יומן בני ברק: בימי השנאה האלה, הקורונה היא רק תירוץ

אני כועס על עצמי, שלא ברחתי בזמן מהעיר הזאת. על הרבנים, שלא התעוררו עד שנעשה מאוחר מדי. על אבא שלי, שמאמין ברבנים ומשוכנע – כמו חילונים רבים – שרשויות המדינה משקרות, ועל חילונים שמצאו הזדמנות לחגוג את השנאה לאחר

יעקב אייזנטל
הולך רגל בבני ברק
הולך רגל בבני ברקצילום: Oded Balilty/אי־פי
יעקב אייזנטל

אלף שוטרים נמצאים בבני ברק. הכניסות והיציאות חסומות כליל. ביום שישי יצאתי לקנות חלות לשבת – הרחובות היו ריקים מלבד שוטרים בכל פינה, ולפני המאפייה תור של עשרה אנשים, שומרים מרחק גדול ומביטים זה בזה באימה. קשישה אחת צעקה עליי, "למה לא יצאת עם כפפות?". לך תסביר לה שחיטאתי את הידיים באלכוג'ל ושאני מחליף כפפות בכל חנות.

לאה, אשתי, בכתה מצאת השבת ועד השעות הקטנות של הלילה. אחרי שבוע שלא איפשרה לילדים לצאת מדירתנו נטולת המרפסת, היא ירדה איתם לרחוב לנשום אוויר ושם התנפלו עליה שוטרים עם מגאפונים ודרשו ממנה לחזור הביתה. היא הצליחה לשכנע אותם שהיא גרה בבניין, אבל הילדים כבר רעדו מפחד ולאה לקתה בחרדה. "אנחנו לא רוצים לרדת יותר למטה", אמרה לי יהל, רק בת שש. דבר שאמרתי לא הצליח לשַׁכֵּך את צערה של לאה. "אני רוצה לברוח מכאן", היא חזרה שוב ושוב, מקופלת לתוך עצמה.

התחושה היא של מחנק נורא. מאז פורים לא יצאתי מהבית, למעט לצורך רכישת תרופות ומזון ותוך בריחה מאנשים שהתקרבו יתר על המידה. אלימלך ויהל לא ראו חברים כבר שבועות. סדר היום נעלם לגמרי: הילדים שוכבים לישון בשתיים בלילה, אנחנו קמים רק כשכבר אין ברירה. חברים שולחים הודעות מודאגות: איך בבני ברק? איך אתם מרגישים? שמענו שהמצב קשה.

אתמול השגתי ביצים, אחרי שלושה שבועות שבהם לאה האשימה אותי באימפוטנטיות: "למה כולם יכולים ללכת לעשרות חנויות?", שאלה. "למה כולם מקושרים? איך כולם יודעים להיכן יגיעו הביצים, ואתה לא?" אני מפחד ללכת לעשרות חנויות. אני לא מכיר אף אחד. דווקא אתמול שוחחו אתי. סוף־סוף מישהו רצה אותי: שתי עיתונאיות שביקשו לדבר עם מישהו מהמקומיים בבני ברק המקוללת.

בני ברק, השבועצילום: מוטי מילרוד

וכל הכעס הזה. הכעס על טיפשותי, שלא ברחתי בזמן מהעיר הזאת. על הילדים, שאינם מניחים לרגע. על הרבנים, שלא התעוררו עד שנעשה מאוחר מדי. על המניינים המצומצמים, שהתנהלו למרות מצב החירום. על אבא שלי, שמאמין ברבנים ואינו מאמין למשרד הבריאות, כי הוא משוכנע – כמו חילונים רבים – שרשויות המדינה משקרות, פועלות למען אינטרסים נגועים ואינן רוצות בטובתו. על משרד הבריאות, שמסיבות עלומות לא מיהר לסגור את המקוואות ולאסור על קיום מניינים, למרות הצער שבדבר. על חלק מהחילונים, שמנצלים את ההזדמנות כדי לחגוג את המנגנון האבולוציוני של השנאה לאחר. על אחרים שקוראים לרחם עלינו, כאילו אנחנו ניצבים בסט מעשי החסד של החברה הישראלית. על הפרשנים המטומטמים, על החסידים שנזהרו מהרגע הראשון והפריכו את ההאשמות, על החסידים שלא נזהרו ותקעו אצבע בעין שלי, על הפלג הירושלמי והפרימיטיביות שלו שיכולה להוציא מהדעת.

מי שכותב על אפוקליפסה הוא זה שבורא אותה במילותיו

"החרדים הם לא חלק מעם ישראל, ולא רוצים להיות חלק ממנו", כתב עורך TheMarker, אבי בר-אלי ("שבועיים לפני שחוזרים לשגרה, צריך להודות לקורונה"), ובאותה נשימה האשים את המדינה בכך ש"הערבים לא מעניינים אף אחד", ובכך שהגישה השלטת היא ש"אנחנו ניכנס רק לאסוף את הגופות". האחר שאותו יש להאשים כרגע הוא החרדי, ולא הערבי. החרדים אוספים גופות, משמע הם רעים ומפיצי מחלות; הערבים אוספים גופות, משמע הם מקופחים וראויים לחמלה. "כשרוח המפקד נושבת", כתב בר-אלי, "אמירות כאלה ישלטו בקרוב ברחוב, אבל נגיפים כידוע לא מבחינים בין לאומים".

ובכן, בר-אלי, שוטרי משטרת ישראל מכים בימים אלה את ערביי יפו עד זוב דם, הרחק מעיני כתבי הטלוויזיה, שעסוקים ברדיפה אחר כמה הזויים בבני ברק ובמאה שערים. האלימות המשטרתית ביפו לא צמחה על מצע של יוני שלום ואהבת אדם, אלא על רקע השנאה והתיעוב לאחר, שמופצות על ידי מילים עגומות כמו אלה שכתבת.

בטור אחר של בר-אלי ("בעוד 5 שנים נסתכל אחורה, ולא נצחק", 20.03.2020), צייר עורך TheMarker אפוקליפסה מבעיתה, שבה מתקיימת מדינת משטרה המונעת על ידי גלגלי המגפה, הרבנים והגזענות. הכותבים על אפוקליפסה פשיסטית מונהגת רבנים, שדורסת את הערבים ללא רחם, הם-הם שבוראים אותה במילותיהם. כי לא רק נגיפים אינם מבחינים בין לאומים, אלא גם שוטרים, אזרחים וצרכני כלי התקשורת, שמבינים באינסטינקט קדום כי אין הבדל בין חרדים לערבים ובין שמאלנים לימנים. יש לשנוא את האחר, יהיה אשר יהיה, ויפה שעה אחת קודם.

זמן טוב להתבוננות עצמית? נראה לי שזה זמן נפלא לשנאה עצמית. לשנאה בכלל. תשנאו. תשנאו את עצמכם למוות. תשנאו חרדים טפילים ולא מודעים. תשנאו חילונים מכלילים ומסיתים. תשנאו את ליצמן. תשנאו את ביבי הנאשם ואת גנץ המגמגם והאופורטוניסט. תשנאו את הבוגדים מהרשימה המשותפת ואת הפשיסטים מעוצמה יהודית. תשנאו את תושבי יפו ותפליאו בהם את מכותיכם עד שיזוב דם וירגש את הכחולים. תשנאו את תושבי מאה שערים ותריירו על סרטונים של מרביצנים מהיס"מ. תשנאו את בני הזוג הבלתי-נסבלים שלכם ואת הילדים המטפסים על הקירות.

תשנאו עד שלא יישאר פה כלום מרוב שנאה, והנגיף הארור הזה יחפש לו מדינה אחרת להתעלק עליה.

יעקב אייזנטל הוא עיתונאי חרדי, נשוי ואב לשניים, מתגורר בבני ברק

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?