רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דן פרופר: "האיזון בין התעשייה להיי–טק הופר - זאת טעות"

לכתבה

דן פרופר, יו''ר אסם ולשעבר נשיא התאחדות התעשיינים: "יכול להגיע יום שבו גם תעשיית ההיי־טק תקבל מכה כתוצאה ממשברונים בעולם, ואז נגלה שהתעשייה המסורתית לא חזקה מספיק כדי לתחזק את הכלכלה"

5תגובות

"האיזון בין התעשייה המסורתית לתעשיית ההיי־טק הופר לטובת ההיי־טק", אומר דן פרופר, יו''ר אסם ולשעבר נשיא התאחדות התעשיינים. "קברניטי המדינה רואים בו את היתרון התחרותי של ישראל בעולם, וסבורים שאין טעם לעודד תעשייה המבוססת על ידיים עובדות. התהליך שהחל לפני כעשור צובר תאוצה בימים אלה, כשבממשלה מתריעים שתעשיות שלא יעברו את המהפכה התעשייתית הרביעית, שעיקרה יותר טכנולוגיה חכמה לייעול הייצור — לא ישרדו. פעם שלטה הסיסמה של חיזוק היצוא. זה נעלם. כיום היבוא תופס מקום גדול. בממשלה דוגלים ביבוא והתוצאה היא החלשה של התעשייה. יכול להגיע יום שבו גם תעשיית ההיי־טק תקבל מכה כתוצאה ממשברונים בעולם, ואז נגלה שהתעשייה המסורתית לא חזקה מספיק כדי לתחזק את הכלכלה".

פרופר הוא בן לאחד ממייסדי אסם — מחברות המזון הוותיקות והבולטות במשק הישראלי, שנמכרה ב–2016 במלואה לענקית המזון נסטלה, ולמעשה נהפכה לחברה זרה. הדרך שעברה אסם, מעסק קטן לייצור אטריות ועד לאימפריית מזון מקומית, שזורה בתהפוכות ובהחלטות שליוו את התעשייה המקומית כולה.

אסם הוקמה משותפות של כמה יצרני איטריות בתל אביב, שאיחדו את בתי החרושת הקטנים שלהם ב–1946 למפעל בבני ברק. "אני זוכר שבנו את המפעל הראשון בבני ברק, בלב פרדסים על חורבות מחנה בריטי ישן", מספר פרופר. "לאחר שנים בני ברק הלכה וגדלה מסביב, עד שלא יכולנו לרכז שם טכנולוגיות מודרניות. סגרנו את המפעל, ועובדיו השתלבו באסם או שיצאו לפנסיה מלאה. הבעיה העיקרית של אסם בימיה הראשונים היתה מחסור בכסף ובחומרי גלם. אנשים חיו מהיד לפה. היתה הקצבה של קמח, תחילה מצד השלטונות הבריטיים ואחר כך מצד ממשלת ישראל. לא היה מטבע זר לרכוש מספיק קמח בחו''ל. חלק מהקמח הגיע במתנה מארה''ב. חילקו הקצאות של קמח לייצור. ידיים עובדות, לעומת זאת, היו בשפע".

"הבנתי שאני צריך שותף בינלאומי, אך לא יכולתי למצוא בגלל החרם הערבי. בהיעדר תחרות מחו''ל לאסם היה חסר אלמנט שיווקי וגם אלמנט מחקרי. כמה כבר אפשר להשקיע במחקר ופיתוח של מוצר שנמכר ל-6 מיליון תושבים? הבנתי שנסטלה היא המתאימה ביותר"

דן פרופר
אייל טואג

ב–1958, לפני היציאה מבני ברק, הוקם לצד מפעל האטריות מפעל למרקים. 30 שנה לאחר מכן הוא עבר לשדרות. מפעל נוסף הוקם ב-1964 בחולון והתמקד בייצור חטיפים. חלפו שש שנים ואסם נכנסה לעולם המאפים עם רכישת חברת לחמנו. ב-1974 הוקם ביקנעם מפעל החברה לייצור פסטה ודברי מאפה. מסע הרכישות נמשך, והערגליות של חברת ערגל עברו לבעלות של אסם ב–1982. שש שנים אחר כך נרכש מפעל המיצים עסיס, וב–1994 רכשה אסם מניות בחברת מגדנות שייצרה את "עוגת הבית".

באותן שנים איפשרו רשויות המדינה לחברות מזון לבלוע מתחרים קטנים, עד שאלה נהפכו לענקיות. לימים, ב–2005, היה צורך לרסן אותן מפגיעה במתחרים קטנים בצו הספקים והרשתות הגדולים שפירסמה רשות ההגבלים. אסם היתה אחת מהן.

"עד שנות ה–90 לא היתה כמעט תחרות מחו''ל", אמר פרופר. "היבוא היה חסום באמצעים אדמיניסטרטיביים או באמצעות מכסים גבוהים, והתעשייה היתה מוגנת. השוק היה של מוכרים. הקונים היו צריכים להזיע כדי להגיע למוצר. הרבה מפעלים לא החזיקו מעמד בגלל מחסור בכסף ויעילות נמוכה. כך נוצרה תעשייה של חברות גדולות".

מפעל אסם בחולון
דניאל צ'צ'יק

התעשייה נהנתה מהגנת המדינה בנימוק שהיא יצרנית תעסוקה מרכזית, עד שהגיע המשבר הפיננסי של שנות ה–80, שגרם לחשיבה מחדש על כלכלת ישראל. "בשנות ה–80 כיהן אלי הורביץ כנשיא התאחדות התעשיינים", מספר פרופר. "האינפלציה הגיעה ל–400% בשנה. הורביץ סייע לראש הממשלה שמעון פרס ולראשי ההסתדרות להגיע להסדר שבו כל הסקטורים ישלבו ידיים כדי לפתור את הבעיה האדירה. הוחלט לערוך הקפאת שכר, מיסוי ומחירים. הקפאת מחירים לתעשייה היתה מלווה בסכנה של הפסד מיידי אם התוכנית לא היתה מצליחה. היתה תחושה שהמשק עומד לצלול לתהום".

התוכנית להצלת המשק קירטעה, ולכן הוחלט על פתיחת השוק ליבוא כאמצעי לחיזוק הכלכלה. תעשיינים בכירים התנגדו והזהירו שהתעשייה תקרוס לחלוטין, אולם הממשלה לא נסוגה מהחלטתה. הגנת המכס על התעשייה הוסרה בחלקה, אך זו עדיין נהנתה אז מהגנה אחרת — שימוש בתקנים, שטירפדו יבוא מתחרה. כך שמר מכון התקנים על התעשייה אולם גם פגע במוטיווציה שלה להתייעל ולחדש. ניסיונות הממשלה לשנות את התקינה העלו חרס.

שנות ה–90 היו שנים של פתיחת המשק ליבוא מתחרה, מה שהגביר את הצורך מצד התעשיות להתמודד עם המתחרים החדשים. ב–1992 פנתה אסם להנפקה בבורסה לגיוס הון ולהכנסת משקיע אסטרטגי. "מיד אחרי ועידת מדריד, נפתחו הדלתות לחברות רב־לאומיות להיכנס לארץ", אומר פרופר. "הבנתי עוד קודם שאני צריך שותף בינלאומי, אך לא יכולתי למצוא בגלל החרם הערבי. בהיעדר תחרות מחו''ל לאסם היה חסר אלמנט שיווקי וגם אלמנט מחקרי. כמה כבר אפשר להשקיע במחקר ופיתוח של מוצר שנמכר ל–6 מיליון תושבים? ידעתי שאני צריך להכניס שותף אסטרטגי כדי לרכוש את הטכנולוגיה. הבנתי שנסטלה היא המתאימה ביותר, גם בגלל התרבות הארגונית. הם התחילו עם אופציה לרכוש 10% מהמניות והגיעו ל–100%".

"הבעיה העיקרית של אסם בימיה הראשונים היתה מחסור בכסף ובחומרי גלם. היתה הקצבה של קמח. לא היה מטבע זר לרכוש מספיק קמח בחו''ל. חלק מהקמח הגיע במתנה מארה''ב. חילקו הקצאות של קמח לייצור. ידיים עובדות, לעומת זאת, היו בשפע"

דן פרופר (מצביע) עם שמעון פרס בביקור במפעל אסם בשדרות
דניאל בר און / ג'ינ

התעשייה הישראלית נכנעה לדרישה לפתוח את היבוא, אולם דרשה במקביל לפתוח לה את השער ליצוא. כך נולד הסכם הסחר החופשי עם השוק המשותף (שנהפך לימים לאיחוד האירופי). "אלה היו מהלכים מסוכנים לחברות בתעשייה שלא היו מסוגלות להתחרות ביבוא", אומר פרופר. "אבל אם היינו ממשיכים להיות בהסגר יבוא ויצוא, אני לא יודע אם היינו קיימים בעולם הכלכלי המודרני".

לדברי פרופר, מהלך משמעותי שהשפיע על התעשייה היה החלטתו של יצחק רבין כשר הביטחון ב–1985 להקטין את תקציב הביטחון על רקע הסכם השלום עם מצרים. "כתוצאה מכך נפלטו מתעשית הביטחון ומכוני מחקר מהנדסים וטכנאים בעלי ידע אדיר", אומר פרופר. "בהמשך החל שיטפון של עלייה רוסית עם מהנדסים מוכשרים מאוד. על בסיס זה קמה תעשיית ההיי־טק. אמנם לקח יותר משנה עד שהזליגה מהתחום הצבאי לאזרחי הורגשה, אבל זה היה נכס בלתי רגיל שאיפשר לחולל מהפך במשק.

"בהתאחדות התעשיינים דחפתי את התמיכה בהיי־טק מתוך הבנה שהאיזון בינו לתעשייה המסורתית יבנה כלכלה מאוזנת ובריאה. סברתי שההיי־טק יספק תעסוקה ויציב את ישראל בעולם המודרני, ואילו התעשייה המסורתית שגם אותה קידמנו תספק תעסוקה בפריפריה. לא צפינו שישראל תגיע לכזו הצלחה עולמית בהיי־טק. ראינו את המשימה כקליטת העלייה הרוסית. הגיעו אנשים בלי שפה ובלי עבודה שלא ידעו איפה לשכן אותם ומה לעשות אתם. לא ראיתי את הסטארט־אפים והאקזיטים מול העיניים. אבל ראיתי תעשייה יותר מתוחכמת עם איזון, משק שגדל וצומח על בסיס כל האוכלוסיה".

יצחק רבין מבקר במפעל אסם, 1993
אבי אוחיון / לע"מ

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו לעדכון יומי מאתר TheMarker ישירות לתיבת הדוא"ל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות