מדוע מנהלים שכירים מוכנים לקחת סיכונים ולחסל לעצמם את הקריירה?

קשה להבין מה גורם למנהלים בכירים לפעול באופן שעלול להביא אותם לתא המעצר, לצד סרסורים וסוחרי סמים. הסבר אפשרי הוא שהם רואים את עצמם תלויים בבעל השליטה, ומבחינתם מה שמשפר את מצבו — משפר גם את מצבם

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, בהארכת המעצר
מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, בהארכת המעצרצילום: מוטי מילרוד
סמי פרץ
סמי פרץ

תשעה ימים שהתה מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, בחדר מעצר זעיר בבית המעצר באבו כביר, עד ששוחררה בסוף השבוע לביתה. אנשים שביקרו בחדרי המעצר מספרים שהם מותאמים לאוכלוסייה היותר־נפוצה שם — גברים. לנשים יש רק חדר אחד קטן, ללא אור יום, ועם הסבר מעניין מדוע: כדי שגברים לא יוכלו להציץ לנעשה בו. במהלך ימי המעצר הובלה הנדלר מפעם לפעם לבית המשפט השלום בתל אביב כדי לדון בהארכת מעצרה.

קשה לדעת מה עבר במוחה של הנדלר בימי המעצר. הרי לא מדובר בעבריינית מועדת. היא ניהלה עד פרשת בזק קריירה מוצלחת כמנהלת בשוק התקשורת הישראלית, כיהנה בכמה תפקידים והתקדמה עד שהגיעה לפסגת הקריירה כמנכ"לית קבוצת התקשורת הגדולה והרווחית בישראל. שום דבר לא מכין מנהלת כה בכירה לבילוי של כמה ימים בתא מעצר קטן בחברת עצירות מתחום הסרסרות לזנות וסמים. אפשר רק לשער שאנשים במצב כזה מקבלים הזדמנות לפשפש במעשיהם ולתהות אם חצו קו אדום אחד או שניים, ואם יש דבר שהיו עושים אחרת.

חזקת החפות עומדת כמובן להנדלר ולשאר המעורבים בפרשת בזק, והיא תישאר כך עד שיתברר מה בדיוק קרה שם. אבל ניתן להניח שחשבון נפש כלשהו מתחיל ברגע שמתפוצצת פרשה כזו, ולא רק אצל הנדלר, אלא גם אצל שורה של מנהלים שכירים שמעורבים בפרשה — בהם מנכ"ל yes, רון אילון; מזכירת החברה בבזק, לינור יוכלמן; וכמובן הדירקטורים בבזק, שאישרו את רכישת מניותיו ב–yes של היו"ר ובעל השליטה בקבוצת בזק, שאול אלוביץ', ואת שורת הפעולות שנעשו כדי להגדיל את התמורה לאלוביץ' ב–170 מיליון שקל שלא כדין, כפי שחושדת רשות ניירות ערך.

לפעמים צריך להכיר בכך שהאימפריה נפלה

לגבי אלוביץ' ומשפחתו הדברים נראים ברורים יותר. כדי לשמר את השליטה בבזק ולשמור על אימפריית העסקים שבנה בעשר אצבעותיו, הוא היה חייב לקחת סיכונים גדולים. אדם שהורגל בנטילת סיכונים עסקיים כל חייו, מגיע לרגע שבו האימפריה העסקית שלו נמצאת בסכנה ואז הוא עושה הכל כדי להציל אותה. נוחי דנקנר, ששלט באי.די.בי, היה גם הוא במצב הזה והסתבך בהרצת מניות שעלתה לו בהרשעה פלילית ושתי שנות מאסר. אלוביץ' גם הוא עלול להגיע לכלא. בשני המקרים אפשר שהיו נחסכים מאלוביץ' ודנקנר העניינים הפליליים אילו היו מכירים בכך שהאימפריה נפלה ואין צורך לאבד בנוסף גם את חירותם.

הארכת מעצר שאול אלוביץצילום: עופר וקנין

המקרים של המנהלים והדירקטורים השכירים קשים יותר להבנה. אמנם גם להם יש מה להפסיד במקרה של כישלון עסקי — את מקום עבודתם — אבל זהו הפסד זניח אל מול הסבל הכרוך בחקירות, במעצרים ואולי גם בריצוי עונש מאסר בכלא. הסבר אפשרי להתנהגות של מנהלים שמוכנים לחצות קווים אדומים הוא שהם רואים את עצמם תלויים בבעל השליטה וכורכים את גורלם בגורלו. מבחינתם, מה שמשפר את מצבו של בעל השליטה — משפר גם את מצבם.

ייתכן שזה המקרה של שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שחתם על הסכם לשמש עד מדינה. הוא קשר את גורלו בגורל השר שמינה אותו, בנימין נתניהו, ואולי סבר כי זו תעודת ביטוח. הקרבה לכוח ולשררה מעוורת לא מעט אנשים, ופילבר הוא אחד מהם.

רון אילוןצילום: אייל טואג

גם סביב אלוביץ' ודנקנר ראינו מנהלים שמוכנים לעשות הרבה עבור בעל השליטה החזק והכריזמטי שלהם. כך אפי רוזנהויז, שכיהן בזמנו כמנכ"ל שופרסל, נכנס לכלא לחודשיים בגין עבירות על חוק ההגבלים העסקיים. אמנם אלה לא היו מהלכים ישירים לשירות בעל השליטה, אך הם קרו בנסיבות של מנהלים שנהנו מנוסחאות תגמול שדוחפות אותם להגדיל את רווחיות החברה, ואת התמריצים למנהלים קובעים בעלי שליטה. דבר זה מעורר שאלות על המקום שבו עובר הגבול בין נוסחאות תגמול המעודדות תחרותיות והצטיינות לבין נוסחאות שמובילות מנהלים לעיוורון, לחציית גבולות ולנטילת סיכונים עסקיים מוגזמים ואף פליליים.

שלמה פילבר בהארכת מעצר, השבועצילום: מוטי מילרוד

הדמויות המעניינות והפחות־מוכרות הן דווקא אלה שלא שיתפו פעולה וסירבו להתבטל בפני בעל שליטה חזק וכריזמטי מדי. באי.די.בי היה זה יקי ירושלמי, שהיה יו"ר נייר חדרה. ב–2005, בראיון לאורה קורן ב–TheMarker, אמר ירושלמי: "מטריד אותי שאי.די.בי קונה כל דבר שזז. זה מטריד אותי ברמה הלאומית. אני מוטרד מכך שבמשק יש ריכוז גדל והולך של הנכסים בידי קבוצה קטנה של אנשים, מוכשרים ככל שיהיו. הכל נעשה ביושר ובצורה חוקית, אבל זה לא משרת את האינטרס ארוך הטווח של ישראל, שהיא מדינה קטנה ואסור לה להישלט על ידי מספר קטן של משפחות". כמה חודשים לאחר מכן פרש ירושלמי מאי.די.בי.

בבזק היו שני סמנכ"לי כספים, דודו מזרחי ואלון רווה, שפרשו בזה אחר זה במהלך אירועי עסקות בעלי העניין בבזק. השניים לא אהבו את שורת העסקות שעשתה בזק מול אלוביץ' בעסקיו הפרטיים ופשוט פרשו מהחברה. הם אמנם לא פירטו את נסיבות עזיבתם, אך חוקרי רשות ניירות ערך, שפתחו בחקירה של בזק זמן קצר לאחר פרישת רווה, מצאו לנכון לברר את הנסיבות. כשאנשים שאומרים את האמת או לא מוכנים לעגל פינות פורשים — זה סימן גרוע לממשל התאגידי בחברה.

זו לא חציית קווים, אלא שחיקה מתמשכת

אל מול שלושת המנהלים האלה, ראינו שורה של מנהלים באי.די.בי ובבזק שלא מצאו את העוז לעצור בזמן — את עצמם או את בעל השליטה שלהם. באי.די.בי הדבר נגמר בעיקר בהרשעת דנקנר עצמו ובנזקים לתדמיתם של חלק מהמנהלים. בבזק זה מסתמן כסיפור קשה יותר, שבו מעורבים דירקטורים ומנהלים רבים שלא ידעו לעצור את אלוביץ'.

מקור שבקיא בעסקי בזק טוען כי לא מדובר בחציית קווים שנעשתה ברגע אחד, אלא בתהליך ארוך ומתמשך שבו נשחקה ההתנגדות של מנהלים ודירקטורים, שבבסיסם אינם עבריינים. כך, למשל, את עסקות בעלי העניין שעשתה בזק עם יורוקום של אלוביץ' (עסקת yes, עסקת חלל), הם אישרו אחרי עבודה מול גורמים מקצועיים כמו חברות ייעוץ כלכליות ובנקי השקעות, ששיכנעו אותם שזהו מעשה נכון. אותם יועצים נשכרים בעידודו של בעל השליטה כדי להכשיר את המהלכים הנוחים לו.

נוחי דנקנר בהקראת גזר בדיןצילום: עופר וקנין

מבחינת המנהל השכיר, חוות דעת כזו מחלחלת מתישהו, והוא מתחיל לשחוק את התנגדותו ולשים את סימני השאלה בצד. יש מצבים שבהם המנהלים משכנעים את עצמם כי טובת בעל השליטה היא טובת החברה וכך מדחיקים את הסיכונים. דבר זה קורה אצל בעלי שליטה דומיננטיים שמצפים לנאמנות טוטאלית, ויש לא מעט בעלי שליטה כאלה בישראל.

ועדת גושן, שבחנה ב–2005 את סוגיות הממשל התאגידי בחברות בורסאיות, זיהתה כבר אז את הפוטנציאל הטמון בחברות מסוגה של בזק. היא כתבה אז כך: "בישראל, מאחר שלמרבית החברות הציבוריות קיים בעל שליטה, החשש לקיומו של ניגוד עניינים בין בעל השליטה לבין בעלי המניות מהציבור הוא רב. לפיכך, מן הראוי להתמקד בעצמאות הדירקטוריון ביחס לבעל השליטה, ובעיקר בכל הקשור לאישור עסקאות תוך ניגוד עניינים".

הוועדה שמה דגש על עבודת הדירקטוריון, אבל אם ניקח את דירקטוריון בזק נמצא שכיהנו בו בני משפחת אלוביץ' ואנשים שהמשפחה אישרה וקידמה. כך, הדירקטוריון הפך מהר מאוד לשבוי בידיו של אלוביץ', והזיהוי המוקדם של הפוטנציאל הקטלני שהוביל להתפוצצות פרשת בזק — לא הועיל. משמעות הדבר היא שיש עוד פרצות רבות בעבודת הדירקטוריונים, ובעיקר כשמדובר בבעלי שליטה דומיננטים ודורסניים.

פרשיות כמו בזק ואי.די.בי הן הזדמנות טובה לתקן את כללי הממשל התאגידי — דבר שמן הסתם ייעשה מתישהו וגם יעורר ביקורת מהסוג של "יותר מדי רגולציה־לא נותנים לנו לעבוד־זו הלאמה־נעזוב את ישראל ונלך לעשות עסקים בחו"ל". אבל לא צריך להתרגש מזה יותר מדי. מי שמתמודדים במגרש הזה בצורה קשוחה יחסית הם גופי הפיקוח על הבנקים והביטוח, שעושים זאת משום שתפקידם מוגדר בחוקים מיוחדים שנועדו לשמור על כספי הציבור.

הממונה על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר, פועלת בימים אלה כדי לבצע מהפכה בעבודת הדירקטוריונים בשוק הביטוח והגופים המוסדיים. אתמול היא הפיצה חוזר לחברות עם שורת הנחיות חדשות — ובהן איסור על בעל שליטה לכהן כיו"ר דירקטוריון חברה; הגבלת כהונת יו"ר לתקופה של עד תשע שנים; הגבלה של מספר חברי הדירקטוריון לעשרה בלבד; העלאת רף הדרישות המקצועיות מיו"ר ודירקטורים; ואיסור על מינוי אדם שיש לו זיקה לבעל השליטה לדירקטור בלתי־תלוי. יש סבירות גבוהה שאילו הכללים האלה היו חלים על בזק בשנים האחרונות, היה קל יותר למנוע את פרשת בזק.

קשה לצלול לעומק הפסיכולוגיה שמנחה דירקטורים ומנהלים שכירים, הנאלצים לעמוד מול בעלי שליטה חזקים ולהדוף את דרישותיהם המפוקפקות. המקרה של בזק יכול לשמש קו פרשת מים, שלאחריו הרגולטורים יסייעו לאותם מנהלים ודירקטורים לקבל יותר כוח. ייתכן שהדרך הטובה לעשות זאת היא להחיל את כללי הממשל התאגידי שמציעה סלינגר על כל החברות הציבוריות בישראל. אבל גם תוספת של מאות דרישות לממשל תאגידי לא תוכל להתמודד עם עבריינים. כללי ממשל תאגידי הם כמו חוקי תנועה, שנועדו לסייע להסדרת הנסיעה בכבישים. מי שמתעלם מהם לא יהפוך לצייתן גם אם נוסיף תמרורים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

שדות חקלאיים הוד השרון

"חשבתי שעשיתי את עסקת חיי. היום אני מבין שניצלו את התמימות ואת חוסר הידע שלי"

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב