תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התרחיש האופטימי והתסריט הפסימי: איך תיגמר המהפכה שהחלה עם קריסת הטייקונים

לכתבה
נוחי דנקנר ויצחק תשובהאי־פי

הם שלטו בתקשורת, היו מקורבים לבנקים והציעו משרות מפתות לרגולטורים ■ כך השתלטו הטייקונים על הכסף הציבורי והתעשרו ממנו - עד שקרסו

17תגובות

עליית הטייקונים והאוליגרכיה הישראלית כמעט זהה למה שקרה באינספור מדינות אחרות. בשנות ה–20 של המאה הקודמת תיאר המשפטן היהודי לואיס ברנדייס כיצד אוליגרכים בארה"ב השתלטו על הכלכלה בעזרת הכסף של הציבור. הספר פרי עטו, "כסף של אנשים אחרים", נפתח בציטוט של הנשיא וודרו ווילסון מ–1911: "המונופול הגדול של מדינתנו הוא מונופול הכסף. כל עוד הוא קיים, המערכת הישנה של חופש ואנרגיה אישית אינה קיימת. אומה תעשייתית גדולה נשלטת על ידי מערכת של אשראי".

בהבדלים המתבקשים, זהו סיפורם של הטייקונים הישראלים במודל של 1990–2015. הגישה לכסף הזול של הציבור היתה חזות הכל. כדי להצליח בעסקים ולהיות טייקון, על היזם היה ליצור מערכת יחסים קרובה עם הבנקאים ולתגמל אותם על מתן האשראי. כדי שהמערכת תעבוד, התקשורת אולפה כדי שלא תספר לציבור כיצד לוקחים את כספו ובונים עמו אימפריות של עסקים ריכוזיים. כדי לשמור על המונופולים, היה עליהם לקנות את שתיקתם של רגולטורים ושומרי סף. כך נולדה בישראל מערכת ההון־שלטון־עיתון.

סרטון על הטייקונים, 2012

רבות המדינות שנראות כך. בצ'ילה נמצא המשק בשליטה של חמש משפחות, בשוודיה משפחת ולנברג ועוד קומץ משפחות שולטות בחלקים רבים של הכלכלה, וכך גם בטורקיה. אפילו ארה"ב נמצאת כיום במידה רבה תחת שלטון של משפחות שרוכשות את נאמנותם של הפוליטיקאים, אלא ששם המשפחות מתחלקות על פני המדינות. אפילו בחלק גדול מהסרטים בהוליווד מופיעה דמות של איש עסקים עשיר וחזק ואלים שאיש לא מתעמת אתו — גם לא פוליטיקאים ורשויות החוק.

אם נדביק את תמונותיהן של הדמויות האלה על הקיר ונמתח חוטים אדומים ביניהן לבין מוסדות המדינה, תופיע תמונה ברורה, שמאפיינת את סיפורו של הטייקון הישראלי המצוי. מרגע שביצעו את הרכישה הממונפת הראשונה, כלי התקשורת והעיתונות הכלכלית דיווחו מדי שבוע עליהם ועל חייהם האישיים המלהיבים. פקידים בכירים המתינו להזדמנות לפרוש מהשירות הציבורי ולהצטרף לשורותיהם. פוליטיקאים התיידדו עמם, עורכי דין ורואי חשבון בכירים חיזרו אחריהם. בנקאים מצאו לילדיהם תפקידי ניהול אצל האוליגרכים. זהו שלב קריטי באוליגרכיה: חיבוק הדב מכניס את הטייקון החדש למועדון, אבל הוא גם מחבק אותו כדי לוודא שישמור בתורו על כל חבריו, ולא יבגוד בהם. זריקת המרץ לאגו היא מיידית: העיתונים, שוב הם, מקדישים עמוד שלם, כמעט מדי יום, להצגת התמונות של האוליגרכיה הישראלית — בדרך לחתונה של אחד מבני חבריה, בקונצרט החגיגי או באירוע צדקה.

מרגע שהאוליגרכים ביצעו את הרכישה הממונפת הראשונה, כלי התקשורת דיווחו עליהם מדי שבוע. פקידים בכירים המתינו להזדמנות לפרוש מהשירות הציבורי ולהצטרף לשורותיהם. פוליטיקאים התיידדו עמם, עורכי דין ורואי חשבון בכירים חיזרו אחריהם. בנקאים מצאו לילדיהם תפקידי ניהול אצלם

לאחר העסקות הראשונות נדרשו הטייקונים לחזק את מעמדם. קשרים עם הבנקים, שהחיים העסקיים של טייקונים תמיד תלויים בהם, חוזקו, למשל על ידי מינוי דירקטורים צולבים בבנקים ובחברות העסקיות. מערכות היחסים עם המשקיעים המוסדיים בשוק ההון, כדי שיקנו את האג"חים שלהם פעם אחר פעם, עובו. הקשר עם רגולטורים, כדי שלא ייכנסו מתחרים בין הרגליים שלהם, חוזק — בדרך כלל על ידי שכירת שירותיהם של רגולטורים פורשים בשכר של מיליוני שקלים רבים לשנה. קשרים עם פוליטיקאים, כדי להעביר חוקים נוחים ובעיקר למנוע חוקים מגבילים, טופחו. יח"צנים מכל הסוגים צורפו להנהלות. קשרים עם העיתונים טופחו, כדי למכור לציבור את הנרטיב המבוקש: אנחנו מצליחנים ותורמים לחלשים.

הטייקונים הישראלים עמלו קשה כדי לטפח נכס חמקמק אך קריטי — פחד. אם כלי תקשורת חוששים שלא תפרסם אצלם ומתחנפים אליך, קל יותר לשמר את הנרטיב של המצליחן בעל מגע הזהב. אם מתחרים פוחדים שתתבע אותם או שתחסל אותם עסקית, הם יחשבו פעמים לפני שייכנסו לשווקים שלך.

במפגש אישי טייקונים יכולים להראות כבני שיח לבביים, אבל רבים מהם הגיעו למעמדם תוך הפעלת אלימות עסקית, ורבים חושבים שעליהם להמשיך להיות כאלה כדי לשמור על מעמדם. נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, עידן עופר ואחרים הרבו לאיים ולתבוע היכן שחשבו שיוכלו להטריד יריב, ועשו כל שימוש אפשרי בכלי תקשורת שבהשפעתם כדי לקדם את ענייניהם.

אין זה מקרה שעולם העסקים מזכיר לעתים סרטים על עולם הפשע: אם טייקון מראה חולשה, אם הוא ממצמץ, משפחה אחרת תנסה לתפוס את מקומו. יובל שטייניץ בתפקידו כשר האוצר, בעת שקידם את העלאת המיסוי על רווחי הגז, סיפר על איומים ל"חיסול קריירה" שקיבל מצד בעלי עניין במונופול הגז של יצחק תשובה ונובל אנרג'י. אליעזר פישמן השתמש בעיתון כלכלי שהיה בשליטתו כדי לרמוז לבנקים, לשותפים ולכלי תקשורת אחרים מה כדאי, ומה לא כדאי, לעשות.

אליעזר פישמן בבית המשפט
עופר וקנין

הטייקונים מוכרים את המטוסים הפרטיים

בתחילת העשור השני של המאה נראה שישראל פונה לכיוון של אוליגרכיה, אלא שאז התרחשה תפנית מפתיעה. נוחי דנקנר נהפך לפושט רגל עם הרשעה פלילית; אליעזר פישמן נהפך לפושט רגל; שאול אלוביץ' נמצא בחקירה בחשדות חמורים ואיבד את השליטה בעסקיו; יצחק תשובה, שהיה על סף קריסה עסקית, ביצע למשקיעים תספורת של יותר ממיליארד שקל בקריסת חברת דלק נדל"ן — ורק תגליות הגז, ולאחר מכן מתווה הגז המפוקפק והחוזה שחתם עם חברת החשמל, הצילו אותו; עידן עופר ביצע סדרת תספורות בחברת "צים" והעביר את עסקיו ללונדון; דודי ויסמן הודח מקבוצת רבוע כחול ואלון; אילן בן דב איבד את השליטה בפרטנר; מוטי זיסר, עוד לפני מותו, פשט את הרגל; לב לבייב אבד את אפריקה ישראל; שרי אריסון עדיין מיליארדרית, כך היא נולדה, מחפשת קונה לגרעין השליטה בבנק הפועלים ועסוקה בגלגול חובותיה; רוב הטייקונים מכרו את המטוסים הפרטיים שלהם.

זה קרה במהירות, כמעט כמו מכת ברק, והסדק הראשון הגיע דווקא מהתקשורת. בסוף העשור הקודם החלו כלי תקשורת בודדים לפרסם ביקורות שחשפו את דרכי הפעולה של שלטון הפחד. הם סיפרו לציבור שהטייקונים "המצליחנים" האלה הם מנהלים הרבה פחות מוצלחים ממה שנראה עד אז, והם אפילו לא עשירים. הכתבות האלה חילחלו למערכת הפיננסית. רבים גילו שניתן למתוח ביקורת על הטייקונים, ולהישאר בחיים.

הסדק בחומה התרחב במחאה החברתית של קיץ 2011. הקריאות "הון, שלטון, עולם תחתון" וגם "צדק חברתי", נהפכו לסיסמאות המחאה. רבים למדו אז את שיטות הטייקונים ולא אהבו את מה שגילו. השיח הציבורי השתנה.

צעדת המיליון, ספטמבר 2011
מוטי מילרוד

אפקט הפחד נעלם

כשייכתב ספר דברי הימים של כלכלת ישראל, יהיה ברור שב—2017—2018 החלה מהפכה במשק. רבים מהטייקונים שצמחו בשנות ה—90 קרסו. הלחץ הציבורי על הבנקים להציג שקיפות ולהסביר את מתן האשראי גבר. הפרלמנט חוקר את יחסיהם של הבנקים והגופים המוסדיים עם הטייקונים, עם העיתונות ועם שומרי הסף

אלא שלאחר שהמחאה זנחה את העיסוק במחירי הדיור ובתפקודה של הממשלה, נשמטה כמעט בן־לילה תמיכת התקשורת בה. זה לא יכול היה להיות מקרי: לימים הודו עורכים באתר החדשות ynet, שעסק עד אז במחאה באינטנסיביות, שכמעט הפסיק לסקר אותה. המחאה אכן דעכה עם סיום קיץ 2011, אך הסדק בחומת הפחד של הטייקונים לא נסגר. התקשורת החלה לסקר בהרחבה את הכישלונות העסקיים שלהם. התארגנויות חברתיות שקמו בימי המחאה פנו לרשתות החברתיות וביקרו אותם. הם זעקו, כתבו באינטרנט והפציצו במיילים בעלי תפקידים בכל פעם שטייקון ניסה לבצע הסדר חוב. גם אצל דנקנר וגם במקרה של פישמן הבנקים, שרקחו עמם הסדרי חוב שערורייתיים, התקפלו תוך שעות בודדות מרגע שהמחאה הציבורית נגד הסדרי החוב תפסה תאוצה.

נוחי דנקנר עם מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק–עמינח, ספטמבר 20
מוטי קמחי

גם גופים מוסדיים החלו לשאול שאלות לפני שהסכימו לקחת חלק בהסדרי חוב, או לגלגל אוטומטית את האג"ח של טייקונים. בית השקעות אחד, פסגות, קרא לטייקונים "להחזיר את המטוסים". שורה של טעויות עסקיות הביאו לנפילתו הסופית של דנקנר, האוליגרך הגדול בישראל ומי שפחדו ממנו יותר מאחרים. דני דנקנר, בן דודו של נוחי ושותפו לשליטה על מאות מיליארדי שקלים של כספי ציבור באמצעות בנק הפועלים וכלל ביטוח, הודח מתפקידו כיו"ר הבנק, הורשע בשתי פרשיות כלכליות שונות, וישב פעמיים בכלא. פישמן, מרגע שהיקף חובותיו והפער ביניהם לבין שווי הנכסים שלו נחשפו, קרס בין לילה. אלוביץ', בפרשה שאולי תפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו — קרס גם הוא.

מוטי קמחי

בלי אפקט הפחד, לטייקונים כבר היה קשה יותר. ועדת הריכוזיות פגעה בפירמידות שלהם, בכוח השוק שלהם ובשליטתם במערכות המימון והפנסיה. היחס החשדני החדש מצד שוק ההון והציבור הקשה עליהם לגלגל חובות. מחאות ציבוריות הקשו עליהם לבצע הסדרי חוב.

עד לאמצע העשור הטייקונים עדיין נהנו מיחס מקל במערכת הבנקאית, אך בפרשת התרסקותו של פישמן גם זו התפוררה. ערב אישור הסדר החוב של פישמן, בשל הלחץ הציבורי, הודיעה המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר כי מעתה עליהם להביא בחשבון גם את האווירה הציבורית והנזק שעלול להיגרם למוניטין של הבנק ושל המערכת הבנקאית כולה. ובמחצית השנייה של 2017 נורתה הירייה השלישית בחומת הפחד של הטייקונים: הכנסת, ביוזמת ח"כ איתן כבל, החליטה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את התפקוד של שומרי סף וגם את תפקיד העיתונות בעידן של הטייקונים.

עד לאמצע העשור הטייקונים עדיין נהנו מיחס מקל במערכת הבנקאית, אך בפרשת התרסקותו של פישמן גם זו התפוררה. ערב אישור ההסדר החוב של פישמן, בשל הלחץ הציבורי, הודיעה המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר כי מעתה עליהם להביא בחשבון גם את האווירה הציבורית והנזק שעלול להיגרם למוניטין של הבנק ושל המערכת הבנקאית כולה

שרי אריסון
תומר אפלבאום

מאז הנרטיב השתנה. כיום, כל מנכ"ל של בנק מנסה לשכנע את שומעיו שהבנק שלו קטע את יחסיו עם הטייקונים כבר מזמן, שהוא צימצם את האשראי שניתן להם לפני האחרים, שאף שקל של אשראי לא יינתן על בסיס מוניטין.

כשייכתב ספר דברי הימים של כלכלת ישראל, יהיה ברור שב–2017–2018 החלה מהפכה במשק הישראלי. רבים מהטייקונים שצמחו בשנות ה–90 קרסו. הלחץ הציבורי על הבנקים להציג שקיפות ולהסביר את מתן האשראי גבר. הפרלמנט הישראלי חוקר את יחסיהם של הבנקים והגופים המוסדיים עם הטייקונים, עם העיתונות ועם שומרי הסף. שורה של חקירות משטרתיות, חשפה שיטה חוזרת של תן־וקח שבה מעורבים ראש הממשלה ובני משפחתו, טייקונים ובעלים של כלי תקשורת — כמו גם מנהלים ופקידים בכירים שלא היססו לשתף פעולה בקנוניות.

מה שיהיה כתוב בספר הזה, אך לא ידוע היום, הוא מה שקרה בהמשך. על פי תרחיש אחד הציבור הגביר את מעורבותו וביקורתו על מערכות הכסף, הבנקים ושוק ההון, וברבות השנים נוצרו נורמות חדשות. מערכות האכיפה השתכללו, ומנהלים של כסף ורכוש ציבורי החלו לפעול מתוך נאמנות לבעלים האמיתיים של הכסף — הציבור.

בתרחיש השני שורה של פוליטיקאים, אנשי עסקים ובעלי כלי תקשורת חמקו ללא הרשעות מפרשיות של הון־שלטון־עיתון מושחתות. הנרטיב שהציבור, אנשי העסקים, שוק ההון והפקידות הבכירה קיבלו הוא שהכל כמעט מותר. זהו התסריט הפסימי. אבל ייתכן שלא יהיה מי שיכתוב אותו. מדוע? מתוך פחד. פחד מהטייקונים החדשים, פחד מהפוליטיקאים מושחתים, פחד מהתקשורת שמשתפת אתם פעולה.

שאול אלוביץ' בבית המשפט. איבד את השליטה בעסקיו
עופר וקנין

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו לעדכון יומי מאתר TheMarker ישירות לתיבת הדוא"ל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות