פרשנות |

איראן, ליברמן - והדרך להשתלט על 4.5 מיליארד שקל

עודפי גבייה ממסים מעוררים את השרים והמגזרים השונים הדורשים תקציבים נוספים - ובהם כרגיל מערכת הביטחון ■ אף שבהסכם כחלון-יעלון נקבע תקציב לחמש שנים, ליברמן דורש תוספת של 4.5 מיליארד שקל

סמי פרץ
סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
השר ליברמן בסיור במועצה האזורית בנימין, אתמול
השר ליברמן בסיור במועצה האזורית בנימין, אתמולצילום: אוליבייה פיטוסי
סמי פרץ
סמי פרץ

נתחיל מהסוף: הדיון בשאלה מה ישראל צריכה לעשות עם הגידול הבלתי צפוי בהכנסותיה ב–2017 הוא תיאורטי בלבד. למדינה אין באמת 10 מיליארד שקל מיותרים. לכל היותר, יש לה גירעון קצת נמוך מהצפוי.

משרד האוצר יכול להחליט שהוא עומד ביעד הגירעון המקורי (2.9% מהתוצר) ולהשתמש בהכנסות הבלתי צפויות, שהגיעו ממיסוי עסקת מובילאיי וחברות ארנק, כדי להוריד מסים או כדי להקטין את החוב של המדינה. אם הוא רוצה להגדיל הוצאה כלשהי, זה כבר סיפור אחר — ולשם כך הוא יצטרך לעמוד בכלל ההוצאה או לאתר הכנסות אחרות. למשל, דיווידנדים מחברות ממשלתיות או מכירת נכסים ממשלתיים. אפשר גם פשוט לקצץ בסעיף אחד ולהעבירו לסעיף אחר.

במובן הזה, התחושות שיצר משרד האוצר והעומד בראשו, משה כחלון, הן גול עצמי. כששר האוצר מכריז שיש לו עודפי גבייה של מסים, זה מגדיל את התיאבון של השרים ושל המגזרים שונים הדרושים תקציבים, ובהם הנכים, השוטרים, המורים, האוניברסיטאות, וכמובן השחקן שתמיד תמיד דורש עוד ועוד — מערכת הביטחון.

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, מפזר כבר כמה חודשים רמזים ודרישות להגדלת תקציב הביטחון בכ–4.5 מיליארד שקל. הנימוק הוא הצורך בהיערכות לאיומים הנובעים מההתבססות של איראן בסוריה. במשך כמה שנים נהנתה ישראל מהמלחמות הפנימיות בסוריה שהחלישו את השלטון הסורי, אבל בעקבות המעורבות הרוסית והאיראנית, בשאר אסד ייצב את שלטונו. לכשעצמו, אחרי שנים רבות של הקזת דם אסד אינו מהווה איום ממשי על ישראל, אך הנוכחות האיראנית שם מטרידה מאוד את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהזהיר מפני "לבנוניזציה של סוריה".

בדיונים הביטחוניים הפנימיים שנעשים בישראל יש קונסנזוס לגבי השתנות המצב האסטרטגי בסוריה — לא עוד מלחמת הכל בכל, אלא אפשרות סבירה של הפיכת סוריה לבסיס קדמי של איראן. זה הרקע לדרישות הכספיות של ליברמן. אבל זה נשמע קצת מוזר לנוכח הסיכומים שהושגו בשנתיים האחרונות בין משרד האוצר למשרד הביטחון במה שמכונה "הסכם כחלון־יעלון", שהסדיר את תקציב הביטחון לחמש שנים תמורת שקט תעשייתי.

הרי ההבטחה של מערכת הביטחון היתה שברגע שתאושר התוכנית הרב־שנתית (תר"ש גדעון), היא לא תבוא בדרישות כספיות חדשות. הצבא אף נערך לכך באמצעות צמצום של אלפי אנשי קבע, סגירת יחידות והתייעלות שנועדה לחפות על התנפחותו בעשור האחרון. הסכם כחלון־יעלון נועד לספק לצבא ודאות ויציבות, אך גם לשקם את אמינותו ותדמיתו מול החברה האזרחית ככזה שגוזל כל שקל פנוי ומונע אותם משירותים חברתיים.

שר האוצר משה כחלוןצילום: עופר וקנין

צה"ל מקווה לקבל כסף — בלי לבקש

אז איך זה שפתאום מגיעות דרישות כספיות של מיליארדים, והאם הצבא והרמטכ"ל, גדי איזנקוט, עומדים מאחורי הדרישה הזאת? ובכן, בכירים בשירות הציבור טוענים כי לראשי הצבא לא נוח עם הדרישה הזאת, בדיוק בגלל אותה התחייבות שלהם לשקט תעשייתי והצורך להפסיק את מלחמות הצבא־אוצר.

לשר האוצר יש מערכת יחסים קרובה עם הרמטכ"ל, וברור שדרישה כזאת יכולה לחדש את המתח. כחלון היה אורחו של איזנקוט בשבוע שעבר בתרגיל של יחידת דובדבן. הרמטכ"ל הפליג בשבחים כלפי שר האוצר שאצלו מוצא הצבא אוזן קשבת לצרכים כספיים שונים. אבל במספרים יותר קטנים. ייתכן שהצבא משחק כאן משחק כפול. הוא לא זה שדורש תוספות כספיות, אבל הערכות המודיעין שהוא מביא באמצעות ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, בפני ראש הממשלה, עושות את העבודה. נתניהו הרי שונא סיכונים ביטחוניים ומוכן להשקיע מיליארדים בנטרולם. יעלה כמה שיעלה.

את הצבא משרתת לכאורה העובדה שבראש משרד הביטחון עומד ליברמן, שלא היה שותף להסכם כחלון־יעלון. המסר שלהם הוא "אנחנו עומדים בסיכומים". ספק אם הטיעון הזה ישכנע את משרד האוצר לפתוח את ההסכם, לריב עם משרדי הממשלה האחרים ולגייס את המיליארדים שדורש ליברמן.

כחלון שותף סוד לאותם "איומים אסטרטגיים" חדשים שנוצרו בסוריה עקב הנוכחות האיראנית שם, אבל בשלב זה הוא לא מוכן לשמוע על הגדלת תקציב. למערכת הביטחון יש דרכים ידועות ליצור את ההפחדה הנדרשת כדי לרכך שרי אוצר. היא עשתה זאת אין ספור פעמים בעבר. זה תמיד קורה בחדר עם מפות, עם המון חצים שמגיעים מכל מיני כיוונים, ועם תרחישי אימה הגורמים לכל אדם שפוי להוציא מיד את כרטיס האשראי שלו, ולבקש שאם אפשר יפרסו לו את זה ל–12 תשלומים.

השאלה היא אם במצב הזה, יש בכלל סיכוי לדרישות אחרות ויש כאלה למכביר. הנכים, השוטרים, המרצים במכללות, קיצור החופשות במערכת החינוך — לא חסרות דרישות.

הרמטכ"ל גדי איזנקוטצילום: אוליבייה פיטוסי

מי ימצמץ ראשון?

ויש גם את כחלון עצמו וסדר יומו. מאז פרשת תאגיד השידור הציבורי, שבו ראה כחלון כיצד נתניהו מוכן ללכת עד הסוף לבחירות חדשות, האמון של שר האוצר בראש הממשלה התרסק. מאז הוא מתנהל כמי שנערך לבחירות. ראינו זאת עם תוכנית נטו משפחה, שנרקחה בחופזה עבורו כדי להציגו כשר טוב ומיטיב לציבור, וגם ביחסי הציבור האינטנסיביים המלווים את תוכנית מחיר למשתכן.

כחלון עומד בראש אחת משש המפלגות המרכיבות את הקואליציה. הוא לא חבר בליכוד של נתניהו או בישראל ביתנו של ליברמן, וגם זה מכתיב סדר יום שונה. אם מוסיפים לכך את העובדה שכחלון יצא נדיב מאוד כלפי מערכת הביטחון בהסכם כחלון־יעלון, ואף ספג על כך ביקורת, יהיה קשה למערכת הביטחון להשיג כעת את מיליארדי השקלים שהיא דורשת. זו אחת הסיבות שראש לשכת ראש הממשלה, יואב הורוביץ, ומנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, פנו לקק"ל בבקשה שזו תעביר לידי האוצר כסף שהצטבר בקופתה בגלל "האיומים הביטחוניים החדשים". סביר להניח שהשניים נשאו את שם הביטחון מפני שהסברים כמו "אנחנו צריכים את זה לנכים" היו נשמעים פחות משכנעים או ציונים.

זה עוד טריק של מערכת הביטחון. לכו תתמודדו עם צרכים ביטחוניים עלומים שרק כמה שותפי סוד מודעים אליהם. זה שוב מייצר את משוואת "החיים עצמם" מול איכות החיים של אזרחי ישראל.

בדרך כלל תחושת הדחיפות שמייצרת מערכת הביטחון מצליחה לגבור על היעדר תחושת הדחיפות של צרכים אחרים. מי שיכול לשנות את המשוואה הזאת הוא כחלון. הוא שותף סוד, ויש הטוענים כי הוא נוהג לחמוק מהחדר כשמתחילים לדבר על האיומים החדשים של איראן בסוריה. זה קורה כשמדברים על הדרישות הכספיות. "הוא לא רוצה לשמוע", מספר בכיר בשירות הציבורי.

השאלה היא כמה זמן יעמוד בכחלון בלחץ הזה. יש לו רעיונות אחרים ומוצלחים יותר לשימוש ברזרבה התקציבית (3.5 מיליארד שקל), שבמהלך נובמבר הקרוב יתברר אם וכיצד אפשר להשתמש בה, כשבינתיים נערמות דרישות לסכומים גדולים פי שלושה לפחות מסכום זה. בעמודים הקודמים ריכזנו כמה רעיונות לשימוש טוב בכסף הזה. אין לנו את הכישרון של מערכת הביטחון שמיומנת מאתנו בהשתלטות על כל שקל פנוי, אבל ננסה. מי יודע, אולי תהיה כאן תפנית אסטרטגית.

כתבות מומלצות

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"