קרן נגלר: השגתי המון בגיל 30, יכולה לקנות דירה ולהישאר עם עודף - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דור ה-Y, המונולוגים

"השגתי המון בגיל 30, אני יכולה לקנות דירה ולהישאר עם עודף. מצד שני..."

"היציבות הכלכלית ורמת החיים הגבוהה לא היו חשובים לי כשרק הגעתי לארה"ב, אבל ככל שהרווחתי יותר זה נהפך לאישיו. אני עובדת קשה כדי לנפוש, לטייל בעולם ולבקר בארץ, ולא מרגישה צורך להתנצל על זה" ■ דור ה-Y, המונולוגים, הסיפור של קרן נגלר

תגובות

קרן נגלר. בת 30, עצמאית ויועצת פיתוח עסקי, מתמחה בעסקי הביוטי. מתגוררת ברוזוויל, קליפורניה

קרן נגלר

אני לא חיה בארץ כבר כמעט שבע שנים. ההחלטה לעזוב לא התקבלה ברגע אחד של הארה, אלא בתהליך הדרגתי שהתבשל אצלי הרבה זמן. כשנסעתי בפעם הראשונה לעבוד בעגלות בארה"ב, לפני התואר הראשון, הכסף והחוויה משכו אותי. כשחזרתי לעוד סיבוב בחופשת הסמסטר, הבנתי שמה שאת מה שאני מרוויחה בארה"ב, ואת היכולת להתקדם ולהיות בעלת עסק ומנהלת — לא אוכל להשיג בארץ בזמן הקרוב, אם בכלל.

כיום, בגיל 30, אני מרגישה שהספקתי המון. נהפכתי לבעלים של עסק, ייצרתי לעצמי בסיס כלכלי חזק כדי לחיות את החיים בחופש ובלי לחץ כלכלי. אני יכולה לקנות דירה ולהישאר עם קצת עודף, מה שבני הדור שלי מסתכלים עליו כמטרה כמעט בלתי־מושגת.

מצד שני, אני גם מרגישה שאין לי כלום. התחלתי בעבר תואר — שעוד לא השלמתי, הייתי בזוגיות מחייבת של כמה שנים — והיא הסתיימה באחרונה, הצלחתי להקים את העסק שחלמתי עליו — ומכרתי אותו. אני שואלת את עצמי שאלות על מה אני רוצה לעשות ואיפה אני רוצה להיות, בדיוק כמו כשהייתי בת 20, רק עם עשר שנות ניסיון.

דור ה-Y - דלג

>> למי קראתם מפונקים? הצרות של הדור שיש לו הכל - ואין לו כלום | מיוחד

כיום אני רוצה ליהנות יותר, לפחד פחות, להעז ולהתפתח אינטלקטואלית. אני מנסה להשתחרר מכל מה שאמור להגדיר אותי וממה שחשבתי שאהיה בגיל 30.

כסף והכנסה היו מרכזיים בחיים שלי בשנים האחרונות, אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שזה רק אמצעי. כשהייתי ילדה רציתי שיהיה לי כסף כדי שלא אהיה תלויה בשום דבר. עבדתי בקייטרינג ומילצרתי כבר בגיל 16, ולא כי חסר לי משהו, אלא כי הייתי מסוגלת לעשות את זה ולהתקדם. פה בארה"ב זה מוקצן, כי אפשר להתקדם מהר יותר.

אני שואפת לנצל את היכולת והאנרגיה שיש לי כדי להרחיב את הבסיס הכלכלי שלי, כך שיאפשר לי לעשות מה שאני רוצה. שני הוריי שכירים, ובהתחלה הם לא הבינו מה אני עושה, אבל כיום הם רואים שאני מרוויחה הרבה מעל הממוצע בהשוואה לבני גילי, בארץ ובארה"ב. כשאני יוצאת עם מישהו לדייט אני כבר לא מצפה שהוא ירוויח כמוני, אבל אני כן מצפה שיהיו לו רעב, רצון ויוזמה.

היציבות הכלכלית והשמירה על רמת חיים גבוהה לא היו חשובות לי כשרק הגעתי לארה"ב, אבל ככל שהרווחתי יותר זה נהפך לאישיו. רמת החיים שלי עלתה וצריך לתחזק אותה. אני נופשת הרבה וטסה לטייל בעולם ולבקר בארץ, ולא מרגישה צורך להתנצל על זה. אני קונה לעצמי מותגים שפעם לא עניינו אותי, וזה חלק מסגנון החיים שלי כאן.

בארה"ב אני קונה הכל אונליין. זה הרבה יותר קל ופשוט, אבל כן — גם גורם לי לקנות הרבה יותר, כי הכל נעשה בלחיצת כפתור. אני מזמינה בגד לפחות פעם בשבועיים, אם לא פעם בשבוע. זה גורם לי לצאת פחות מהבית, אבל זה לא אומר שאני לא פוגשת אנשים, להפך — אני צריכה להיות הרבה יותר מודעת למפגשים החברתיים שאני מייצרת לעצמי.

העבודה בתעשיית הביוטי גרמה לי להיות הרבה יותר מודעת למראה החיצוני שלי. יש לי פתאום רגישות לעור, לקמטים, לצלוליטיס. אני שמה לב לזה אצל אנשים ולטירוף שיש סביב זה. אני לא צובעת את השיער ולא עשיתי ניתוחים פלסטיים, אבל אשקר אם אגיד שזה לא עובר מדי פעם בראש.

יש פער בין מה שההורים והגננת שלי סיפרו לי, ש"מה שחשוב זה מה שבפנים", לעומת מה שהמציאות לימדה ומלמדת אותי. המראה פותח דלתות, וכל תעשיית הפרסום מקדשת את המראה. האינסטגרם הפך את המראה והחזות לעיקר, לתוכן משמעותי.

יש כיום צביעות או אולי דואליות בכל מה שקשור למראה החיצוני. מצד אחד אנחנו סבלנים להרבה יותר סוגים של אנשים והיופי הוא מושג שמתרחב, ומצד שני הטכנולוגיה מאפשרת לנשים בנות 60 להיראות בנות 25, וכולנו עסוקים בלתחזק את הנראות שלנו ושל החיים שלנו. חשוב לנו איך אנחנו מצטלמים וכמה לייקים נקבל על זה. פגשתי בשנים האחרונות הרבה אנשים שנאחזו בקרמים שיהפכו אותם לצעירים יותר וקנו מוצרים באלפי דולרים כאילו זה ישנה את חייהם. שמחתי לעזור, אבל זה לא יכול לתקן להם את החיים.

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#