כך נאלץ את הממשלה לקיים דיון אמיתי על חלוקת העושר

המצוקה הכלכלית שאליה נקלעו עשרות אלפי ישראלים חשפה את החוזה החברתי הבעייתי הקיים בינינו לבין המדינה

גלית אבישי
גלית אבישי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת העצמאים בתל אביב
הפגנת העצמאים בתל אביבצילום: מגד גוזני

המשבר הכלכלי בימים אלה, שגרר זעם ותסכול ציבורי, כמו גם המחאה הציבורית של קיץ 2011, מעלים את אחת הסוגיות החשובות שאינן נדונות בשיגרה אלא רק בעיתות שבר - מהי מחויבות המדינה לאזרחיה בתחום הכלכלי־חברתי, למשל בסוגיית הקיום בכבוד, מה אומר החוזה בינינו לבין המדינה? ספויילר: אין לכך תשובה ולכן הזכות שלנו תגזר מעוצמת המחאה והתסכול הציבורי.

תשובה אפשרית בנושא ניסו לעגן כבר בשנות ה-90 על ידי חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות. חוק שיעגן את הזכויות הכלכליות חברתיות שלנו ויהווה בסיס לחוזה ביננו לבין המדינה.

בתחילת שנות ה–90, בתקופת ממשלת רבין, חוקקו שני חוקי יסוד שהיוו את תחילתו של מסמך חברתי חשוב בין המדינה לאזרחיה. מהפיכה חוקתית זו עיגנה, לאחר דיון ציבורי נוקב ופשרות פוליטיות, את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. חוקים אלה יצרו קורדינאטות נורמטיביות לחוזה חברתי ברור שלפיו נקבעו גבולות הניתנות להגנה שיפוטית על חלק מזכויות היסוד שלנו. ואולם חסר חוק יסוד חשוב, והמדובר ביותר על ידי מרבית הציבור ללא קשר לנטייתו הפוליטית - חוק יסוד זכויות חברתיות, שאותו נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהם לחוקק להשלים את המהפיכה החוקתית.

מיסמוס חוק יסוד זכויות חברתיות אינו מקרי - עיגון רשימת זכויות ובהן הזכות לקיום בכבוד, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך, הזכות לדיור, הזכות לביטחון סוציאלי, ובעצם כל הנושאים שאיכלסו את הזעם והתסכול הציבורי שהתפרץ פעמיים בעשור האחרון ונראה היה שקיים קונצנזוס סביב חשיבותם.

חוסר הנכונות לעיגון זכויות אלה נובע מחוסר מוטיבציה של המדינה לקיים דיון בשאלת חובת המדינה בזכויות ליבה אלה. יובהר כי חוק יסוד לא יקבע את היקף כל זכות אלא את העובדה שחינוך למשל מהווה זכות יסוד.

חשיבות קיומו של חוק יסוד הוא בעובדה שהוא יחייב דיון ציבורי בשאלות הליבה הכלכליות חברתיות, דיון פומבי ושקוף בשאלת סדרי העדיפויות בהקצאת המשאבים. דיון עוד בטרם הקטסטרופה בדמות מגיפה או מתקפת טילים בשאלת הזכות לבריאות הוא דיון בשאלת מספר מכונות ההנשמה ומיטות האישפוז ביחס להיקף אוכלוסייה. דיון בקיום בכבוד הוא דיון במינימום הנדרש ממשפחה בישראל כדי לחיות באופן סביר. דיון בזכות לחינוך הוא דיון על מספר תלמידים מקסימלי בכיתה ועוד. מדובר בדיון שהאינטרס של כל אחד מאיתנו לקיימו כדי להבטיח חלוקה הוגנת וצודקת של המשאבים הציבוריים.

מרבית מדינות בעולם טרחו לכלול זכויות חברתיות בחוקתן עם דגש לעיגון הזכות לחינוך וביטחון סוציאלי.

פעמיים בעשור האחרון יצאו הישראלים בזעם ותסכול לרחובות ודרשו צדק כלכלי. הפוליטיקה הישראלית עד לקיץ 2011 ידעה מחאות ציבוריות לרוב אך אלו נסובו סביב שחיתות פוליטית או סוגיית הכיבוש. אך משפרצה מחאה בנושא כלכלי חברתי, היא הוציאה לרחובות מאות אלפים מכל חלקי החברה בישראל, את מעמד הביניים שכרע תחת יוקר המחיה בישראל. הזעם הציבורי יצא על תמחור מוגזם של מוצרים ושירותים, על חוסר היכולת של זוגות צעירים לרכוש דירה בשל מחירי הדיור הגבוהים, על העלות הגבוהה של גידול ילדים בישראל וחוסר בתשתיות הולמות לקיים מערכת חינוך בריאה ובכלל זה מספר תלמידים בכיתה ועוד. מחאה זו הטרידה את שנתם של ראשי תעשיית המזון והפוליטיקאים, שיצאו מגדרם לרצות את המפגינים ולזרוע ספינים שיערפלו את מסריה.

המחאה החברתית הנוכחית והשבר הכלכלי הנורא שנגרם לציבור בישראל, הוליד זעם אדיר כנגד הממשלה. התסכול והמצוקה הכלכלית שאליה נקלעו עשרות אלפי משקי בית בישראל חשפו שוב את החוזה החברתי הבעייתי הקיים בינינו לבין המדינה. השאלות למה, ועד כמה ערבה המדינה לקיום בכבוד של אזרחיה ומהו קיום בכבוד הן בליבת הזעם והתסכול הציבורי.

בדיוני התקציב יככבו קבוצות לחץ שונות ואולי ישליכו עצם אופנתית למערכת הבריאות אך לממשלה על ריבוי שריה אין אינטרס לקיים דיון אמיתי בשאלת היסוד של חלוקת העושר.

כדי לאלץ את נבחרי הציבור לקיים דיון בנושא. יש להשלים את המהפיכה החוקתית ולהוסיף לחוקי היסוד את חוק יסוד זכויות חברתיות וכלכליות, זו המשימה לאלטרואיסטים מתחת לאלונקה.

הכותבת היא מייסדת ארגון אמון הציבור ומרצה בתחום ניהול משברים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker