חברת הביטוח שלכם תקרוס עוד 27 שנה - תתעוררו או שלא יישאר לכם כלום - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חברת הביטוח שלכם תקרוס עוד 27 שנה - תתעוררו או שלא יישאר לכם כלום

הממשלה תדון השבוע לראשונה ביציבות המוסד לביטוח הלאומי, שצפוי לקרוס ב–2045 ■ כדי למנוע זאת, צריך לדון בהצעות כמו הקמת ועדה שתתעדף קצבאות, מנגנון עדכון אוטומטי לדמי הגבייה, או העלאת גיל הפרישה ומעבר לגיל פרישה דינמי ■ יש מה לעשות, צריך רק לרצות

189תגובות
קשישים ברחוב
אורן זיו

מצבה העגום של חברת הביטוח הגדולה בישראל נדחק השבוע מסדר היום של הממשלה, בעקבות שלל ארועים דחופים יותר. חברת הביטוח הענקית הזאת — שמבטחת את כל אזרחי ישראל, ומבטיחה להם גם פנסיה, גם ביטוח סיעוד וגם ביטוח אובדן כושר עבודה — הצהירה כבר לפני כמה שנים כי היא נמצאת על סף קריסה. למרות האזהרה, הממשלה חיכתה עד השבוע כדי לפנות זמן לדיון במצב החברה הקורסת. בסופו של דבר, הדחוף כרגיל דחה את החשוב, ובז התבערה לכד את זמנם של שרי הממשלה על חשבון הדיון באיתנות הפיננסית של אותה חברת ביטוח, שהיא המוסד לביטוח לאומי. הנושא נמצא על סדר היום של הממשלה לשבוע הבא, ואפשר רק לקוות שהוא לא יידחק ממנו פעם נוספת.

הביטוח הלאומי משלם כ–80 מיליארד שקל בכספי קצבאות מדי שנה, אלא שמדובר בתשלומים על זמן שאול. הדו"ח האקטוארי של הביטוח הלאומי, שיצא לפני שנה (ומתייחס לנתוני 2013; דו"ח מעודכן יותר אמור לצאת בקרוב), העלה כי בעוד שמונה שנים בלבד הביטוח הלאומי צונח אל גירעון שוטף. כלומר, החל ב–2026, ההוצאות של הביטוח הלאומי על קצבאות יהיו גדולות מההכנסות השנתיות שלו — שמגיעות מגביית פרמיה מהציבור, וכן מהשתתפות (על פי חוק) של תקציב המדינה במימון הקצבאות.

בעוד פחות מעשור - הקרן נופלת

משמעות הדבר היא שהביטוח הלאומי יתחיל לחסל את רזרבת ההון שלו. הרזרבה אמנם גדולה, 240 מיליארד שקל, אבל לנוכח תחזיות הגירעון השוטף, היא גם אמורה להיאכל די מהר. הדו"ח צופה כי קרן הביטוח הלאומי תתרוקן עד 2045, ומאותה שנה, לביטוח הלאומי לא יהיה מהיכן לממן את תשלומי הקצבאות שלו. 2045 נשמעת כמו אחרי המבול, אבל זה בעוד 27 שנה בלבד. המשמעות היא שכל האזרחים בני 40 ומטה בישראל, שמפרישים כיום ממיטב שכרם לביטוח הלאומי, מניחים מעותיהם על קרן הצבי. התחזית כרגע היא שבבוא היום, הם לא יזכו לקבל את קצבת הסיעוד או קצבת הזקנה המגיעה להם.

על חשבון הברון

סוגיית הקריסה של הביטוח הלאומי אינה עניין לעתיד הרחוק. היא רלוונטית כאן ועכשיו, וצריכה להדיר שינה מעיניהם של כל אזרחי ישראל, בוודאי הצעירים שבהם. אלא שדווקא הסוגיה הבוערת הזו לא זכתה עד כה בתשומת לבה של הממשלה, ואם היתה תשומת לב כזאת — היא דווקא היתה שלילית. כך, השנה החולפת עמדה בסימן של שתי רפורמות ענק בתחום קצבאות הביטוח הלאומי: תוכנית הסיעוד הלאומית והגדלת קצבאות הנכים. שתי התוכניות אמנם מומנו על ידי תקציב המדינה, כך שהן לא יצרו גירעון שוטף, אבל הן בהחלט יוצרות גירעון עתידי אקטוארי. לדוגמה, המדינה העריכה את עלות ההגדלה של קצבאות הנכים ב–4 מיליארד שקל, אלא שזו העלות השוטפת בלבד. העלות הכלכלית האמיתית, האקטוארית, היא של 35 מיליארד שקל, והביטוח הלאומי לא קיבל בגינה כל פיצוי. לכן, ההערכה היא שהדו"ח האקטוארי הקרוב של הביטוח הלאומי ככל הנראה ילמד על החרפה בגירעון של המוסד.

גרוע מכך, כנסת ישראל מעכבת זה שנים ארוכות את ההחלטה לגבי העלאת גיל הפרישה של נשים מ–62 ל–64. בכנסת מדברים גבוהה גבוהה על פריווילגיה נשית לפרוש בגיל מוקדם יותר, ועל נשים שעובדות במקצועות שוחקים, אבל לעולם לא מדברים על מחיר הפרישה המוקדמת לפנסיה, כאילו שזה יהיה על חשבון הברון.

אז זהו, לברון הזה קוראים קרן ההון של המוסד לביטוח לאומי, ואי־העלאת גיל הפרישה של נשים היא הגורם המאיים ביותר על התרוקנות הקרן. ההערכה האקטוארית הנוכחית, שלפיה קרן הביטוח הלאומי תתרוקן ב–2045 — כלומר הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל ב–2045 — התבססה על ההנחה האופטימית שגיל הפרישה של נשים יעלה ל–64. אלא שזה לא קורה. גיל הפרישה הוא עדיין 62, והמשמעות היא שהביטוח הלאומי צפוי לקרוס כבר ב–2038, עוד 20 שנה בלבד מהיום.

באיזו שנה תתרוקן קרן הביטוח הלאומי
לפי גילי פרישה של נשים

העלאת גיל הפרישה של נשים ל–67, אגב, דוחה את הקריסה הצפויה ל–2054. הסכמה של הכנסת להעלאת גיל הפרישה של נשים ל–67, אם כן, תדחה את הקריסה הצפויה של הביטוח הלאומי בלא פחות מ–16 שנה, תחסוך 2.7 מיליארד שקל בקצבאות מדי שנה, ובמונחים של גירעון אקטוארי, תוסיף להון של הביטוח הלאומי מאות מיליארדי שקלים. אלא שמאות מיליארדי שקלים שמתחבאים בחשבונות ההון של הביטוח הלאומי אינם מטרידים את חברי הכנסת כיום.

האוצר מכשיל את הפתרון

הקלות שבה המדינה והכנסת מעמיסות מיליארדי שקלים על קצבאות הביטוח הלאומי, מבלי לדאוג להשלכות שיש לכך על יציבות הביטוח הלאומי, מאפיינת את ההתנהלות של ישראל לאורך השנים. זאת גם הסיבה לכך שהמסמך המקצועי החשוב ביותר שנכתב עד היום בנוגע לעתיד הביטוח הלאומי טואטא מתחת לשטיח כהרף עין. מדובר בדו"ח הוועדה לשאלת איתנות הביטוח הלאומי, שפורסם ב–2012, וביקש לעורר את תשומת לבם של מקבלי ההחלטות לקריסה הממשמשת ובאה של הביטוח הלאומי.

הדו"ח בחן מה עשו מדינות אחרות בנוגע ליציבות הביטוח הלאומי שלהן — מדינות מתוקנות כמו קנדה, שבה השאלה "מי ישלם קצבאות לאזרחים שלנו בעוד 30 שנה" היא שאלה שמטרידה את הפוליטקאים כבר היום. בעקבות כך, קנדה יצרה מנגנון לאיזון אוטומטי של הביטוח הלאומי שלה: כל החלטה המשפיעה על האיזון האקטוארי של הביטוח הלאומי הקנדי צריכה להיות מאוזנת — אם בדרך של הגדלת גבייה, אם בדרך של קיצוץ זכויות בקצבאות אחרות. הדו"ח מ–2012 המליץ לאמץ גם בישראל מנגנון איזון דומה, שיחייב את הכנסת ואת הממשלה כאחד.

כדאי לציין שבשנים שחלפו מאז 2012, ישראל התקדמה כברת דרך חשובה לקראת מנגנון איזונים שמסתכל קדימה: הנומרטור, שמגביל כל החלטה תקציבית בהתאם להשלכות על התקציב שלוש שנים קדימה, מגלם בדיוק סוג כזה של חשיבה. אלא שהנומרטור מוגבל לאופק של שלוש שנים, ואילו הביטוח הלאומי דורש אופק איזונים של עשרות שנים קדימה.

באורח מאכזב במיוחד, היה זה משרד האוצר שהכשיל את דו"ח ועדת האיתנות הפיננסית ב–2012, מכיוון שלא רצה לכבול את התקציב להחלטות שהשפעתן מתפרשת על עשרות שנים. האוצר גם לא אהב את ההצעה למנגנון ייקור אוטומטי של פרמיית הביטוח הלאומי, שכן מדובר בהעלאה אוטומטית של נטל המס. זאת היתה טעות מרה של האוצר ב–2012, וטעות גדולה עוד יותר היום, כשחוסר האחריות של הממשלה והכנסת בקבלת החלטות הנוגעות לביטוח הלאומי מצטייר במלוא חריפותו.

גם כיום, ממשיך האוצר להתנגד למנגנון עידכון אוטומטי — אף שהמשרד הוא אבי הרעיון של הנומרטור — ובוחן הצעות אחרות, כמו הקמת ועדת "סל קצבאות" (על משקל סל התרופות), שלה תהיה הסמכות לתעדף קצבאות ולבחור אילו קצבאות להגדיל ואילו להקטין. דווקא הביטוח הלאומי הוא זה שדוחף לאימוץ המנגנון האוטומטי, אף ששם מעדיפים כי הוא יפעל רק באמצעות העלאת הגבייה (ייקור הפרמיות), ולא באמצעות קיצוצים בקצבאות אחרות, שכן גם כך הקצבאות בישראל קמצניות למדי.

בכל מקרה, אין מחלוקת כי הפתרון הפשוט וההוגן ביותר לגירעון בביטוח הלאומי הוא, כמובן, העלאת גיל הפרישה. לא רק גיל הפרישה של נשים, אלא גם זה של הגברים. הביטוח הלאומי מקדם כבר כמה שנים הצעה לגיל פרישה דינמי — כלומר, גיל פרישה המתעדכן עם השינויים בתוחלת החיים — שתפתור במידה רבה את מרבית הבעיות הפיננסיות של המוסד. זוהי הצעה חשובה גם לאיתנות של קרנות הפנסיה, ובכלל יש בה היגיון חברתי רב בעולם של תוחלת חיים מתארכת במהירות. אלא שבמדינה שבה מסרבים להעלות את גיל הפרישה של נשים מעל 62, כנראה קשה מאוד לדבר על היגיון כלכלי־חברתי, או על החשיבות של הגנה על יציבות הביטוח הלאומי למען העתיד של כולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#