האיש שהתמכר להימורים פיננסיים, בכספם של אחרים

לו רק היתה רקפת רוסק עמינח אומרת לאליעזר פישמן בזמן: "אתה זקוק לטיפול, לא לאשראי נוסף", ייתכן שהיה מצטמצם הנזק האדיר שנגרם לבנקים ולכספי ציבור

יורם גביזון
יורם גביזון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אליעזר פישמן
אליעזר פישמןצילום: תומר אפלבאום
יורם גביזון
יורם גביזון

במשך השנים סיכל בנק ישראל, מאחורי הקלעים, העברה של שליטה בבנקים למועמדים שראשיו סברו כי אינם ראויים לקבל גישה בלתי־אמצעית לפיקדונות הציבור — לנוכח תכונות אישיות, או היסטוריה לא ברורה של צבירת עושר. משום כך, קריסתה של הקבוצה העסקית שבשליטת אליעזר פישמן מוזרה במיוחד.

פישמן אמנם לא השתלט על בנק (אם כי בשלבים מסוימים היה אחד המועמדים לרכישת בנק הפועלים), אבל היה אחד מצרכני האשראי הכבדים במשק. כשהגיע פישמן להליך של פשיטת רגל, יתרת חובו לבנקים הסתכמה ב–3.6 מיליארד שקל. אילו עשה הפיקוח על הבנקים את מלאכתו נאמנה, היה מגיע למסקנה שהבנקים נחשפו במשך כמה עשורים לאדם שהתמכר להימורים פיננסיים.

באחרונה ביקש השופט מגן אלטוביה מבנק ישראל להודיע אם בכוונתו להצטרף להליך משפטי שמנהל רואה החשבון משה אהרוני נגד בנק הפועלים, בדרישה שיגלה את כל המסמכים הרלוונטיים להלוואות שהעניק לפישמן. מסמכים אלה וגילוי עמדת בנק ישראל בנושא, עשויים להסביר כיצד איפשרו הבנקים והמשקיעים המוסדיים למהמר פיננסי לגרום להם נזק כה כבד, למרות סימני האזהרה שפיזר לאורך השנים.

טיפח מיתוס של מחזיר חובות תמיד

האינדיקציה הראשונה לסוג הסיכונים שפישמן מוכן לקחת ניתנה בראשית שנות ה–80. קרנות רונית וענת (על שם הבנות של פישמן), שהקים עם שותפו יוסי ריגר, זכו להצלחה מסחררת, והיו בשלב מסוים 10% מסך נכסי קרנות הנאמנות בישראל — בשווי של 38 מיליארד שקל (מתואם מדד).

הדינמיקה של הקרנות האלה היתה פשוטה: הן גייסו סכומי עתק מהציבור, ורכשו, בין השאר, מניות מנופחות של חברות קטנות. הרכישה המסיבית ניפחה עוד יותר את שווי המניות האלה, באופן שניתק את הקשר בין השווי שלהן בבורסה לשוויין הריאלי, והיה ברור שבשלב כלשהו יצנח הערך שלהן בחזרה.

קריסת הבורסה ב–1983 אכן גרמה נזק עצום למשקיעים בקרנות הנאמנות של הצמד פישמן את ריגר. פישמן בחר למזער את הנזקים, ורכש מבעלי יחידות ההשתתפות בקרן את אחזקותיהם במחיר נמוך. הרכישה לא פיצתה את המשקיעים על מלוא הפסדיהם בקרן, אבל איפשרה לפישמן לטפח את המיתוס של האיש שעומד תמיד בהתחייבויותיו.

פישמן, שבימי הבורסה העליזים של ראשית שנות ה–80, הפך ליועץ לקיבוצים ולארגוני הקניות שלהם, למד להכיר את התנועה הקיבוצית היטב, וניצל את היכרותו העמוקה למיזמים משותפים בתחום הנדל"ן המניב והתעשייה החקלאית. העובדה שחלק מהקיבוצים נכוו קשות מקריסת הקרנות של פישמן, לא הפריעה לעסקים המשותפים.

התעדכן בשערי המט"ח בביפר

בראשית שנות ה–90 נראה היה שתהליך השיקום של פישמן הושלם סופית, אז רכש עם שותף את השליטה בחברה כלכלית ירושלים מידי המדינה. הרכישה של נדל"ן מניב לתעשייה ועתודות קרקע לבנייה למגורים נעשתה במחיר נוח, לנוכח רמת הניהול הנמוכה של החברה בידי המדינה ותהליך ההפרטה, והיתה הבסיס להקמת האימפריה העסקית של פישמן. זו כללה חברת טלוויזיה בכבלים, קמעונות מזון, נדל"ן, חברת כרטיסי אשראי, יצרנית צמיגים ועיתונים.

ככל שהתגברה הצלחתו של פישמן גדל ביטחונו, ועמו זקף את ראשו יצר ההימורים הפיננסיים. אלא שפישמן הפיק לקחים מההתרסקות הכואבת. בניגוד למרבית המכורים, הוא מצא מי שיממן את ההתמכרות, או לפחות יישא בחלק ניכר מהנזק: הבנקים. אלה מימנו את החברות בקבוצת פישמן ביותר מ–10 מיליארד שקל. גם הציבור, שהחזיק במניות דרך קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות, מימן את ההימורים.

פישמן גם הבין שבעלות על אמצעי תקשורת תהפוך אותו ללווה שלא ממהרים לדרוש ממנו פירעון מיידי של הלוואות. רכישת העיתון הכלכלי "גלובס" ו–34% ממניות "ידיעות אחרונות" הקנו לו עמדת הגנה משופרת בפני קציני אשראי ורגולטורים טרדניים.

בחסות הלוואות בנקאיות והנפקת אג"ח, גילה פישמן במחצית השנייה של שנות ה–90 את עולם המימון הבינלאומי, והיה מאנשי העסקים הבולטים שמעורבים בעוד סוג של הימור פיננסי — הפעם במט"ח. לשיטה קראו Carry Trade — נטילת הלוואות נקובות בסוג מטבע אחד, בריבית נמוכה, כדי להשקיע בנכסים ריאליים או פיננסיים שנקובים או צמודים במטבע אחר ומציעים תשואה גבוהה יותר. בעוד תזרים המזומנים של החברות שלו התנהל בדולרים או בשקלים, את האשראי שלהן לווה פישמן בין יפני, מתוך תקווה שהוא יהיה זול יותר. אבל מה יקרה אם הין דווקא יתחזק? ובכן, זה בדיוק ההימור.

כדי לעקוב אחר תוצאות ההימור, לפני עידן הסלולר, נהג פישמן להסתובב עם מכשיר ביפר שבאמצעותו היה מקבל מחדרי העסקות בבנקים מידע בנוגע לשינויים בשערי המטבע. בתחילה, כפי שקורה לא פעם, ההימור עלה יפה. החברות בקבוצת פישמן הרוויחו מירידת ערכו של הין במקום לספוג הוצאות מימון כבדות על צריכת האשראי המסיבית שלהן, לו היו לוקחות הלוואות בשקלים.

ואולם אחר כך התחזק הין, והחברות התחילו לדווח על הפסדים. "החזרתי את הביפר", אמר אז פישמן בראיון עיתונאי, כשהוא רומז על החלטתו לנטוש את הפעילות הספקולטיבית בשוק המט"ח. אלא שלהצהרות של מכורים על גמילה מוחלטת יש לעתים קרובות חיי מדף מוגבלים, וכך היה גם עם פישמן.

פישמן בבית המשפטצילום: מוטי מילרוד

הימר על טורקיה — והתרסק

הפרק המשמעותי הבא בחייו של פישמן המהמר הפיננסי, היה ב–2006. באותה שנה החליט כי פער הריביות בין הדולר הקנדי ללירה הטורקית יכול להניב לו רווחי עתק. וכך, שוב קיבל חביב הבנקים אשראי נדיב, והימר על התחזקות הלירה הטורקית מול הדולר הקנדי.

האשראי — שהגיע למיליארדי שקלים — ניתן לו על ידי הבנקים הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות ואגוד. פישמן לא הימר חלילה רק בכספו הפרטי, אלא שיתף בחגיגת הספקולציה המט"חית שתי חברות ציבוריות: חברת הנדל"ן דרבן וחברת הצמיגים אליאנס. אלא שחמישה חודשים בלבד לאחר שזרק את הז'יטונים על הלירה הטורקית, הגיעה המפולת: דרבן דיווחה לבורסה על הפסד של 11.6 מיליון שקל, ואליאנס דיווחה על הפסד של 9 מיליון דולר, שמחק מחצית מהונה העצמי.

לא רק חברות ציבוריות השתתפו בהימורי המט"ח. פישמן החליט לסחור במט"ח גם עבור הדיילת במטוסו הפרטי. על סמך ערבות אישית, שעליה חתם פישמן, נתן בנק אגוד אשראי ללא הגבלה, ונכון להיום צבר חשבון הדיילת חוב של 14 מיליון דולר.

פישמן אמנם התחייב לכסות את הפסדי החברות, אבל גם מחווה נאה זו וגם קשריו ההדוקים עם מנהלי החטיבות העסקיות בבנקים, לא יכלו להסתיר את גודל החורבן. קבוצת החברות שבשליטתו הפסידה 400 מיליון דולר.

עיקר הנזק נגרם לחברות הפרטיות של פישמן ולבנקים. פישמן, האיש שתמיד חשב שאין מחיר גבוה מספיק לנכס בבעלותו, נדרש למכור בזה אחר זה חברות ונכסים, כמו אחזקות בחברת כרטיסי האשראי כאל ויצרנית מוצרי המאפה בונז'ור.

לו רק רקפת רוסק עמינח, אז ראש החטיבה העסקית של לאומי וכיום מנכ"לית הבנק, ויתר המשקיעים המוסדיים היו אומרים לפישמן באותה נקודה, "אליעזר, אתה זקוק לטיפול, לא לאשראי נוסף", ייתכן שהיו מצמצמים את הנזק האדיר שגרם להם אותו אשף פיננסי. במקום זאת, המשיכו כולם במערכת להקשיב לסיפורי המעשיות שלו, והפליגו עמו להרפתקה הבאה, הפעם ברוסיה.

כריזמה, יהירות וחוש הומור

ההרפתקה הנדל"נית ברוסיה נעשתה באמצעות חברת מירלנד שהקים פישמן, ונשלטה על ידי שלוש חברות ציבוריות שבשליטתו. בניגוד לספקולציות במט"ח, דווקא השקעה בנדל"ן אמורה להיות המומחיות שלו, מאחר שזיהוי הזדמנויות עסקיות בשווקים מתעוררים היה שמו האמצעי. ואכן, מירלנד גייסה 300 מיליון דולר בבורסת לונדון, בהמשך הנפיקה אג"ח בתל אביב בסך מיליארד שקל, וגם לוותה 200 מיליון דולר מבנקים רוסיים.

אלא שגם הפעם היה מדובר בהימור בתחפושת של השקעה בנדל"ן. מירלנד גייסה אג"ח נקובות בשקלים, והשקיעה את ההון בנדל"ן מסחרי ובנדל"ן למגורים ברוסיה. למעשה, היא הימרה ששער הרובל, שבו היו נקובים נכסיה, יתחזק או לפחות יישאר יציב מול הדולר, שהוא המטבע שלפיו דיווחה על תוצאותיה; וגם לעומת השקל, שהוא המטבע שבו היו נקובות מרבית התחייבויותיה הכספיות.

ואולם בעקבות צניחת מחיר הנפט ב–50% מדצמבר 2007 ועד סוף 2014, צנח הרובל — ופישמן נותר עם נכסים שערכם נחתך בחצי, ובלי יכולת לפרוע את חובו. בתום משא ומתן של כשנתיים, הושג הסדר חוב שבו נמחק חוב של 600 מיליון שקל מתוך מיליארד שקל. במלים אחרות: שוב השמיד פישמן כספי ציבור בסכום אדיר.

ייתכן מאוד שפישמן היה מוצא דרך לשכנע את הבנקים והמוסדיים להמשיך להמר במיטב כספם של בעלי הפיקדונות והחוסכים עוד כמה פעמים — באמצעות הכריזמה העצומה שלו והשילוב שאין לעמוד בו של יהירות וחוש הומור. זאת, אלמלא החליט פקיד חסר מעוף וחוש הומור ברשות המסים לעשות את מה שרוסק עמינח, מנכ"ל הפועלים לשעבר ציון קינן ויתר מנהלי הבנקים היו צריכים לעשות מזמן — לדרוש את סילוק החוב.

דרישת הרשות מפישמן, באוגוסט 2016, לפרוע חוב של 196 מיליון שקל, לאחר שערעור שהגיש על שומת מס מ–2006 נדחה בבית המשפט העליון, הפסיקה ככל הנראה את פעילותו של קרקס ההימורים הנודד, שזרע הרס פיננסי ב–35 שנה של פעילות.

גילוי נאות: אליעזר פישמן הגיש תביעת דיבה נגד הכותב ב–2004, שהסתיימה בהסדר פשרה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט