התרגיל של אגף התקציבים: הכסף מנתב"ג יגיע ישירות אליו - ולא למשרד הפנים

משרד הפנים התכוון להטיל על נתב"ג חובת תשלום ארנונה של 600–700 מיליון שקל בשנה ■ כדי למנוע זאת, כרת האוצר ברית עם רשות שדות התעופה, המעניקה לה פטור מחובת תשלום ארנונה - תמורת דיווידנד של 1.2 מיליארד שקל

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נמל התעופה בן גוריון
נמל התעופה בן גוריוןצילום: אייל טואג
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

רק לפני שבוע זכה אגף התקציבים במשרד האוצר להכרה בכך שהוא נתון ללחצים פוליטיים — לאחר שהוועדה לבחינת מבנה הנהלת האוצר, ועדת קוצ'יק, בחרה לבצר את מעמדו ואת עצמאותו של האגף. זאת, למרות ריבוי התלונות שהגיעו לוועדה בנוגע לחוסר שקיפות, כוחנות ואפילו תחמנות בהתנהלותו.

מנכ"ל משרד האוצר הנוכחי, שי באב"ד, מנהל מערכת יחסים מתוחה עם אגף התקציבים. הוא אף התלונן בפני ועדת קוצי'ק על כך שאגף התקציבים ממסמס את הליכי העבודה בתוך משרד האוצר, מקדם את הצעות החוק שלו תוך הקרבת הצעות חוק של אגפים אחרים — וגם רמז על "יצירת תמונה לא־מלאה" בפני שר האוצר בכל הנוגע לקיצוצים נדרשים בתקציב. זהו רמז, ככל הנראה, לחוסר אמינות של אגף התקציבים — אפילו בפני שר האוצר.

אגף התקציבים הוא אגף רגיש וחשוב, ויש לבצר את עצמאותו מול התערבות פוליטית — אבל הוא גם אגף כוחני, שנוהג בשקיפות מינימלית ויודע לשחק היטב את המשחק הפוליטי. הראיה לכך היא שהצעת חוק התקציב ל–2019 כוללת אינספור משחקים פוליטיים, לרבות הצעות קיצוץ שהן בבירור "עזים". למשל, ההצעה לקצץ 50 מיליון שקל מארוחות השוטרים, או ההצעה לאחד את מטה משרד הדתות עם מטה הרבנות הראשית — שתי הצעות שייפלו ודאי במהלך המשא ומתן על אישור התקציב בממשלה. אין סיכוי ששר הדתות, שהוא גם שר הפנים ושר הנגב והגליל, אריה דרעי, יסכים לקיצוץ המשולש שמשרד האוצר השית עליו בכל שלושת משרדיו — מה עוד שאלה סכומים זניחים.

מנוף הלחץ של דרעי על נתב"ג

ואולם החזית המקצועית שפתח אגף התקציבים מול דרעי ומשרד הפנים אינה זניחה כלל, ומעמדה המשפטי צפוי להיבחן בקרוב. המאבק בין הצדדים נסוב סביב ההצעה השנויה במחלוקת של אגף התקציבים, בנוגע למשיכת הדיווידנדים הצפויה מרשות שדות התעופה (רש"ת), שמפעילה את נתב"ג.

במסגרת הצורך שלו להגדיל הכנסות, מצא אגף התקציבים את רש"ת כמקור נוח למשיכת דיווידנדים — לרש"ת יש קופת מזומנים זמינה למשיכה של 2.8 מיליארד שקל. האוצר הגיע לסיכום עם רש"ת שלפיו תעביר מקופתה סכום עצום של 1.2 מיליארד שקל ב–2019, ותמשיך לשלם למדינה באופן קבוע דיווידנד בשיעור של 50% מהרווח השנתי בכל שנה לאחר מכן.

זהו סיכום שצריך לעורר פליאה. רש"ת מנוהלת בידי אחד מוועדי העובדים האימתניים בישראל, השולט בשאלטר של פתיחת וסגירת נתב"ג. קשה להאמין שוועד העובדים הזה היה מאפשר למשרד האוצר למשוך אפילו שקל אחד של דיווידנד בלי הסכמתו. ואולם הסכמת העובדים ניתנה, כולל תיקון החוק הקובע כי יימשך דיווידנד קבוע מהרשות בכל שנה, ואפשר רק לתהות כיצד ומדוע זה קרה.

התשובה נעוצה במנוף הלחץ של משרד הפנים על נתב"ג — מנוף הארנונה. נתב"ג מוגדר כיום שטח גלילי — כלומר שטח שאינו משויך לאף רשות מקומית, ולכן אינו משלם ארנונה. בישראל יש רק עוד מקרה אחד של שטח גלילי עשיר שאינו משלם ארנונה — מפעל רפאל בצפון. עם זאת, רווחיו של המפעל מתגמדים בהשוואה לנתב"ג. לפי הצעת חוק התקציב, רש"ת נהנתה ב–2016 מהכנסות של 1.8 מיליארד שקל מנוסעים וחברות תעופה, ומעוד 1.6 מיליארד שקל מהכנסות מסחריות. זהו עסק עם הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה, שקשה להבין מדוע אינו משלם ארנונה כמו כל עסק אחר.

יתרה מכך, נתב"ג הוא עסק בעייתי, שפוגע באיכות החיים ובהכנסות של כל היישובים הסמוכים לו. עומסי התחבורה, וכמובן רעש המטוסים, פוגעים קשות בשווי הנכסים באזור. בנוסף, קיימת מגבלה של בנייה לגובה באזור בגלל בטיחות מסלולי ההמראה, ולפי עקרון "המזהם ישלם" הקבוע בדיני איכות הסביבה, נתב"ג אמור היה לשלם מס ארנונה לכל היישובים הגובלים בו — ובהיקף משמעותי.

נמל התעופה בן גוריוןצילום: עופר וקנין

החלומות של משרד הפנים התנפצו

דרעי ומנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן, אכן הגיעו בשנה האחרונה למסקנה כי מעמדו של נתב"ג כאזור הפטור מארנונה אינו מוצדק, והקימו ועדת גבולות לשיוכו של נתב"ג לרשויות הגובלות, תוך חלוקת ההכנסות ממנו. ההערכה היא כי ניתן יהיה לגבות מנתב"ג ארנונה בסכום של 600–700 מיליון שקל בשנה כבר בשלב הראשון.

הסמכות להקים ועדת גבולות, ולשייך אזור לרשות גובלת כזו או אחרת, מסורה לשר הפנים. ואולם אם שר הפנים רוצה לבצע חלוקת הכנסות מאזור מניב לרשויות סמוכות שאינן גובלות בו — נדרש כבר אישור של שר האוצר. במשרד הפנים החלו לפנטז בשנה האחרונה על רעיון חדש, מרחיק לכת עוד יותר, שנתב"ג היה אמור להיות התקדים הראשון לו — חלוקת הכנסות גם לרשויות מרוחקות, באמצעות הקרן לצמצום פערים.

ההסכם על הקמת הקרן נחתם רק בשבוע שעבר, על ידי דרעי ושר האוצר, משה כחלון, ובמסגרתו נעשתה חלוקה מחדש של ארנונה של מוסדות ממשלה — כך ש–140 מיליון שקל ממנה הוזרמו לקרן המיועדת לסיוע לרשויות חלשות. על פי ההסכם בין השרים, סכום החלוקה בקרן צפוי לגדול לחצי מיליארד שקל בשנה עד לשנת 2025. במשרד הפנים חשבו לצרף לקרן גם חלק מכספי הארנונה החדשים שייגבו מנתב"ג, ובכך להגדיל את השוויוניות בין הרשויות המקומיות. ההצעה מרחיקת הלכת הזו חייבה גם היא את אישורו של כחלון, ואפילו דרשה שינוי חקיקה, אבל מאחר שרק השבוע חתם כחלון על הקמת הקרן לצמצום פערים, ומאחר שמשרד האוצר מעלה על נס את חשיבות צמצום הפערים בשלטון המקומי, ההנחה היתה שמשרד האוצר יהיה פרטנר לרעיון החדשני.

שר האוצר משה כחלון (מימין) ושר הפנים אריה דרעיצילום: אמיל סלמן

ובכן, הוא לא. כל החלומות האלה התנפצו על קרקע המציאות, כלומר על נוסח הצעת תקציב 2019. ברש"ת ראו בצר להם שבקרוב שר הפנים ישית עליהם ארנונה בסכומים של מאות מליוני שקלים בשנה, ומיהרו לכרות ברית עם האוצר — רש"ת הסכימה לחלוקת הדיווידנד של 1.2 מיליארד שקל לטובת תקציב המדינה, ובתמורה הכניס האוצר לחוק התקציב את ההתחייבות כי מעתה, "כל נכסי הרשות בנמל התעופה בן גוריון, כמשמעותו בתוספת לחוק, יהיו פטורים מכל אגרה, ארנונה או תשלום חובה אחר המשתלמים לרשות מקומית". במלים אחרות, האוצר עשה תרגיל למשרד הפנים — הוא שתה את כל הכספים העודפים של נתב"ג לתקציב המדינה, וחסם את משרד הפנים מלהניח את ידיו על הכספים האלה באמצעות הטלת חובת תשלום ארנונה.

ואולם שתי בעיות עולות מהתרגיל הזה. האחת, כלל לא ברור שהוא חוקי — משום שלא ברור באיזו סמכות מחליט משרד האוצר לשלול משר הפנים את סמכותו לשייך שטח גלילי לרשויות הגובלות לו. זאת ועוד, כל שאר שדות התעופה בישראל (הרצליה, חיפה ושדה דב בתל אביב) משויכים לערים הגובלות, ומשלמים ארנונה כסדרה — אז איך ניתן יהיה לנמק משפטית את העובדה שדווקא שדה התעופה הגדול והעשיר ביותר בישראל יישאר פטור מארנונה?

שנית, כלל לא ברור מהי ההנמקה הציבורית למהלך הזה. עם כל הכבוד לצרכים הדוחקים של תקציב המדינה, הם בוודאי אינם צריכים לגבור על העקרונות של צדק חלוקתי לשלטון המקומי, ועל הפיצוי המגיע לרשויות הגובלות בנתב"ג בגין הנזקים שהן סופגות מנמל התעופה. במקרה הזה, הלהיטות של אגף התקציבים להניח את ידיו על 1.2 מיליארד שקל, שחסרים לו כדי לסגור את הבור שנפער בתקציב 2019, גברה על סדר העדיפות החברתי־ציבורי התקין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

שדות חקלאיים הוד השרון

"חשבתי שעשיתי את עסקת חיי. היום אני מבין שניצלו את התמימות ואת חוסר הידע שלי"

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב