבר־נתן יש אג'נדה רחבה יותר. "הכשל הגדול היום בתחום יחסי העבודה הוא שהממשלה עובדת במגננה, בכיבוי שריפות, ולא מתוך יוזמה", הוא אומר. "אפילו כשמזהים בעיה, לפעמים הממשלה אומרת לעצמה שעדיף לא לטפל בה, כדי לא לעורר בעיות במקומות אחרים. התפישה שלי אומרת: גילית כשל — טפל בו. מסיבה זו הוקם באגף השכר צוות אסטרטגיה ומדיניות. השנים הבאות יאופיינו בהרבה יוזמות חדשות, ובהן חיזוק הקשרים עם האקדמיה, מתוך רצון לחקור דברים לעומק ולפעול על פי נתונים. כל פעולה שלנו תלווה במחקר. המטרה שלנו היא להיות שחקן משמעותי יותר בתחום יחסי העבודה — ונשפיע גם על המגזר הפרטי".

מה לממונה על השכר ולמגזר הפרטי?

לאן הולך הכסף

"יש השפעות הדדיות בין המגזר הציבורי והפרטי. למשל, שניהם סובלים כיום מקושי בגיוס מהנדסים. אנחנו בודקים איך ניתן ליצור תוכניות ייעודיות באקדמיה לגיוס מהנדסים, בדומה למודל הצוערים. למשל, שסטודנטים יקבלו סיוע במימון הלימודים, יתחייבו לעבוד במגזר הציבורי תקופה מסוימת, ואחר כך יוכלו לעבור למגזר הפרטי. לכאורה, הנושא הזה אינו באחריות אגף השכר, אבל אנחנו בהחלט רואים בזה אחד מתפקידינו. יש בעיה, ואנחנו יכולים לפתור אותה בכלים הקיימים בידינו, כמו שכר או הטבות".

בתפישה של בר־נתן, שינוי שבוע העבודה המסורתי גם הוא אחד מתפקידיו. עם זאת, הוא אינו חושב שיש להמשיך ולקצר אותו, אחרי שקוצר באחרונה בשעה. "אנחנו עוד מנתחים את השפעותיו של הקיצור, וכרגע אנו לא רואים איך קיצור נוסף יתמוך בפריון", הוא אומר. "אבל נתמוך בצעדים אחרים אם יתמכו בפריון ובצמצום פערים במגזר הציבורי. המגמה היא לאפשר גמישות בשעות העבודה ובמקום העבודה. זה נדרש ומתבקש. למשל, שיפרנו את פיילוט העבודה מהבית, שיימשך עד סוף השנה. ברור לנו שבעולם העבודה העתידי, לא כל עובדי המגזר הציבורי יגיעו למשרד, למשל בתפקידים שאין בהם קבלת קהל. ייתכן שהורים יוכלו לפצל את שעות העבודה כדי להיות עם הילדים בשעות שבהן זה נדרש. אנחנו נוקטים תפישה של 'עבודה תומכת משפחה'. היכולות הטכנולוגיות מאפשרות לעובדים לעשות את זה, וגם למעסיק לפקח על זה, כדי לוודא שהשפעת הצעדים אינה נשחקת.

"צעדים לשיפור השילוב בין עבודה למשפחה גם יסייעו בצמצום פערים בין גברים לנשים — נושא שהוא חלק מעבודת האגף. השכר של נשים, ברוטו, נמוך כיום ב–19% מז של גברים בשירות הציבורי, בעיקר מפני שגברים נהנים מתוספות עבור עבודה נוספת (שעות נוספות, משמרות וכוננויות), בעוד נשים הולכות הביתה יותר מוקדם. בעזרת עבודה גמישה יותר, אפשר יהיה לתגמל נשים על השעות שהן עובדות מהבית".

עבודה מהבית (אילוסטרציה)

ההסתדרות תתמוך בצעדים כאלה, בלי לסחוט עוד תשלומים?

"ההסתדרות, כמו הממשלה, עוברת תהליכים ומבינה שהיא צריכה להתאים את עצמה לשינויים בשבוע העבודה. מההיכרות שלי עם הגורמים הרלוונטיים בהסתדרות, שיתוף פעולה בנושא הזה יכול לצאת לדרך בקלות".

אבל להסתדרות ולממשלה יש אינטרסים מנוגדים.

"אמנם אנחנו בעמדת חיכוך מתמדת, אבל האינטרסים לא תמיד מנוגדים. למשל, לארגוני העובדים בכל מקצוע יש רצון לחזק את המקצוע, כדי שאנשים איכותיים יותר יגיעו אליו — מורים, אחיות, רופאים או אנשי כוחות הביטחון. זה גם האינטרס שלנו, כי ככה האזרח מקבל שירות טוב יותר".

איך עושים את זה?

"הכלי שלנו הוא הסכמים חכמים. למשל, אם בעבר ניתנו תוספות שכר זהות לכולם, היום אנחנו מתעקשים על הסכמי שכר דיפרנציאליים, שמטפלים בצרכים העמוקים של כל תחום. הסכם השכר האחרון עם המורים כלל תוספות משמעותיות למורים צעירים והרחבת ההכשרה שלהם. זה הסכם חכם".

לדברי בר־נתן, ההתעקשות על הסכמים חכמים גורמת לכך שחלק ניכר מהמשא ומתן כבר לא עוסק בשאלה "כמה", אלא בשאלה "איך" — כלומר לאן בדיוק ילכו תוספות השכר. "כיום המשא ומתן הרבה יותר מורכב מכפי שהיה בימים שבהם נכנסתי לאגף", הוא אומר.

אתה מדבר על הסכם חכם — ובכל זאת, כצפוי, באמצע אוגוסט הכריז יו"ר ארגון המורים, רן ארז, על סכסוך עבודה.

"נכון, וכצפוי, בתחילת ספטמבר נפתחה שנת הלימודים כסדרה. לא כל ארגון עובדים שורף את המועדון על כל בעיה שנוצרת".

בית ספרניר כפרי

אז אתה לא מתרגש מהכרזות על סכסוכי עבודה.

"זהו שימוש בכלי לגיטימי. השאלה מה עושים אתו", אומר בר־נתן. הכרזה על סכסוך נדרשת לפי החוק כצעד מקדים לעיצומים או שביתה, 14 יום לפני שפותחים בהם. "אני מודה שיש לי תחושה לא נוחה נוכח העובדה שרק במארס 2018 נחתם הסכם להעלאת שכר המורה המתחיל ל–8,300 שקל בחודש, והנה מוכרז שוב סכסוך עבודה, אף שהמורים אמורים לשמור על שקט תעשייתי עד 2022", מוסיף בר־נתן. "אבל ברור לכולנו שהכרזת סכסוכי עבודה היא חלק מכללי המשחק. ההכרזה מעידה על מערכת שצריך לטפל בה. לשמחתנו, רוב הסכסוכים אינם מבשילים לשביתה".

אולי מפני שאתם נותנים תוספות והטבות למי שדורשים.

"לא בהכרח. סכסוך יכול לנבוע גם מרצון בתשומת לב, מניסיון לשפר עמדות או מסיבות פנים־ארגוניות. התפקיד שלנו הוא להיות רגישים לסיטואציה ולפתור את הבעיות לקראת ההסכמים הבאים".

ובכל זאת, סכסוכים שבים ועולים בכל פעם, כי אין להם סיום.

"זה באמת קושי בסכסוכי עבודה — אין תאריך תפוגה. לפעמים מכריזים על סכסוך עבודה, ואז אנחנו מדברים עם העובדים, פותרים את הבעיה וחושבים שהכל בסדר. אחרי שנה או שנתיים, העובדים יכולים לבוא עם בעיה אחרת — שלפעמים אין קשר בינה לבין העילה המקורית להכרזה על הסכסוך — ולפתוח מיד בעיצומים על סמך הסכסוך הישן. זה דורש תיקון".

פגישת ועדים בנמל חיפהרמי שלוש

כלומר, צריך לשנות את החוק.

"לא צריך לתקן את החוק, אבל דרושה תרבות שונה, שבה יהיה ברור שלא מניחים סכסוך על המדף ליום פקודה. סכסוך חייב להיסגר באופן רשמי ובתוך פרק זמן קבוע. לצערי, קיימת זילות של הכלי הזה. במקום שהוא יהיה האפשרות האחרונה, הוא נהפך לראשונה. הוא נשחק, וקשה להתייחס אליו ברצינות. לארגונים מסוימים יש שיטה — לשים סכסוך על אש קטנה, כדי שתהיה אפשרות חוקית לנקוט עיצומים פתאומיים. מצד שני, יש ארגונים שבטוחים מספיק ביכולת שלהם לפתור בעיות בלי סכסוכי עבודה. ארגון האזרחים עובדי צה"ל, למשל, הוא ארגון אחראי. הוא מבין את הסביבה הביטחונית שבה הוא פועל, ומגיע להישגים גם בלי סכסוכים".

"בתי הדין לעבודה מאוזנים יחסית"

בגופי הביטחון — שבהם טיפל בר־נתן בתפקידו כסגן הממונה — דווקא שורר אי־שקט בחודשים האחרונים, שבהם הגיע לרתיחה העימות המתמשך על תוספת השכר בגין "היעדר ביטחון תעסוקתי" בין משרד האוצר לבין עובדים וגמלאים במשטרה, בשירות בתי הסוהר (שב"ס), במוסד ובשב"כ. התוספת, בשיעור 1.3%–7.3%, הוענקה לקצינים ונגדים בצה"ל בלבד ב–2006–2007, על רקע תוכניות להתייעלות בצבא הקבע. היא נומקה בכך שהצבא רשאי לנייד את אנשיו בין תפקידים ובין בסיסים לפי רצונו, וגם לפטרם במקרה של קיצוצים.

כשאנשי המוסד, השב"כ, המשטרה והשב"ס גילו זאת, הם טענו כי זהו שם מכובס לתוספת שכר מן המניין, ודרשו לקבל אותה גם הם, מכוח הסדרי ההצמדה של שכרם לשכר בצה"ל, שהשתרשו במרוצת השנים. במשרד האוצר סירבו, והסוגיה הגיעה לבתי הדין לעבודה. ההליכים המשפטיים מתנהלים בשני תיקים — האחד של אנשי המשטרה והשב"ס, והאחר של אנשי המוסד והשב"כ. בתיק של אנשי המוסד, עמדת המדינה נדחתה ביוני האחרון בבית הדין הארצי לעבודה (ברוב קולות, ואף שנשיא בית הדין דאז יגאל פליטמן תמך בקבלת ערעור המדינה). בתיק של השוטרים והסוהרים, עמדת המדינה נדחתה בבית הדין האזורי ביוני 2017, וכעת העניין תלוי ועומד בבית הדין הארצי. במשרד האוצר טוענים כי לא מוצדק להעניק את התוספת לאנשי הביטחון שאינם משרתים בצה"ל, ומוסיפים כי הממשלה תתקשה מאוד לעמוד בעלות, שתגיע עד 7 מיליארד שקל בתשלומים רטרואקטיביים, ועד כ–700 מיליון שקל בשנה בתשלומים שוטפים מעתה ואילך. בשבוע שעבר הקציבה הממשלה 45 יום למשא ומתן בנושא בין משרדי האוצר וביטחון הפנים.

הפגנת גמלאי כוחות הביטחון

אם הנושא יגיע להכרעה בבית הדין הארצי, והוא יפסוק גם לטובת השוטרים, תלכו לבג"ץ?

"הנושא נדון עכשיו, וזה גם נתון להחלטה של שרים, אבל זה נשקל בחיוב, כי אם הכסף ילך לתוספות שכר כאלה, שירותים ציבוריים אחרים ייפגעו".

לדברי בר־נתן, "במשטרה יש רצון להידמות לגופי ביטחון אחרים מתוך חוסר מודעות לתוספות שהשוטרים קיבלו לאורך שנים. שכר השוטרים עלה משמעותית. זו היתה אחת העליות החדות ביותר במגזר הציבורי בשנים האחרונות. כשהמשטרה אמרה שיש בעיה בשכר שוטר מתחיל, או בדרגות מסוימות, פתרנו את זה. היתה בעיה בגיוס שוטרים באזור ירושלים — וטיפלנו בה, בתמיכת שר האוצר. המספרים מוכיחים שהמשטרה קיבלה יחס צמוד מאוד בשנים האחרונות. יש בינינו חילוקי דעות, וכך הגענו לבתי הדין לעבודה. אנחנו סמוכים ובטוחים שתתקבל הכרעה נכונה".

אתה סומך על בתי הדין לעבודה? זו תפישה חדשה באגף הממונה על השכר. ממונים קודמים טענו שהם מוטים לטובת ההסתדרות, ועושים לממשלה את המוות.

"הם עושים לשני הצדדים את המוות. זה בסדר — זה תפקידם. לא נתקלתי בעוול דרמטי שנעשה לנו. די לראות את מספר הפעמים שבהן ההסתדרות יוצאת לא מרוצה מבתי הדין כדי להבין שהם מאוזנים יחסית. כל עוד אין מנגנונים אחרים, ואני לא בטוח שנדרשים כאלה, אני רואה בהם גורם מפשר ומאזן, וצריך לתת להם יותר כלים לפתרון בעיות. כיום בתי הדין לעבודה כמעט לא דנים במהות הסכסוך, אלא רק בצד המשפטי, וחבל".

השופט אילן איטחאתר בתי המשפט

אתה מתכוון למשל למה שעשה סגן נשיאת בית הדין הארצי, השופט אילן איטח, בסכסוך עם העובדים בנמלי אשדוד וחיפה? הוא ממש הכריח את הצדדים לדבר גם על מהות.

"זה באמת היה מרשים. בתי הדין לעבודה צריכים לפעול לגישור מהותי, במקום לעסוק רק בצד הטכני. זה יסייע מאוד לפתרון סכסוכי עבודה. הגישור הוא מסורת שהשאיר אחריו נשיא בית הדין הארצי לשעבר סטיב אדלר, ומגיעים לו על כך שבחים".

ובכל זאת, לא תהססו ללכת לבג"ץ אם יהיו פסיקות שגויות לטעמכם.

"במקומות שבהם יש השפעה כספית מקרו־כלכלית, נשקול בחיוב ללכת לבג"ץ. במקרה של השוטרים, הסכום כה גדול עד שלא נוכל להקל בו ראש. הכסף הזה ציבורי, והעמדה המקצועית במשרד האוצר היא שלא צריך לשלם אותו. הנושא הזה גם משקף את אפקט הדומינו של הצמדות השכר במגזר הציבורי. לפעמים ההצמדות האלה יעילות ולפעמים לא. לרוב זה פוגע בגוף המוצמד, כי הוא מקבל משאבים, אבל לא מקבל את הפתרונות שהוא צריך".

מה אתה חושב על החזון של ראש הממשלה בנימין נתניהו — שהוא לא הצליח עד כה לקדם — להנהיג בוררות חובה כתחליף לזכות השביתה בשירותים חיוניים מסוימים?

"אני לא חושב שצריך לכפות על הצדדים ללכת לבוררות. לפעמים אי־אפשר להגיע להסכמה לפני שהעובדים פותחים בשביתה. בוררות היא כלי, ולא מטרה, ואני חושב שלפניה יש מספיק כלים כדי להגיע להסכמות".

"לא נראה שביתת רופאים כמו ב–2011"

במשמרת של בר־נתן יפקעו לא מעט הסכמי עבודה מרכזיים, כמו הסכם הרופאים, שיהיה בתוקף עד סוף 2019. בר־נתן אופטימי: "מערכת הבריאות שלנו היא מהטובות בעולם, והרופאים מצוינים", הוא אומר. "לשני הצדדים יש ניסיון משמעותי מההסכם ב–2011, שסימל את הדור החדש של ההסכמים החכמים. אם עד אז היו הסכמים אחידים, במקרה הזה הגענו להסכם שממוקד בצרכים — כמו טיפול נקודתי במקצועות במצוקה, הטבות לפריפריה ולמתמחים — ונובע מניתוח מעמיק של הבעיות".

ההסכם הזה נחתם רק אחרי שביתת רופאים ארוכה.

"מהיכרותי עם המערכת והאנשים, אני לא חושב שנגיע לאירוע בסדר גודל כמו השביתה הגדולה של 2011. נערוך יחד ניתוח מעמיק של צורכי המערכת ונחשוב על מענה מדויק. אנחנו פועלים באותה צורה מול הסגל הבכיר באוניברסיטאות. אנחנו חושבים, למשל, איך להחזיר מוחות בורחים. לאגף השכר יש כלים מתחום השכר לתמוך בכך".

מחאת הרופאים באסף הרופאדודו בכר

ואיך יודעים שהכלים האלה עובדים? במקרה של המורים, למשל, הממשלה שפכה מיליארדי שקלים על תוספות שכר, אבל התלמידים בישראל עדיין משיגים תוצאות גרועות במבחנים הבינלאומיים, וציון הפסיכומטרי של הסטודנטים להוראה ירד משמעותית בשנים האחרונות.

"קשה להגדיר מהו מורה טוב.מלבד זה, שבע שנים הן לא זמן מספיק כדי לראות את ההשפעות בתחום כמו החינוך. רצינו למשוך אנשים טובים למקצוע ההוראה, אבל אם האנשים האלה התחילו ללמוד הוראה רק אחרי שנחתם ההסכם, הם נכנסים למערכת אחרי התואר והסטאז' רק בימים אלה. ראינו אחרי הרפורמות שהביקוש למכללות להוראה שולש.

"אנחנו בונים תהליך של תחקיר יזום כדי לבדוק את האפקטיביות של הסכמי עבודה, ולראות אם הקשיים שהיו נפתרים. למשל, אם כשמציעים תוכנית פרישה, מנצלים אותה העובדים שהמעסיק רצה שיפרשו, או עובדים אחרים. ההסכם עם הנהלת בתי המשפט למשל קיצר משמעותית את משך הטיפול בתיקים, ושינוי השיטה של שכר העידוד במינהל התכנון הגדיל את מספר הדירות שתוכננו. בנמל אשדוד, בעקבות תמריץ שניתן על תפוקות, נצפתה הגדלה משמעותית בפריקת המכולות, ובעקבות ההסכם הביומטרי חלה עלייה במספר הדרכונים המונפקים".

אתה מתכונן למשא ומתן על הסכם המסגרת לכלל עובדי הממשלה? תוקפו של ההסכם הקיים פקע כבר בדצמבר האחרון.

"המשא ומתן, בעיקר עם ועדים גדולים ואחראיים, לא תמיד נפתח למחרת הפקיעה של ההסכם הקודם. ועד יכול להגיד 'מגיע לי', אבל אם אין מי שייתן לו — הוא לא עשה כלום. מלבד זה, הממשלה הגיעה לעסקה על דחיית חלק מהפעימות של הסכם המסגרת הקודם תמורת הגדלתן. גם תורו של הסכם המסגרת יגיע".

ושוב אנחנו צפויים לשמוע איומים בשביתה כללית.

"אני מקווה שלא, אם כי לפעמים אי־אפשר להגיע לפתרון לפני שמתחילה שביתה בפועל".

בפעם הקודמת נתתם מחצית מתוספת השכר באופן שקלי ולא באחוזים, כדי לצמצם פערים בין מקבלי שכר גבוה ונמוך. זה יקרה שוב?

"גם הפעם נפעל לצמצם פערים ככל האפשר. אני מניח שמגמת התוספות השקליות תתרחב".

איך תטפל בבעיית החניונים של עובדי המדינה בקרית הממשלה בתל אביב ובירושלים? האם העובדים, שמתלוננים על היעדר חניה, לא סוחטים תוספות שכר או קיצור של ימי העבודה?

"בעיית החניונים היא חלק מעניין גדול יותר — מצב התחבורה בישראל. אנחנו מוכיחים שאנחנו לא נסחטים, אבל כן קשובים לבעיה הנקודתית. העובדים עוברים בהדרגה — מבלי שהם מקבלים על כך תמורה — לבניין ג'נרי החדש בקרית הממשלה בירושלים, שאליו סירבו לעבור בגלל עניין החניה. גם בקרית הממשלה בתל אביב אמרנו את שלנו, יחד עם נציבות שירות המדינה, וסירבנו לדרישת העובדים לצמצם את זמן העבודה. אנחנו מנסים למצוא פתרונות נקודתיים".

קרית הממשלה בתל אביבעופר וקנין

ההסתדרות התנגדה נחרצות לפיילוט שבו תינתן הטבה לעובדים שיבואו למשרד בלי מכונית פרטית.

"הפיילוט הזה יתחיל אחרי החגים. גם ההסתדרות מבינה שמדובר באינטרס מערכתי. מספר החניות לא יגדל, ויש לעודד עובדים לבוא בתחבורה ציבורית או יחד עם עובדים אחרים".

הגיע לאוצר במקרה, ושם צמח

בגיל 27 הגיע בר־נתן דווקא לאגף הממונה על השכר באוצר — במקרה. "ראיתי מכרז, והגשתי מועמדות לתפקיד כלכלן זוטר ביחידת האכיפה באגף השכר", הוא אומר. "זו תחתית רצפת הייצור של האגף". את קורות החיים הוא שלח בזמן שעבד בבנק לאומי, כאחד העובדים הראשונים בתחום הבנקאות הטלפונית. לעבודה במשרד האוצר התקבל בר־נתן ב–2005. בתפקידו הראשון בדק הרבה תלושי שכר, הופיע בבתי משפט וערך ביקורות לאיתור חריגות שכר. אחר כך התקדם לתפקיד סגן מנהל יחידת האכיפה, וב–2013 מונה לסגן בכיר לממונה, והופקד על תחומי החינוך, ההשכלה הגבוהה, הביטחון, השליחים והמועצות הדתיות, ועל כמה ממשרדי הממשלה.

בניגוד ללא מעט בכירים במשרד האוצר, כמעט לא עבדת בשוק הפרטי. זה לא מצמצם את זווית הראייה שלך?

"כל תפקיד נוסף יכול לתת ערך מוסף, אבל התהליך שעברתי בתוך אגף השכר הכין אותי לתפקיד הנוכחי. הייתי בכמה יחידות באגף, וכסגן הממונה היתה לי פרספקטיבה רחבה. כשצומחים באגף, לומדים להכיר את המערכת על בוריה, ומבינים טוב יותר את הסביבה שבה פועלים. הוותק והניסיון חשובים, כי יחסי העבודה במגזר הציבורי הם יחסים מתמשכים, שבנויים על אמון והדדיות. ניסיון וקשרים טובים עם כל השחקנים מאפשרים שיח נכון יותר".

ואין חסרונות בכך שעבדת רק באגף השכר במשך 13 השנים האחרונות?

"לטעמי, החיסרון המרכזי קשור לא במחסור בהיכרות עם מגזר הפרטי, אלא דווקא בצורך להכיר טוב יותר תפקידים במגזר הציבורי שמחוץ למשרד האוצר. אחת התוכניות שאנחנו עובדים עליהן באגף היא השאלת עובדים לגופים אחרים בשירות הציבורי, כפי שקורה כיום לא מעט בין צה"ל, השב"כ והמוסד. הכוונה היא שאנשי דרג הביניים אצלנו — שמנהלים משא ומתן על הסכמי עבודה עם הדרגים הגבוהים ביותר — ייצאו לשנה־שנתיים במשרד אחר, ותפקידיהם ימולאו על ידי אנשים שיגיעו אלינו. במקביל, ניתן לעובדים ליווי של מנטורים, הכשרה והדרכה אישית".

משרד האוצר בירושליםAssaf Luxembourg

בעבר הלא־רחוק אמרת שאתה ממש לא רוצה את תפקיד הממונה על השכר, מפני שהיית רוצה להמשיך לפגוש את חמשת ילדיך.

"נכון שהתפקיד הזה לא היה חלום הילדות שלי, אבל במשך השנים הבנתי שיש בו הזדמנות אדירה להשפיע".

אתה אחד הממונים על השכר הצעירים ביותר שהיו.

"נכון, אבל בהנהלת משרד האוצר בכלל, ובאגף השכר בפרט, רואים כיום אנשים צעירים יותר. אנחנו מבצעים בשנים האחרונות תהליך שכולל קביעת מסלולי קריירה וחיזוק ההון האנושי. שוב ושוב אנחנו רואים שהיכולות ההצלחות שלנו מקורן בהון האנושי שצמח באגף. אם בעבר חברי הנהלה הגיעו בעיקר מבחוץ, כיום כל חברי ההנהלה הם עובדים שצמחו מתוך האגף, וכך גם אני".

למה כבחור בן 27 רצית להגיע דווקא למגזר הציבורי?

"מגיל צעיר הבנתי שתמיד תהיה לי הזדמנות לעשות דברים במגזר הפרטי ולדאוג לעצמי או לרווחים של מישהו אחר — והעבודה במגזר הציבורי היתה הזדמנות להשפיע באמת על החיים של האזרחים בישראל. אז עוד לא הבנתי עד כמה רבה ההשפעה. אנשים שרוצים להשפיע, כדאי שיבואו לעבוד במגזר הציבורי, ומי שרוצה לעשות שינויים מרחיקי לכת, כדאי שיגיע למשרד האוצר".

מה ייחשב בעיניך כישלון בתפקיד?

"החשש המתמיד של הממונים על השכר הוא מפריצה של הסכמים. ואני אישית אכשל אם נמשיך לכבות שריפות במקום ליזום".

ואיך תגדיר הצלחה?

"אני לא נרתע מעימותים, ותמיד עמדתי על האינטרסים האוצריים והציבוריים, אבל מניסיון, בכל מקום שהיה בו שיתוף פעולה, התוצאות היו טובות הרבה יותר. ככלל, אני מאמין שכמו בזוגיות, גם יחסי עבודה צריכים להיות בריאים".