שאלת 20 מיליארד השקלים: איזו מדינה אנחנו רוצים להיות בטווח הרחוק? - תעשייה ומקרו - דה מרקר TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שאלת 20 מיליארד השקלים: איזו מדינה אנחנו רוצים להיות בטווח הרחוק?

תוכנית נטו הוזלות דווקא עשויה להיות בשורה משמעותית - עבור היבואנים. את החיים של יתר האזרחים היא לא צפויה לשנות. השאלה הגדולה נותרה מה לעשות בעודפי הגבייה ■ הסכנה: מס החברות של טראמפ יחל מפולת שתגדיל את הפערים פה בישראל

5תגובות
משה כחלון במסיבת עיתונאים של משרד האוצר
עופר וקנין

תוכנית 'נטו הוזלות' שעליה הודיע הבוקר שר האוצר משה כחלון היא חסרת משמעות בתמונה הכלכלית הרחבה של המדינה, ושל רוב אזרחיה. זו גם לא התוכנית שהמערכת הכלכלית המתינה לה. כשבאוצר זימנו אתמול את התקשורת למסיבת עיתונאים בלתי מתוכננת, רבים חשבו שכחלון יודיע מה הוא מתכנן לעשות ב-20 מיליארד השקלים של עודפי גביית המסים שהצטברו בקופת המדינה. אלא שבמקום זאת קיבלנו הפחתת מכסים על מוצרי צריכה בהיקף כולל של 800 מיליון שקל לשנה אחת בלבד, סכום לא מאוד משמעותי.

לצורך התרגיל, אם נניח כי ישנם 8 מיליון נפשות בישראל, הרי שכל אחת תקבל 'הנחה במס' נומינלית של 1,000 שקל בשנה במוצרים המיובאים שהיא קונה, שלמעשה תהיה לא יותר ממחצית הסכום - כי הרי חלק משמעותי מהפחתת המסים תישאר אצל הסוחרים והיבואנים הבלעדיים - כמקובל אצלנו. זו ההערכה שמקובלת גם אצל אנשי שוק ההון: בבית ההשקעות אקסלנס למשל, כתבו היום כי ההשפעה על מדד המחירים לצרכן תהיה כ-0.1% בלבד, מכיוון ש"לא כל הפחתת המסים תתגלגל לצרכן".

"נטו הוזלות" דווקא עשויה להיות בוננזה לא קטנה עבור יבואנים של מוצרי חשמל וטובין אחרים, אבל אין זו תוכנית שתשנה את החיים של מישהו - גם לא בעשירון התחתון. עד לסוף השבוע אף אחד כבר לא ידבר על "נטו חיסכון", למעט משה כחלון וחברי הכנסת של מפלגת "כולנו" אשר עושים כל מאמץ –  לקראת בחירות שאולי קרבות -  ליצור חיבור בין המותג "נטו" שהאוצר השיק במימון כספי הציבור לבין המותגים הפרטיים "משה כחלון" ו"כולנו".

מכיוון שכך, נותרנו עדיין עם השאלה הגדולה: מה לעשות עם 20 מיליארדי השקלים של עודפי הגבייה. באוצר, על פי דברים שאמר משה כחלון, שוקלים להוריד את מס החברות בתגובה להפחתות המס החדשות של דונלד טראמפ, שיושלמו ככל הנראה בשבועות הקרובים.

במועצה הלאומית לכלכלה, היושבת במשרד ראש הממשלה ומתואמת עם בנימין נתניהו, מציעים להפחית את המס האישי על בעלי הכנסה בינונית-גבוהה, תוך פזילה מכוונת אל אנשי ההיי-טק.  לעומתם, במנהל הכנסות המדינה שבמשרד האוצר ובבנק ישראל טוענים ומסבירים שמאחר שעודפי הגבייה הם חד פעמיים באופיים, הרי שאין מקום להורדת מסים ויש לעשות בכסף שימושים אחרים - כגון הפחתת החוב הלאומי.

אין ברירה - צריך להחליט עכשיו

אלו הן שאלות שעוד ילוו אותנו שבועות ארוכים. אבל לפני שנכנסים לעומק הפרטים חייבים לשאול שאלה מקדימה וגם לענות עליה: באיזו מדינה תושבי ישראל רוצים לחיות? לאיזו מדינה אנחנו רוצים להדמות? איזה סוג של חברה אזרחית אנחנו רוצים לאמץ? רק אחרי שתינתן תשובה לשאלות הללו, אפשר יהיה להציע כיצד להשתמש בעודפים שהצטברו בקופה.

הנה מדוע: מרגע שמשקללים את הפחתת מס החברות בארצות הברית מ-35% כיום לכ-20% בתוכנית החדשה של טראמפ, ומרגע שלוקחים בחשבון הטבות מס נוספות הנמצאות בתוכנית האמריקאית, ברור כמעט לחלוטין שעלולה להיווצר העדפה לרישום ולמיקום של חברות סטארט-אפ וחברות טכנולוגיות בארצות הברית, על חשבונה של ישראל. זה טבעי: הסקטור העסקי והמשקיעים בשוק ההון מאוד רגישים לכל אחוז של מס על רווחים ועל שכר מנהלים. אלה הם אנשים בעלי השפעה רבה על מקבלי ההחלטות, ולכן צפוי להיווצר לחץ רב על הממשלה למנוע את "בריחת" ההיי-טק לחו"ל. ובמבט ראשון – התגובה לאתגר בדמות של הפחתת מסים על חברות ועל אנשי היי-טק נראית הגיונית, אפילו מתבקשת.

אלא שכאן בדיוק נמצאת הבעיה. מרגע שמדינה  - במקרה שלנו, מדינת ישראל - מתחילה לרדוף אחרי שיטת המס של ארצות הברית, הרי שלאחר זמן מה, ובוודאי שבטווח הארוך, היא תהפוך להיות כמו ארצות הברית. כלומר, מדינה וחברה שבה פערי ההכנסה והעושר הם עצומים, מדינה שבה האלפיון העליון שולט בפוליטיקה באמצעות כספים, תרומות ושוחד - בעוד המחצית הענייה של המדינה חיה מהיד לפה והנה חסרת כל השפעה פוליטית.

בדיוק כך: משטר המס, במידה רבה, מכתיב את דמותה העתידית של החברה. אם בעלי הון, עשירים, יורשים, ובעלי מקצועות מובחרים כמו מהנדסי היי-טק נהנים ממס נמוך, הטבות, מקלטים ותכנונים - בעוד האחרים נושאים בעיקר הנטל ומשלמים מסים גבוהים – נקבל בסופו של דבר פלוטוקרטיה הנשלטת על ידי אליטה עשירה. ממש כפי שאמריקה נראית כיום וכפי שהיא תראה בעתיד. האם זו היא החברה שאנחנו רוצים עבור עצמנו ועבור ילדינו? זו החלטה כלכלית-מוסרית יסודית ומורכבת – אבל אין לנו בריריה אלא לקבל אותה עכשיו - לפני ההחלטה על יעוד 20 מיליארדי השקלים שהצטברו מגביית המסים.

אין ספק: ההיי-טק והסטארט-אפים הם הקטר הכלכלי (ואולי גם החברתי) של המדינה, ויש לעשות כמעט כל מאמץ כדי לשמור עליו ועל הערך המוסף שהוא יוצר לכלל המשק. האתגרים גדולים: תוכנית המס של טראמפ תמשוך חלק מהישראלים לאמריקה, ורמות השכר הדמיוניות שמציעות חברות הענק האמריקאיות כמו אמזון, גוגל ופייסבוק  למתכנתים ישראלים – יש להן משאבים אינסופיים בשל עליית מחירי המניות לשמיים, וגם רמות שכר של כ-100 אלף לחודש כבר הוזכרו – עלולות לייבש את הסטארט-אפים המקומיים מכוח אדם מנוסה ומוכשר.

 אבל למרות אתגרים אלה הדגש צריך להיות על המילה "כמעט". כ-90% מהציבור בישראל אינו מועסק בהיי-טק, ולכן אסור למקבלי ההחלטות להפוך את ישראל לגיהינום עלי אדמות של אי-שוויון ופערי הכנסה והשפעה פוליטית - רק כדי לשמור בישראל כמה מאות או אלפים בודדים של משרות מהנדסים ומתכנתים. תשכחו לרגע מ'נטו משפחה' ותוכניות חביבות אך שוליות שמזכירות כלכלת בחירות, נסו גם להתרומם מעל לדיון האינטרסנטי של 'מה לעשות עם הכסף', ובמקום זה תשאלו את עצמכם: באיזה מדינה אני רוצה לחיות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#