"כשהתייעצתי עם החברים הם פירגנו, אבל כשפתחתי את העסק - כולם נעלמו"

מיכל בלוך חלמה להיות קונדיטורית ולמדה את המקצוע - אבל לא תיארה לעצמה עד כמה האתגר יהיה גדול ■ כעת, אחרי שעסק העוגות שלה לא התרומם, היא בודקת מה השתבש

מיכל בלוך אלינה גינצבורג

אילת, אוגוסט, צהרי היום, כמעט 40 מעלות בצל. בבית הקפה "שוקולה" יושב פרלמנט מקומי ודן במצבה של העיר. ברחוב תלויים פוסטרים גדולים המעידים על מערכת הבחירות הסוערת בעיר, אבל חברי הפרלמנט מסרבים להאמין שמשהו יכול להשתנות. "מי שעושה הרבה כסף באילת אלה בתי המלאכה לשלטים - הם יכולים להחליף את השלטים בכל פעם שהעסקים מתחלפים", קובע אחד מהם בחיוך מריר. "כל הצעירים עוזבים את העיר, אין להם מה לחפש פה", אומר אחר.

לא רחוק משם, בבניין שבו שוכנת תחנת הרדיו קול הים האדום, מסיימת מיכל בלוך משמרת, נכנסת למכוניתה ומחכה שהמזגן יגבר על החום ויאפשר לה לשרוד את הנסיעה לביתה, שנמצא בשולי העיר. זאת הדירה הראשונה שהצליחה לשכור בעיר לבדה, בלי שותפים. דירה צנועה, מסודרת, עם מקום לשתי האהבות שלה - הדיסקים והמיקסר - שהיה אמור לאפשר לה להכין 30 עוגות כל יום שישי. השלמת הכנסה, על הדרך.

באדיבות מיכל בלוך

בלוך, 34, עזבה לפני כמה שנים את נהלל, המושב שבו נולדה וגדלה, ועברה דרומה, לאילת. "פה פשוט איפשרו לי לעבוד ברדיו, להגשים חלום", היא מספרת. בעוד שבתחנות רדיו במרכז הארץ דרשו ממנה לשלם על קורס הכשרה, בקול הים האדום קלטו אותה בשמחה, הכשירו אותה ונתנו לה להתקדם בהתאם לאמביציה שלה, ולרצונה ללמוד ולהתפתח. באלבום התמונות היא מוצאת תמונה שלה, בגיל 3, עם אוזניות ופטיפון. "מגיל צעיר מאוד חלמתי לעבוד ברדיו", היא אומרת בחיוך.

לעבוד הם אכן איפשרו לה, אך להתפרנס זה כבר סיפור אחר. כל בוקר, בין 8:00 ל-10:00, היא משדרת את "בוקר טוב אילת", ובכל ערב, בין 18:00 ל-20:00, את "מעגל תנועה", תוכנית מוסיקה. היא פותחת וסוגרת יום מול המיקרופון, ובין לבין גם עובדת כמפיקה טכנית של תוכניות ועורכת מוסיקלית, אבל אחרי שעות העבודה הארוכות היא חייבת להשלים הכנסה - המשכורת ברדיו פשוט לא מספיקה למי שמבקשת לגור לבד, לחסוך וליצור לעצמה ביטחון כלכלי.

באדיבות מיכל בלוך

במשך שנים היא עבדה במקביל בחברת השכרת רכב - נהנית ברדיו, ומתפרנסת במשרד. אבל אז נכנס לה ג'וק חדש לראש: אפייה. "אחותי למדה קונדיטוריה, וגם אני התחלתי להכין עוגות", היא מספרת. ליום הולדתה היא קנתה לעצמה מיקסר מקצועי. "הבנתי שזה חזק ממני", היא אומרת. האפייה, כמו הרדיו, היא תשוקה שלה. אם חופרים קצת, מגלים שזאת תשוקה משפחתית - גם אחותה ואמא שלה אופות.

בלוך לא התכוונה לעשות הסבה מקצועית רק על סמך הכישרון: היא נרשמה ללימודי קונדיטוריה בשלוחה האילתית של אוניברסיטת בן גוריון. "למדתי ועבדתי בבית מלון כחלק מצוות הקונדיטוריה, מתחת לשף-קונדיטור. זה היה אינטנסיבי וקשה. השילוב של הלימודים עם העבודה ברדיו הפך את זה לבלתי אפשרי". אז בלוך לקחה פסק זמן מהרדיו, עשתה סטאז' כפי שמשרד העבודה דורש, סיימה את הלימודים, ניסתה לשלב את העבודה בתחום עם עבודה ברדיו ("הכי הרבה שלא עבדתי ברדיו זה שלושה-ארבעה חודשים"), הבינה שאי אפשר להיות גם שפית קינוחים במסעדה וגם לשדר, פתחה תיק עוסק במס הכנסה, רכשה ציוד, עשתה טעימות לחברים וחלמה על ימי השישי שבהם תשלים הכנסה ממכירה של עוגות שמרים.

מיכל בלוךליאור שטיינברג

לכאורה, זה היה אמור להיות פשוט - עובדת ברדיו עד הצהריים, יוצאת להפסקת אפייה, חוזרת לרדיו לפנות ערב - והופכת אהבה להכנסה. אבל ערימת התבניות הנמצאת בסלסילה ליד המטבח הביתי מעידה על רמת ההצלחה של המיזם. בינואר תמלא שנה ל"עוסק" שבלוך פתחה, והיא מספרת בצער שנותרו לא מעט דפים פתוחים בפנקס הקבלות שקנתה. "הבעיה היא שמיהרתי מדי", היא אומרת. "בהתחלה, כשבדקתי מול חברים, היתה הסתערות, אבל כשפתחתי את העסק - הם נעלמו".

"אולי לא התאמתי את עצמי לאוכלוסייה"

סיבוב בחנויות באילת מגלה שהתחום שאליו בחרה בלוך להיכנס תחרותי ביותר. בשדרות התמרים - למשל, אחד הרחובות הראשיים באילת - מוכרים בבתי הקפה עוגות קונדיטוריה מעוצבות, וגם במכולות ובסופרים מציעים עוגות קונדיטוריה, וכמובן שגם עוגות תעשייתיות של עלית, הלחמי ומותגים נוספים, שנמכרות בחלק מהמקומות במחיר של 17 שקל לשתי עוגות. כמות נקודות המכירה לעוגות תוצרת בית כל כך גדולה, שמתבונן מהצד עשוי לחשוב שמדובר במרכיב עיקרי בתזונתם של תושבי אילת ותייריה.

באדיבות מיכל בלוך

אם ההיצע הזה לא מספיק, בלוך גילתה שיש מכשול נוסף. "חודשיים אחרי שפתחתי את העסק, בונז'ור יצאו עם עוגה מוכנה שצריך רק לחמם בתנור - ב-17 שקל בלבד. אני מוכרת עוגה ב-30", היא מספרת.

כשבוחנים את מבנה העלויות של העסק שלה, מבינים כי הרווחיות מצומצמת מאוד. "החומרים עולים לי כ-15-12 שקל לעוגה, כל עוגה יושבת בתנור 40 דקות, אז יש הוצאות על חשמל. היה חודש אחד עם חשבון חשמל של 1,000 שקל, כי התנור לא הפסיק לעבוד. זה עסק קטן, עוסק פטור, אין לי איך להתמקח עם ספקים, אין הנחות על כמויות גדולות. אני אמנם חיה באילת, נהנית מפטור ממע"מ וקונה בסופר-מרקטים הכי זולים, אבל גם אם הייתי מוכרת כל עוגה ב-40 שקל, ההוצאות שלי עדיין היו כמעט כפולות ממה שאני מרוויחה".

באדיבות מיכל בלוך
באדיבות מיכל בלוך

בעיה נוספת היא שבאילת לא חסרים אנשים כמו בלוך, שמנסים להתפרנס מאפייה. "בפייסבוק יש קבוצות חזקות שעוסקות באפייה. רואים שם שיש הרבה כישרונות והמון דברים יפים. התחרות היא לא רק עם עסקים שמכינים כמויות גדולות ומוכרים יותר בזול: רוב האנשים שאופים עוגות ומוכרים מהבית עברו סדנאות או קורסים, אבל יש גם ילדות בנות 16 שעושות את זה בחופש הגדול. הן משתמשות בכישרון הציור להחזקת שק זילוף. כשמישהו בקבוצת הפייסבוק מחפש עוגה באילת, מיד צצות 70 תגובות מצד עסקים ואנשים פרטיים שמציעים להכין עבורו עוגה. חברה שגרה באיזור באר שבע מספרת ששם אין כל כך הרבה אנשים שמוכרים עוגות".

אם התחרות הקשה אינה מספיקה, תחום העוגות המעוצבות מביא אתגרים נוספים - הצורך להשביע את רצון הלקוחות. "כבר קרה לי שעיצבתי עוגה, ואמרו לי 'זה לא מה שביקשתי'", היא מספרת. בפעם אחרת היא עיצבה עוגה בהתאם לתמונה ששלחה לה לקוחה, אבל כשהלקוחה ראתה את העוגה, היא אמרה: 'בעצם זה לא מה שרציתי'. "ניסיתי להתווכח, אבל אז החלטתי לוותר. אמרתי שאין צורך לשלם. מה אני יכולה להגיד? כל שעות העבודה ועלויות החומרים ירדו לטמיון".

באדיבות מיכל בלוך

אלה גם הסיבות שבגללן בחרה בלוך להתמקד בעוגות שמרים, ולא בעוגות מעוצבות. היא קיוותה שהעוגות שלה, שמבוססות על בצק בריוש, ינצחו את עוגות השמרים מהסופר, ושהטריות ואיכות החומרים יאזנו את המחיר הגבוה מעט יותר. גם ההחלטה ללמוד במסגרת אקדמית נבעה מהרצון לעשות דברים טוב יותר. "לעשות עוגות כל אחד יכול, אבל להבין איך הדברים עובדים, את הכימיה, זה משהו אחר", היא אומרת, ומוסיפה: "רציתי לדעת לעשות את זה הכי טוב בעולם, קיוויתי שאצליח. אמא שלי מוכרת עוגות דומות בצפון ב-40 שקל, ויש לה ביקוש. למה? אולי פה אנשים מחפשים לקנות יותר בזול, אולי לא התאמתי את עצמי לאוכלוסייה".

לקראת סוף הפגישה אני שואלת את בלוך איך היא, כמגישה ברדיו, היתה מספרת למאזיניה את הסיפור שלה. אולי זה לא סיפור על הקושי להקים עסק? אולי זה סיפור על מישהי שחשבה שהיא יכולה להגשים את כל החלומות? היא הרי כבר הגשימה חלום תעסוקתי אחד. זה לא מוגזם לרצות להגשים חלום נוסף? "כמה חלומות אפשר להגשים?", היא חוזרת על השאלה, ומיד קובעת: "כמה שיותר". "את מגשימה חלום אחד ואז צריך לעבור לאחר. איך שר הזמר דודי בר דויד? 'כל החלומות תפוסים'", היא אומרת.

עופר וקנין

אז מה התוכנית החלופית?

"למצוא חלום אחר להגשים. אני אוהבת לכתוב סיפורים, אבל לזה צריך מוזה. יש לי מיליון התחלות של סיפורים. אמא שלי מתה שאכתוב. השאיפה היא למצוא משהו שייתן לי שלווה, יאפשר לי לעשות מה שאני רוצה ולהתפרנס בכבוד".

הכותבת היא עיתונאית ומגישת "תוכנית הבוקר" ו"עושות חשבון" בערוץ עשר