אילן ישועה (מימין) ורון ירון אייל טואג ואביגיל עוזי

הון-שלטון-ריקבון: ההבדל בין אילן ישועה לרון ירון

גם ישועה, מנכ"ל וואלה, וגם ירון, עורך "ידיעות אחרונות", שנאלצו לסיים את תפקידיהם, קשורים לפרשיות נתניהו ■ אבל בעוד ישועה ניסה לשמור על הג'וב שלו - ירון היה המפעיל הבכיר בארגון אלים שהשחית את העיתונות ■ ישועה: "מעולם לא התבקשתי לסיים את תפקידי כמנכ"ל וואלה - ואין שום סיכום כזה"

יום סמלי היה השבוע (א') בחזית החקירות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו: שני מנהלים בחברות מדיה — אילן ישועה, מנכ"ל וואלה, ורון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" — נאלצו לסיים את תפקידיהם. מעתה הם ימשיכו להיות מעורבים בחקירות המשטרה ובבירורי הפרקליטות, אבל בתפקיד של ניצבים, מחוץ למערכת (ישועה מסר בתגובה: "מעולם לא התבקשתי לסיים את תפקידי כמנכ"ל וואלה ואין שום סיכום כזה").

עדכון, 21.8: חברת בזק, בעלת השליטה בוואלה הודיעה: "לאור הפרסומים האחרונים בדבר פרישתו לכאורה של מנכ"ל וואלה! אילן ישועה, בזק מדגישה כי פרסומים אלו שגויים לחלוטין. לא היה כל דיון, החלטה או הסכם בדבר פרישת מנכ"ל וואלה! והוא ממשיך בתפקידו ללא כל שינוי".

רון ירון קשור לתיק 2000, פרשת ההקלטות שבה ניהלו על פי החשד נתניהו וארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה והמו"ל של "ידיעות", משא ומתן לביצוע עסקת שוחד והונאת הציבור. בעסקה, שעל פי ההקלטות אינה הראשונה בין השניים, מבטיח מוזס לשנות את הטיפול העיתונאי בנתניהו מהקצה אל הקצה, כדי שימשיך לכהן כראש ממשלה כל ימי חייו; נתניהו מבטיח לפעול לצמצום תפוצתו של עיתון "ישראל היום" — מדיניות שעשויה היתה להיות שווה מאות מיליוני שקלים ל"ידיעות" ולמוזס אישית.

במשך שמונה שנים שבהן היה רון ירון עורך "ידיעות אחרונות", עד שהלך השבוע הביתה, הוא זה שהוציא לפועל את האג'נדות הגלויות והסמויות של מוזס. אשתקד הוא מסר עדות במשטרה בעניין מעורבותו האפשרית בתיק 2000, שאותו המשטרה העבירה לפרקליטות עם המלצה להגשת כתב אישום נגד נתניהו ומוזס.

ירון היה עקבי במסריו לציבור, והכחיש כמעט הכל — גם את הטיית הסיקור בענייניו של נתניהו. "הפרסומים היום הפתיעו אותנו", אמר ירון בינואר 2017. "לעורכי ולכתבי העיתון לא היה מושג על שיחה שהתקיימה לפי הפרסומים בין מו"ל העיתון לראש הממשלה... כל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' עומד בכללים עיתונאיים ונובע משיקולים מקצועיים. כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד". ייתכן כי ירון הופתע מהשיחות בין מוזס לנתניהו, אך מי שעקב אחר העיתון — ויש גופי תקשורת שעשו זאת, כמו "העין השביעית" — לא הופתע מאופיו המושחת שניתן לזהות עד לא כבר בטקסטים ובפרסומים שבו.

אצל ישועה, מנכ"ל וואלה והאיש החזק בה במשך כ-12 שנה, המעורבות היא בתיק 4000, שבו על פי החשד נרקמה עסקת שוחד בין נתניהו לאיש העסקים שאול אלוביץ', שהחזיק אז בשליטה בבזק ובוואלה: נתניהו ואשתו שרה קיבלו סיקור חיובי באתר, ובתמורה, נתניהו, שהיה אז גם שר תקשורת, העניק לאלוביץ' ולבזק הקלות רגולטוריות בשווי של מיליארדי שקלים.

מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס (מימין) והעורך רון ירון

הכניס והוציא ידיעות על שרה נתניהו

שני הבכירים הללו בשוק התקשורת הישראלי — אתר וואלה ואתר ynet של קבוצת ידיעות אחרונות הם שני אתרי החדשות הנפוצים בישראל — אמנם העידו במשטרה, אבל בעוד ירון הכחיש כל מעורבות, ישועה סיפק הסבר להחלטותיו ולמעשיו. "הייתי במצוקה אישית ומקצועית קשה", אמר. "בסוף 2015 פניתי לעורך הדין אייל רוזובסקי, שמלווה אותי מאז. אחר כך התחלתי לתעד את הפניות ואת הלחצים של שאול אלוביץ' ושל אשתו איריס", הוסיף.

ישועה, כמובן, אינו גיבור בפרשה הזאת. כפי שנכתב כאן בפברואר השנה, עם פרסום פרטים מההקלטות והחקירות שלו, זהו מקרה של מנכ"ל חזק ואמיד שהחליט להיאבק על כיסאו ותנאי ההעסקה שלו, ולא סיפור על לוחם למען חופש עיתונאי. ישועה יכול היה להרים קול, להתפטר או לצאת לקרב ציבורי נגד מעסיקיו, שאותם כינה במשטרה "משפחת פשע" — אך הוא בחר להיענות לבקשותיהם, ולדרוש מהעורכים והכתבים שלו סיקור עיתונאי מוטה (תגובת ישועה בעניין זה: "הציטוטים המיוחסים לי מהעדות לא נכונים. לקחת הדלפות לא מדויקות ושמת אותם בפי").

בולט כאן הדמיון בין ישועה לעורכי "ידיעות" רון ירון (בעיתון) וערן טיפנבורן (ב–ynet): כולם עסקו בקידום האינטרסים של בעל השליטה, בעוד הם מספרים שעיסוקם הוא עיתונות למען הציבור.

ישועה ידע, כמובן, שהוא משחית את העיתונות ומרמה את הציבור. אנחנו יודעים זאת כי במשך שנים הוא העיד על עצמו שהוא מתעב את מוזס, חשב שמוזס עושה עיתונות מבחילה, וכך נהג לספר לשומעיו. עם שכר של 100 אלף שקל לחודש במשך שנים ארוכות, ובונוס נאה בגין המכירה המוצלחת של אתר יד 2, ישועה היה יכול לפעול אחרת. אבל הוא נשאר בוואלה והמשיך לציית לאלוביץ'.

ישועה אמנם עיוות את הכיסוי העיתונאי בנושאים הקשורים לנתניהו על פי הוראות של אלוביץ', כמו גם לטובת מפרסמים ושיקולים עסקיים, אך לאתר וואלה מעולם לא היתה השפעה משמעותית בקרב מקבלי החלטות. ישועה ואנשיו לא עמדו מאחורי רשת הון־שלטון־עיתון שעסקה בצבירת כוח פוליטי והרתעה. לעומת זאת, ירון היה המוציא לפועל של מוזס. הוא עשה שימוש בעשרות עורכים ועיתונאים, במשך שנים, כדי לצבור כוח ולהרתיע — או כפי שקראו לזה בכירי "ידיעות אחרונות" שוב ושוב: "ניהול העיתון על פי רשימות שחורות ולבנות".

אילן ישועה ושאול אלוביץ' אייל טואג ועופר וקנין

בעוד ישועה הכניס והוציא מוואלה ידיעות על שרה נתניהו, בנימין נתניהו ומפרסמים — "ידיעות אחרונות" ניהל קמפיינים אגרסיביים, חלקם במשך שנים. למשל, מסע דה־לגיטימציה למערכת המשפט לאורך החקירות ומשפטו של אהוד אולמרט, שהיה ידידם של מוזס וכמה מבכירי עיתונאיו. "ידיעות" גם הגן על האינטרסים של הבנקים הגדולים ושל הטייקונים, בעוד לוואלה לא היו שום יומרות או יכולות לעשות זאת.

קשר השתיקה ב"ידיעות" נמשך

מאז שפרצה פרשת 4000 סיפרו מקורות בוואלה כיצד ישועה השחית את המערכת העיתונאית. לעומת זאת, ב"ידיעות אחרונות" ממשיך להתקיים קשר שתיקה הרמטי, אף שתמלילי תיק 2000 פורסמו בציבור, ושהעדויות לשיטה של "ידיעות" מצטברות זה יותר מעשור. ההבדל בין שני הארגונים הוא בכך ששאול אלוביץ' היה חבר חדש במועדון האוליגרכיה, ועשור לאחר שהצטרף אליה הוא איבד את השליטה בבזק ובוואלה, איבד את כוחו, וירד מנכסיו. נפילתו אינה מסכנת את מעמדם ויוקרתם של עשרות פוליטיקאים ועיתונאים.

לעומתו, מוזס, שהוא חבר באוליגרכיה הישראלית זה שלושה עשורים, ממשיך להחזיק בשליטה בקבוצת ידיעות אחרונות. למוזס יש עדיין רשת ענפה של פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים בכירים שתלויים בו או נהנים מיחסיהם עמו. אבל אם וכשאר מוזס יאבד את השליטה בידיעות אחרונות — אפשר להעריך שהפרטים והידיעות שיצופו מהקבוצה על ההתנהלות העיתונאית בה עשויים להיות חמורים הרבה יותר ממה שלמדנו על מה שנעשה בוואלה בשנים האחרונות.

אילן ישועה מסר בתגובה: 

"מאמרך רצוף טעויות עובדתיות בכל הקשור אלי מראשיתו ועד סופו:

1. מעולם לא התבקשתי לסיים את תפקידי כמנכ"ל וואלה ואין שום סיכום כזה. אפילו לא התנהלה שיחה אחת (פורמלית או לא פורמלית) בנושא ביני לבין הדירקטוריון.

2.אני עובד בוואלה כ-12 שנה ולא שני עשורים.

3. לכל אורך עבודתי פעלתי להצלחת החברה וטובתה והתיאור כאילו פעלתי רק למען עצמי וטובתי אינו אמת.

4. מעולם לא הסתרתי מהמערכת בזמן אמת את מורת רוחי מהניסיון להשפיע על הסיקור בוואלה. הדבר בא לביטוי ברור בתחקיר של גידי וייץ מאוקטובר 2015.

5. בניגוד גמור למה שאתה כותב פעלתי בזמן אמת לשינוי המציאות של הטיית הסקור בוואלה על ידי גיוס צוות עיתונאים חזק ובראש ובראשונה החזרת אבירם אלעד לתפקיד העורך הראשי תוך התחייבות מפורשת בפניו שסמוך להגיעו יופסק הנוהג של הטיית הסקור. הדבר היה חודשים רבים לפני פרסום תיק 4000 או לפני שאפילו היו שמועות בנדון.

6. אף מלה ממה שאתה מייחס לי לגבי מוזס לא נכונה. לא אמרתי לגביו אפילו מלה אחת וחצי מלה ממה שאתה כותב.

7. הציטוטים המיוחסים לי מהעדות לא נכונים. לקחת הדלפות לא מדויקות ושמת אותם בפי".

רון ירון ומשל המערה

דרך טובה להבין מיהם רון ירון, העיתון "ידיעות אחרונות" וסוג העיתונות שהם עשו במהלך תקופתו כעורך, היא האנקדוטה שהוא עצמו בחר להביא במכתב הפרידה שלו מעובדיו.

ירון מספר על הישג עיתונאי משמעותי, לתפישתו, שאותו רשם בדיוק בימים שבהם נאבק על תפקידו: הוא מספר על החלטתו לשלוח כתב לכסות את שחרורם של הנערים התאילנדים מהמערה שבה נכלאו, על אף העלות הגבוהה של ההחלטה. מאות כלי תקשורת בעולם דיווחו ללא הפסקה על הילדים במערה, שכן זה היה אירוע עתיר רייטינג ומושך קהל.

ואולם, הכיסוי של אירוע זה, בעידן האלקטרוני הנוכחי, הוא טריוויאלי — ובעיקר אינו מצריך את העיתונאים להכין תחקירי עומק או להתעמת עם מוקדי כוח. הדבר היחיד שנדרש מירון היה לרשום צ'ק של החברה ולשלוח עיתונאי. אלא שמקריאת טקסט הפרידה של ירון, ברור שהוא אינו מבין כמה נלעגת הדוגמה שבחר במכתב סיום תפקידו.

במשל של אפלטון, קשורים אסירים בשלשלות במערה חשוכה. הם רואים רק צל של דמויות, ואין להם תפישת מציאות לגבי המתרחש מחוץ למערה. כך, במקרה של "ידיעות אחרונות": בשל הדומיננטיות שלו במשך שנים ארוכות, הצליח העיתון להחזיק רבים מקוראיו במערה ללא קשר עם המציאות. אבל מהטקסט של ירון מתברר כי בכל הקשור לתפיסת המציאות ולתפקיד הציבורי של העיתונות בכלל ובעידן הזה בפרט — הוא, כמו קוראיו בעבר, עדיין שוהה במערה.