עורך הדין לקח לנו בשתי הפגישות הראשונות מה שהמטפלת הזוגית לקחה בעשר

מדוע כדאי לרכוש דירה בבירה אירופאית, למה הקבלנים בפאניקה ומה לעשות כשנתקלים בחברות שמשקיעות בעובדים פינוקים מוקצנים ■ הטוקבקים הנבחרים של השבוע באתר TheMarker

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
"טיפול זוגי היה עבורי ועבור אשתי לשעבר הזרז האמיתי לסיום קשר נישואים של 20 שנה"
"טיפול זוגי היה עבורי ועבור אשתי לשעבר הזרז האמיתי לסיום קשר נישואים של 20 שנה"צילום: wavebreakmedia / Shutterstock.co

תגובות לכתבה: "מצדי תפתחו את היחסים, אני לא פה כדי להציל אתכם": הכסף הגדול מאחורי התפרקות מוסד הנישואים

>> אביב

השוק פרוץ לחלוטין. שרלטנות רבה ובצע כסף. המטפלת שלנו הפכה להיות החברה של זוגתי. מתכתבות בוואטסאפ, היא שולחת לה תמונות ודיווח על כל חריגה שלי מהנורמה המקובלת. סיוט.

>> זיווש

טיפול זוגי היה עבורי ועבור אשתי (לשעבר) הזרז האמיתי לסיום קשר נישואים של 20 שנה. בתכלס חיסכון של שנות סבל. לא נעים לומר אבל במחיר של כעשרה מפגשים הרווחתי עשר שנים או יותר. שווה כל שקל.

>> גוסטאבו

עורך הדין לקח לנו בשתי הפגישות הראשונות מה שהמטפלת הזוגית לקחה בעשר... גירושין עלולים להיות יקרים פי מאה. במחיר של חופשה של כמה ימים בחו"ל שלא עוזרת בכלום אפשר לנסות לפתור את הבעיות.

>> פשש. אין לי שום נפש פגומה

והייתי בטיפול מספר שנים ארוך יותר ממה שוודי אלן סיפר ברומן שלי עם אנני. והיו לי קשיים כישלונות וסבל שאני מאחלת לשונאיי. טיפול טוב איננו השתקה כי אם תמיכה כמו קביים.


תגובה לכתבה: "ל-95% מהציבור אין מספיק הון עצמי כדי לרכוש דירה בישראל"

>> ארתור דנט

הנה לכם הסיפור בשלוש עובדות קצרות: א. אני בן 40, ובא ממשפחה אמידה (ההורים מרוויחים ביחד כ-30 אלף שקל נטו בכל חודש) ב. אין לי דירה, אבל יש לי 800 אלף שקל שהצלחתי לחסוך שקל לשקל, מעבודת צוארון כחול, בהן אני עובד מרגע השחרור (לא הייתי ולו דקה מובטל) ג. על אף שנדמה שאני עשיר, ביחס לשאר הציבור, אין לי שום יכולת לרכוש בסכום הזה דירה, בלי לקחת משכנתא הזויה של יותר ממיליון שקל, או להתפשר ולהחליט לרכוש דירה במקום נטול עבודה כמו דימונה או עפולה, שם מחירי הדירות הם גבוהים יותר מדירה במדריד או בליסבון (הגיוני, מאוד הגיוני). וזו הסיבה שהוצאתי דרכון אירופאי ב-10,000 שקל, וכשהריביות יירגעו ויורידו את מחירי הנדל"ן, ארכוש דירה בבירה אירופאית, ואעביר את חיי לשם. המדינה הזו היא ארץ אוכלת יושביה, ולי נמאס לממן במסים שלי פרזיטים, מתנחלים, צבא ושאר קבוצות כוח מאוגדות היטב. היו שלום ותודה על הדגים.

חלב תנובה. "עלות הכשרות היא רבע מעלות המזון וזה בלי עלות הכשרה לפסח שזה סיפור של מיליונים"צילום: hafakot / Shutterstock.com

תגובות לכתבה: הסיבה שבישראל חלב עולה 53% יותר מבצרפת

>> חקלאי לא רפתן

מתפלל ליום שתזחלו אליי ותתחננו לעגבניה או מלפפון.

>> יובי אבובי

במקרה עבדתי בתנובה פעם. עלות הכשרות היא רבע מעלות המזון וזה כולל כל מה שאתה קונה. זה בלי עלות הכשרה לפסח שזה סיפור של מיליונים. אה, ואין לי קש בראש, לפחות בפעם אחרונה שבדקתי.

תגובה לכתבה: "זה לא הזמן להרפתקאות": קבלנים מוכרים קרקעות — אפילו ברווח זעום

>>עובד במחלקת הנדסה עיריית גבעתיים

הקבלנים בפאניקה, מי שלא ראה את מחלקות ההנדסה בעיריות לא ראה פאניקה והיסטריה של קבלנים מהי. כולכם מוזמנים לשבת בקבלת קהל במחלקות ההנדסה בנייני העיריה, ולראות כמה קבלנים נכנסים ויוצאים מזיעים, האווירה היא סוף העולם.

תגובה לכתבה: משה ליאון: ירושלים לפני מהפך — ובתוך שנתיים תתחיל הגירה חיובית אליה

>> ירושלים מטונפת

הייתי בירושלים השבוע. עיר מבולגנת, כאוטית, סתומה, מלוכלכת ומלאה באנשים לא יפים. למה שמישהו נורמלי ירצה לחיות בחושך?

רחוב קינג ג'ורג' בירושלים. "עיר מבולגנת, כאוטית, סתומה ומלוכלכת. למה שמישהו נורמלי ירצה לחיות בחושך?"צילום: אמיל סלמן

תגובות לכתבה: הפינוקים של ראפיד: האם מגרש הכדורסל היה שווה את הפיטורים?

>> מפוטר ראפיד

כעובד לשעבר שפוטר בסבב הזה, היה לנו אדיר להיות במסיבות המדהימות האלה. וכן, היו אחלה של פינוקים במשרד. גם אם לא היו מסיבות הם היו מפטרים, זה גלגל של שוק התעסוקה ושל התייעלות חברות. לפחות היה מדהים בשנה הזאת וזאת חברה ממש טובה. עצוב לי אישית לא לעבוד שם יותר אבל זה היה מובן שזה היה מגיע מתישהו.

>> אריאלי

אני מתכנת. מתרחק כמו מאש מחברות ש"משקיעות" בפינוקים מוקצנים וחסרי פרופורציה. במקרה הטוב זה כדי למשוך עובדים (ומי רוצה לעבוד עם אנשים שבאים בשביל הפינוק?!) וברוב המקרים זה כדי להשכיח מהעובדים שהמוצר שהם עובדים עליו הוא קזינו כזה או אחר או נטול כל חשיבות.

תגובות לכתבה: "עברנו לאחד המקומות היפים בארץ — ולרגע לא הסתכלנו לאחור"

>> אבל אין מה לעשות שם. צריך גם משהו לנשמה, לא?

אני גרתי בעבר בקיבוץ בצפון, והנשמה צריכה הרבה יותר מלבד נוף מדהים ומטבח גדול. צריך חוגים, סרטים, מוסיקה, פעילויות מעשירות, אמנות, אנשים שונים כדי לפתח סובלנות וקבלת האחר - הרי אחרי חמש בערב אין מה לעשות שם. מדבר ושממה.

>> זה לא משחק סכום אפס

חברים טובים גרים ברחובות עם שלושה ילדים, ויש להם מנוי למוזיאון ואני, שחיה עם חתול בתל אביב, כמעט ולא יוצאת מהבית. זה יותר עניין של פסיכולוגיה מאשר גיאוגרפיה.

אתר החרמון. "בסיום הקורס הוענקה לאלה ששרדו את מבחן הגלישה מבלי להתרסק, תעודת מדריך מוסמך באנגלית שבעזרתה קיבלו אותי להדריך סקי גם בקולורדו"

תגובות לכתבה: השורה במודעות הדרושים שמפחידה את הישראלים: "אבי מלוב ואמי מפולין, מאיפה תהיה לי אנגלית שפת אם?"

>> קנדי

חי בקנדה שנים רבות ועובד עם הרבה ישראלים. המבטא לא משנה כי בעולם העסקי אנשים מכל העולם מדברים בכל מבטא שניתן לדמיין (ללא ספק הכי קשה להבין יפני שמדבר אנגלית), רמת השטף לא מאוד מפריעה מאותה סיבה. מה שמפריע זו תרבות הישראלים: לאחר לפגישות, לזלזל באחרים, להביע דעות על כל דבר - כשלא מבינים בחומר או כשלא מתבקשים, להתגזען ללא בושה כולל ביטויים כמו ניגר ואינדיאני, לפלרטט, לא לשאת באחריות על כלום, ולבטל חוזה, העסקה או מתן שירות, או לא לעמוד בו ללא כל היסוס וללא כל התרעה. מדינה ללא גבולות ייצרה אנשים ללא גבולות.

>> ההורים שלי עלו מארה"ב לפני 40 שנה

נורא משעשע את אימא שלי (שעדיין נשמעת כאילו ירדה מהמטוס הבוקר) שבכל עניין תחת השמש יש לישראלים ביטחון מופרז ולא מבוסס בכלל, אבל כשזה מגיע לאנגלית - הו! המבוכה, ההיסוס, הגמגום. כשדווקא האנגלית של רוב הישראלים ממש אחלה.

>> תשמעו סיפור

ניתן להפוך את החיסרון ליתרון. גילוי נאות, לא רק האנגלית, גם הסקי שלי לא כשפת אם. למזלי הקורס הראשון בחרמון למדריכי סקי (ב-1982-1983) הותאם לישראלים כמותי. בסיומו הוענקה לחמישת המופלאים ששרדו את מבחן הגלישה מבלי להתרסק, תעודת מדריך מוסמך באנגלית שנראתה דומה להפליא לזו של PSIA. בעזרתה (תודה סנדי) קיבלו אותי להדריך סקי גם בקולורדו. עד היום תלמידיי מתרשמים עמוקות מהמבטא ה״אוסטרי״ֶ והסגנון ה״ישראלי קמיקזי״ הייחודי שלי, ושואלים בהערצה אם אני קרוב של ארנולד שוורצנגר ו/או של Herminator. אני מחייך ועונה במיסתוריות, אסטה לה ויסטה בייבי.

>> עובד בחברה בינלאומית

בשלוש השנים האחרונות. כל הצוות שלי בניו יורק, ויתר הממשקים היומיומיים שלי מפוזרים בארה"ב ואירופה. אני דווקא אף פעם לא הרגשתי חסר ביטחון בנוגע לאנגלית שלי, אבל גיליתי שלהכניס בלבול מכוון פעם בכמה זמן, איפה שזה מצחיק, מקליל, ומדגיש את הייחוד שבעבודה רב-תרבותית זה דווקא רעיון טוב ומקרב. זה גם מאפשר לאחרים שפחות בטוחים באנגלית שלהם להרגיש יותר בנוח. בסופו של דבר אנחנו מנסים לבנות חברה, לא לכתוב מילון.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הבניין ברחוב ליליאן בתל אביב. הבניין נמצא לפני הריסה ובינוי מחדש במסגרת תמ"א 38/2

הדירה נמכרה ב-11.5 מיליון שקל - וזו הדירה הזולה ביותר שנמכרה בבניין

גאוטם אדאני. קבוצת אדאני כינתה את הדו"ח "מרושע בזדון", "מזויף" ו"מחקר לוקה בחסר"

"זו ההונאה העסקית הגדולה בהיסטוריה'': מניות אדאני ממשיכות לצנוח