איך משכנעים בני נוער לוותר על סיגריות ואלכוהול?

"בכל חבורה או שכונה יש מישהו גדול יותר, שדרכו אפשר להתארגן. אני מתארגן על סמים, ולפחות חצי מהחברים שלי, אם הם רוצים, יש להם ממי להביא" ■ האם ניתן לשנות את תרבות השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער נורמטיביים בישראל?

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בנים בפאטיו
למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אלומה משולמי
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

גם אם הילדים שלכם עדיין לא שותים אלכוהול או מעשנים, ייתכן שהם כבר הגיעו לסף ההתמכרות - כך טוען הארווי מילקמן, מרצה אמריקאי לפסיכולוגיה, שמלמד באוניברסיטת רייקיאוויק באיסלנד. כדאי להקשיב למה שיש למילקמן להגיד בנושא, מפני שהוא היה מהוגי התוכנית ששינתה מקצה לקצה את דפוסי השימוש של בני נוער באיסלנד בחומרים ממכרים.

אבל עוד לפני שנבין איך מילקמן עשה את זה, ומדוע זה לא קורה בישראל, נחזור לילדים שעדיין לא התחילו להשתמש בסיגריות או אלכוהול, וכבר מפתחים סף התמכרות. "ההתמכרות אינה לחומר מסוים", הסביר מילקמן בכתבה של אמה יאנג במגזין "מוזאיק" (mosaicscience). "אלא לסגנון התמודדות מסוים במצבי לחץ. יהיו את אלה שירצו לאלחש את המתח ולמצוא אמצעי להפיג את הלחץ, ויהיו את אלה שירצו להתעמת עמם, למקד את המאבק שלהם ברצון להעלים אותם מחייהם".

וכך, עם דפוסי התמכרות שקיימים עוד לפני השימוש הראשון, הילדים מגיעים לעולם שמציע להם חומרים ממכרים, נגישים וקלים להשגה. בישראל, האלכוהול נמצא על המדף בכל סופר שכונתי. למרות החוק האוסר על מכירת אלכוהול למי שלא מלאו לו 18, כל בני הנוער ששוחחנו עמם לצורך הכנת הכתבה (חלק מהשיחות מתועדות בכתבה זו, ראו מסגרות) מדווחים כי קל מאוד להשיג אלכוהול: "לרוב בפיצוציות לא עושים בעיות, וגם אם כן — תמיד יש מישהו מעל גיל 18 שעוזר לקנות".

חלק מבני הנוער משוחחים בגלוי עם הוריהם על הרגלי השתייה שלהם — אבל גם אלה שמערכות היחסים שלהם עם ההורים פתוחות, מספרים על נגישות גבוהה לסמים בסביבתם הקרובה, ללא ידיעת ההורים: "בכל חבורה או שכונה יש מישהו גדול יותר, שדרכו אפשר להתארגן וזה לא כזה ביג דיל", מספר למשל יותם (שם בדוי): "אני מתארגן על סמים, ואני חושב שלפחות חצי מהחברים שלי, אם הם רוצים, יש להם ממי להביא".

אז מה קורה בישראל

היכן נמצאת ישראל בכל הנוגע לשימוש של בני נוער באלכוהול, טבק וסמים? מחקר שבדק דפוסי שימוש והתייחסות לחומרים ממכרים בקרב בני נוער בישראל ב–2014, מצא כי 28% מהתלמידים בישראל בגילי12–18 (כיתות ו' עד י"ב) מדווחים כי הם שותים משקה אלכוהולי אחד לפחות פעם בחודש, כשעם הגיל המספרים עולים . כ–56% מתלמידי כיתה י' וכ–60% מתלמידי כיתות יא' ו–יב' מעריכים כי לפחות חבר אחד שלהם משתכר לפחות פעם אחת בשבוע. זה טוב? זה רע? תלוי את מי שואלים ומאיזו זווית.

ב–2010 יצאה לדרך תוכנית לאומית, שמובילים המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. במסגרת התוכנית הוחלט על איסור של מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00, והורחבו סמכויות השוטרים להחרמת משקאות אלכוהוליים במקומות ציבוריים. במקביל, מפעילה הרשות מגוון תוכניות בתחומי החינוך, המניעה והטיפול מגיל גן ועד בגרות.

קברניטי התוכנית והרשות מתגאים בתוצאות: שיעורי השתייה המסוכנת, הנמדדת בצריכה של חמישה משקאות אלכוהוליים או יותר בכמה שעות לפחות פעם בחודש, ירדו מכ–21% ב–2009 ל–10.8% ב–2014.

עם זאת, אפשר למדוד צריכת אלכוהול בקרב בני נוער בהרבה דרכים ומדדים — ולא בכולם אפשר לראות ירידה. כך למשל, ישראל מובילה, אחרי ארמניה בלבד, בדירוג עולמי של בני 11 ששתו לפחות משקה אלכוהולי אחד בשבוע, נכון ל–2014.

מנגד, שיעור הילדים בני ה–11–15, שהשתכרו לפחות פעם אחת בחייהם דווקא נמוך בישראל (8.6%) — כשמדינה היחידה שמציגה נתונים טובים יותר משל ישראל היא איסלנד (4.7%), לפי סקר של ארגון הבריאות העולמי HBSC (Health Behaviors in School-Aged Children), הבוחן התנהגויות בריאות בקרב בני נוער בעולם, שנערך בשיתוף הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. והנה עוד נתון סותר: ככל שהגיל עולה, השימוש עולה — 30% מתלמידי י"א עד י"ב השתכרו לפחות פעם אחת בחייהם.

מבולבלים מאוד? גם אנחנו. וגם מבקר המדינה, שמתח ביקורת על הנתונים בדו"ח מ–2016. המבקר מצא כי תחום המדידה וההערכה חסר בכל הנוגע ליישום יעדי התוכנית הלאומית, שהופקדה בידי המשרד לביטחון פנים והרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. לטענת המבקר, "הסקרים שעשתה הרשות ותמכו בעמדתה היו חלקיים בלבד, מכיוון שנעשו רק בקרב נוער לומד, הנמצא במסגרות חינוכיות. הסקרים לא נעשו בקרב נוער מנותק, או נוער שאינו לומד במסגרות החינוך הפורמלי, אף על פי שנוער זה נמצא בסיכון מוגבר לצריכה מופרזת של אלכוהול".

עוד נכתב בדו"ח כי "צמצום מקרי האלימות הנובעים מצריכה לא אחראית של אלכוהול, וצמצום מקרי התחלואה והמוות הקשורים לשתיית אלכוהול מופרזת, נקבעו כיעדים להשגה בתוכנית הלאומית. ואולם מאחר שלא נקבע אופן המדידה שלהם, לא ניתן היה לבחון אם הושגו. למרות זאת, הרשות למלחמה באלכוהול הציגה הצלחה בעמידה ביעדים אלה". המבקר אף התריע לגבי התופעה המתרחבת והבלתי־מטופלת של בני נוער שקונים אלכוהול באינטרנט וברשתות החברתיות, בלי שהם נדרשים להציג תעודה מזהה.

מסיבה של בני נוערצילום: דודו בכר

הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול מסרה בתגובה למבקר כי בשלוש השנים האחרונות היא פועלת לאגירת הנתונים הרלוונטיים ממשרדי הממשלה ולריכוזם במאגר נתונים אחד. ואולם מאחר שהיא זוכה לשיתוף פעולה ממספר מצומצם בלבד של משרדים, ובהיעדר תקצוב למחשוב ראוי של מאגר הנתונים, בניית המאגר נדחית.

ומה לגבי סמים קלים? אם הבן שלכם בכיתה יא', סביר להניח שבשנה האחרונה הוא או אחד מששת חבריו השתמשו לפחות פעם אחת בחשיש או במריחואנה, לפי סקר של HBSC. אם יש לכם בת, אתם יכולים להיות רגועים קצת יותר, מפני שהסיכויים נמוכים יותר — רק 5% מהבנות בגילי תיכון דיווחו על התנסות בסמים.

כשבוחנים את הדיווחים על שימוש בחשיש ובמריחואנה בהשוואה לקנדה (13%) וצרפת (14.3%), מגלים כי מצבנו לא רע, עם 6.3% מהתלמידים בחינוך הממלכתי שהשתמשו בסמים ב–2014.

בכל הקשור לעישון טבק מצבנו גרוע יותר: שיעור התלמידים המעשנים מוצרי טבק עלה ב–2014 לעומת 2006 ולעומת 2011, לפי דו"ח של משרד הבריאות על עישון בישראל ב–2015, שהתפרסם במאי האחרון. 30% מבני הנוער בישראל התנסו לראשונה בעישון סיגריות בגיל 13 או אף לפני. 12.5% מתלמידי כיתה י' דיווחו כי הם מעשנים מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע, ו–8.5% מעשנים לפחות פעם אחת ביום.

כ–70% מהנשאלים בכיתות י' עד יב' העריכו כי לפחות חבר אחד שלהם מעשן סיגריות. שיעור בני הנוער הערבים בכיתה ו' שהתנסו בעישון טבק הוא כ–11%, לעומת כ–3% בקרב בני נוער יהודים.

"עישון בקרב ילדים ובני נוער נקשר עם בעיות שונות, כמו תפקוד לקוי בבית הספר ושימוש בחומרים ממכרים אחרים. עישון סיגריות נקשר לשתיית אלכוהול, כמו גם לבריונות ולקורבנות לבריונות, להפרעות אכילה ולשביעות רצון נמוכה מהחיים", נכתב במבוא לפרק העוסק בבני נוער, בדו"ח של משרד הבריאות. הניתוח הזה הופך את הדירוג של ישראל במדד העולמי למטריד עוד יותר: מתוך 42 מדינות מפותחות, הנוער הישראלי דורג במקום ה–12 במדד הדיווח על עישון סיגריות לפחות פעם בשבוע בקרב תלמידים בגילי 11, 13 ו–15 — עם 7% מעשנים.

מדוע הנוער באיסלנד הפסיק לעשן ולשתות?

הנתונים די מדאיגים, אבל אם מחפשים דרכי מניעה, אפשר לחזור למילקמן ולאיסלנד. המדינה הקרה־כמעט־תמיד, רוויית השטחים והנופים, לא תמיד היתה כל כך דלה בבני נוער מעשנים. למעשה איסלנד היתה כר פורה להתמכרויות עבור בני נוער משועממים.

אותו מדד HBCS מצא באיסלנד ב–1998 שיעור של 42% של בני 15–16 שהעידו על עצמם כמי שהשתכרו לפחות פעם אחת ב-30 הימים האחרונים. ב–2016 — פחות משני עשורים אחר כך — דיווחו בני הנוער באיסלנד על 5% משתכרים בלבד בתקופה של 30 ימים. שיעור המתבגרים שדיווחו על שימוש בקנאביס ירד מ–17% ל–7%, ושיעור מעשני הסיגריות ירד מ–23% ל–3% בלבד.

השינוי הזה לא התחולל ביום אחד, אלא בעקבות תוכנית לאומית שביקשה להביא אלטרנטיבה — לאחר שקודמותיה לא הוכיחו את עצמן. השיטה החדשה, שעליה כתבה יאנג ב"מוזאיק", אינה מטפלת רק במכורים, ואינה מסתפקת באזהרה אגרסיבית מפני הנזקים והסכנות של אלכוהול וסמים — אלא פונה לכלל בני הנוער באיסלנד. "אנחנו עלולים להתמכר לשתייה, למכוניות, לכסף, לסקס, לקלוריות, לקוקאין — לכל דבר", הסביר מילקמן בהרצאות שנתן באיסלנד.

באחת מהרצאותיו נכחה אינגה דורה סיגפוסדוטיר, שעמלה גם היא באותה העת על מחקר בנוגע להתמכרויות בקרב בני נוער. היא בנתה מערכת שאלות, שבוחנת קשרים בין התנסויות ושימוש קבוע בחומרים ממכרים, לבין פעילויות פנאי ותדירות הבילוי וטיב הקשר עם ההורים בקרב בני נוער.

תוצאות המחקר הצביעו על הבדלים ברורים בין נוער שהיה מעורב בפעילויות מאורגנות (חוגים ותנועות נוער), שבילה עם הוריו במהלך השבוע, שלא בילה מחוץ לבית בשעות הערב המאוחרות, ושהרגיש שלבית הספר אכפת ממנו — לעומת נוער שלא ענה על הקריטריונים האלה. ההבדל היה ברור, מי שלא הצהיר על עצמו כמעורב בפעילויות העשרה, כמי שמקיים קשר חיובי עם הוריו ומרגיש אכפתיות ממוסד החינוך שבו למד — היה בעל נטייה ברורה יותר להשתכרות ולעישון.

כך, בהשראת השאלונים ומשנתו של מילקמן, נולד הרעיון של סיגפוסדוטיר, שלפיו יש לארגן מערך פעילויות לאומי שיאפשר את קיום הפעילויות האלה לכלל הילדים. התפישה אינה נשענת רק על כך שיש להעסיק בני הנוער בשעות אחר הצהריים, אלא על כך שפעילויות שונות מחוללות אצל ילדים ובני נוער שינויים כימיים במוח, באופן שמספק להם את מה שהם זקוקים לו כדי להתמודד עם אתגרים ולחצים בחייהם.

דפוסי ההתמודדות השונים של בני נוער עם קושי יכולים לכלול חיפוש חוויות שיפחיתו את החרדה והקשיים או חיפוש אחר ריגושים. שני המנגנונים יכולים להוביל להתמכרות. מטרת החוקרים היתה למצוא פתרון עבור בני הנוער לדחפים האלה דרך "היי טבעי" — כלומר, פעילות חיובית שתשיג את אותן התחושות, שתהיה מבוססת על ריגושים טבעיים עשירים וניסיונות חיוביים, לצד חיזוק הקשר עם הבית. המטרה היא למנוע בדרך זו דחפים להתמכרויות, המתפתחים סביב גורמים שליליים כמו סיגריות, אלכוהול וסמים.

לטובת התוכנית אף חוקקו חוקי שעה מיוחדים במדינה, למשל איסור רכישת טבק מתחת לגיל 18, איסור רכישת אלכוהול מתחת לגיל 20, ואיסור על פרסום של מוצרי טבק ואלכוהול. צעדים אלה דרשו התגייסות לאומית רחבה, והסכמה בין כמה משרדים וגופים.

כמו כן, נחקק חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל 16 לשוטט ברחובות אחרי 22:00 בימי החורף, וחוק נוסף חייב להקים ארגוני הורים בכל בתי הספר. בנוסף, העניקה התוכנית להורים כלים לתקשר עם ילדיהם, ולשכלל את כישורי ההורות שלהם בסדנאות ובמפגשים שערכו.

במקביל הוגדל המימון המוקצה לפעילויות העשרה אחר הצהריים, כדי לספק לילדים מסגרות חיוביות המעניקות חוויות הצלחה ושייכות בתחומי העניין שלהם. הוחלט כי ילדים מאשכול סוציו־אקונומי נמוך יקבלו סבסוד כלכלי שיסייע להם להשתתף בפעילויות אלה.

התוצאות היו חד־משמעיות: בין 1997 ל–2016 מספר הנערים והנערות המשתתפים בפעילויות ספורט כארבע פעמים בשבוע, עלה מ–24% ל–42%, ומשך השהות שלהם עם ההורים הוכפל. באותה התקופה התחיל לרדת שיעור השימוש בסיגריות, באלכוהול ובסמים.

יש להתאים את התוכנית לקהילה

ההצלחה האיסלנדית משכה תשומת לב — ומ–2006 התחילו ערים שונות באירופה לאמץ את המודל. המגמה בכל הערים ובתי הספר שנבדקים ברורה ואחידה: מחסור בסביבה הורית תומכת ובגירויים חיצוניים לפעילות חיובית, מגביר דפוסי שימוש בחומרים ממכרים. זאת, למרות הקושי להוכיח קשר ישיר בין מכלול המשתנים.

ואולם החוקים מבהירים שכדי שהתוכנית תצליח, נדרשים שני תנאים: הראשון הוא התאמת המודל לקהילה, על בסיס המאפיינים התרבותיים והנורמות הנהוגות בה; והשני הוא תמיכה ממשלתית־לאומית רחבה. החוקרים סבורים כי ללא תמיכה כזאת, יתקשו קהילות בודדות ליישם את התוכנית. הצלחתה תלויה בשיתוף פעולה רב־מערכתי וכולל של גופים רבים ורשויות שונות. אין ספק שעבור מדינה כישראל, בהחלט מדובר באתגר קשה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות