ביקורת נוקבת על בית הדין הארצי לעבודה: לא יגשר ולא יערוך "דיונים מצומצמים"

נציב תלונות הציבור על השופטים מתח ביקורת קשה על התנהלות בית הדין הארצי לעבודה: "לא נמצא מקור סמכות המתיר לבית הדין לשמש מגשר-מפשר - ובה בעת לשמש שופט"

טלי חרותי-סובר
בית הדין הארצי לעבודה
בית הדין הארצי לעבודהצילום: טס שפלן
טלי חרותי-סובר

שופטי בית הדין לעבודה לא יוכלו לפשר ולגשר בין הצדדים - כך קבע נציב תלונות הציבור על השופטים, אליעזר ריבלין, בהחלטה שפירסם היום (ב') משרד המשפטים. ההחלטה מבטאת ביקורת קשה על התנהלות בית הדין הארצי לעבודה שטיפל באיומי השביתה של נמלי הים במאי. 

זו קביעה מערכתית לא מחייבת, אבל כזו שאי אפשר להתעלם ממנה. ייתכן כי היא תניע תהליך שיביא לקביעה ברורה יותר בחקיקה לגבי תפקידו של בית הדין הארצי.

"לא נמצא מקור סמכות המתיר לשופט בית הדין הארצי לשמש מגשר-מפשר, ובה בעת לשמש גם שופט על-פי דין", קבע ריבלין, בהחלטה עקרונית שניתנה לגבי תלונה שהגיש מנכ"ל חברה שלא היה צד בסכסוך, אך פנה לנציבות נוכח התנהלותו של סגן נשיאת בית הדין, אילן איטח.

אליעזר ריבלין, נציב התלונות על שופטים
אליעזר ריבלין, נציב התלונות על שופטיםצילום: אוליבייה פיטוסי

במאי 2018 סערה המדינה מול שביתת פתע של עובדי שני נמלי הים (בחיפה ובאשדוד). העבודה הופסקה באחת וראשי הוועדים נעלמו. הנהלות הנמלים פנו לבית הדין הארצי בדרישה להוציא צו המורה להם לשוב לעבודה.

שוטרים יצאו לבתי ראשי הוועדים, אך הם לא היו שם. גם כאשר התייצבו לאחר שהושתו עליהם עיצומים כספיים גדולים, נערכו לא מעט ישיבות בין הצדדים ובתיווכו של השופט בחדרים סגורים וללא רישום פרוטוקול. במהלך כל אותם ימים שימש איטח כמגשר ולא כשופט.

ריבלין קבע כי לבית הדין הארצי לעבודה לא נתונה סמכות לערוך הליכי גישור או פשרה בהליכים המתקיימים בסכסוך קיבוצי שנדון בפניו. עוד קבע כי בית הדין אינו מוסמך לערוך דיונים מצומצמים "בחדר הישיבות" - אף אם הדבר נועד להחזיר את הצדדים להידברות כדי למנוע את השבתת המשק.

זו אינה רק ביקורת קשה על התנהלות ספציפית של בית הדין הארצי, אלא גם בהחלטה שמאיינת כלי עבודה חשובים שבהם השתמש בית הדין הארצי לא פעם במהלך שנים רבות.

השופט אילן איטחצילום: אתר בתי המשפט

השופט  איטח, שעמד בראש ההרכב, הסביר בתגובתו לנציב התלונות כי הוא ביקש לכנס את הצדדים על מנת לקדם תהליך של משא ומתן. לדבריו, המטרה הראשונה והעיקרית ברקע איום של שביתה, היא להחזיר את הצדדים להידברות על מנת למנוע נזקים "שעלולים להגיע למיליוני שקלים למשק הישראלי".

מאמצים אלו אינם יכולים, לדבריו, להתנהל "באולם מלא שיושבים בו עשרות אנשים שאינם הנציגים למשא ומתן". בנוסף טען כי הימצאותם של גורמים אשר נושאים בקרבם "מטען רגשי עצום" אינו מאפשר דיון פתוח, ולכן הוא מתקיים ב"חדר הישיבות". דיון מסוג זה מבוקש לעתים קרובות על ידי הצדדים עצמם ו"מטבע הדברים ובהתאם למקובל לא נערך (בו) פרוטוקול".

הנשיאה השופטת ורדה וירט-ליבנה אמרה גם היא כי בית הדין הארצי רואה עצמו גורם מרכזי ביחסי העבודה במשק, ועל כן משמש גורם המשכנע את הצדדים לאמץ מדיניות של שיתוף פעולה ולהביא למצב של צמצום שביתות. תפקידו של בית הדין על פי וירט-ליבנה הוא "להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן, לעודד יישוב סכסוכים באמצעות משא ומתן קיבוצי, למנוע נזק אדיר למפעל או למשק כולו ולקבוע נורמות לניהול מאבק מקצועי".

לדבריה, "תפישה זו של קידום הידברות במקום שביתה, שאף הצדדים ליחסי העבודה מבקשים אותה וחפצים בה, הביאה לכך שנחסכו לאורך השנים אלפי ימי שביתה, וגם המדינה סבורה כי זהו הכלי הטוב ביותר הקיים היום למנוע שביתות העלולות לגרום לנזק כספי אדיר של מיליארדי שקלים".

התלונה מוצדקת אך שופטי ההרכב פעלו כמקובל

הנציב ריבלין לא קיבל את העמדה. אמנם הוא קבע כי אין מחלוקת על התועלת שביישוב יעיל ומהיר של סכסוכי עבודה וכדומה, אך כל אלה כפופים למסגרת הדין המצוי, ושם "לא נמצא מקור סמכות".

על פי ריבלין, "נראה כי בית הדין לעבודה, מתוך כוונה ראויה וטובה, מערב בין התחומים באופן תדיר. עירוב תחומים זה גורע מטבע הדברים מהסמכות המוסרית המוסדית ומן הניקיון התודעתי הנתונים לשופט, בעת שהוא יוצא מ'חדר הישיבות' ועובר לאולם בית הדין; בעת שהוא נדרש לצוות על הצדדים ולהורות להם כיצד לנהוג. טשטוש קו הגבול עשוי להביא לביזוי בית הדין ולהתעלמות הצדדים מצווים שהוא מוציא. הוא מטשטש את החומרה שב'היעלמות' צדדים המבקשים שלא לקיים צו (כפי שאירע גם במקרה זה בתחילת ההליך). ההתנהלות הגמישה ב'חדר הישיבות' זולגת לאולם המשפט - והרסן מותר".

ריבלין הוסיף, כי פעולת בית הדין נעשית בחדר סגור בהיעדר פרוטוקול עלולה לפגוע באמון הציבור. "עלול להיווצר הרושם, כי בית הדין נותן חסותו להסכמים סמויים מן העין בין הצדדים בלא שהדברים נבחנו לאור השמש. מעבר לכך, דיון אשר מתקיים בנסיבות שתוארו בלשכה או ב'חדר הישיבות' של בית הדין סותר אף את עקרון פומביות הדיון".

הוא קרא למחוקק לתת את דעתו לשאלות שמעוררת התלונה ובין השאר לצורך לשנות את גישתו המקורית, שייחדה את הגישור לממונה על השכר (ולא לבית הדין), כאשר יהא כמובן צורך לשמור על ההבחנה בין גישור לבין שפיטה. "על אופייה של השפיטה ראוי לשמור גם בימי שביתה", סיכם הנציב וקבע כי התלונה מוצדקת מבחינה מערכתית, אך דחה את התלונה נגד שופטי ההרכב שפעלו כנהוג וכמקובל במערכת.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ