המהפכה בתשלומי הפיצויים היא הימור על חשבון הנפגעים - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהפכה בתשלומי הפיצויים היא הימור על חשבון הנפגעים

ריבית ההיוון לתשלום פיצויים לנפגעי תאונות אינה מושלמת, אך גם בחלופת התשלומים השוטפים יש פגמים ■ בין הבעיות האפשריות: הארכת הטראומה של הנפגעים, גרעונות אקטואריים בחברות הביטוח והפוטנציאל לתביעות חוזרות

תגובות
משרדי המוסד לביטוח לאומי ביפו
דודו בכר

במאמר "אחרי 40 שנה, ישראל מתכננת מהפכה בתשלומי הפיצויים לנפגעי תאונות" התייחסה מירב ארלוזורוב לבעיית היוון פיצויים, ופירטה כי נטען בוועדה הבין־משרדית, שיותר פשוט לשלם פיצויים באופן שוטף ובכך לעקר את שאלת ההיוון מעיקרה, מכיוון שהנפגעים לא יצטרכו להשקיע פיצויים — ובמקום זאת ייהנו מהתשלומים השוטפים.

פתרון "גאוני" זה קיים כבר באופן מפורש בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובית המשפט העליון אישר עוד ב–1993 ליישם אותו גם בתיקי נזיקין כלליים. אבל אם הפתרון הוא כל כך "גאוני", מדוע אינו מיושם כבר כיום בצורה רחבה? התשובה היא שהפתרון אולי טוב על הנייר — אבל בפועל הוא רע לכולם.

בראש ובראשונה הוא רע לתובעים, שכן הם משאירים את התיק "פתוח", וממשיכים לחיות את חייהם סביב האירוע הנזיקי. בעבר, בכל הקשור לגמלאות הביטוח הלאומי המשולמות באופן שוטף, התברר כי נפגעים נמנעים מלהשתקם ולחזור למעגל העבודה — וממשיכים לנהוג כקורבנות. בשל כך הוקמה בעבר ועדת לרון, ורק לאחר שהביטוח הלאומי החל בתשלום "קצבת עידוד" לחזרה לעבודה — נפגעים אכן חזרו לעבוד.

הפתרון הזה גם רע לחברות הביטוח, שכן הן יצטרכו להתמודד עם גירעונות אקטואריים ועם העובדה שאף תיק לא ייחשב "סגור". בנוסף, הן יצטרכו להביא בחשבון גם את את העלייה העקבית בתוחלת החיים, דבר שכיום לא מובא בחשבון בפסקי דין הקובעים תשלום אחד. החברות אף ייאלצו להעמיד מנגנון תשלום, עם עלויות ניכרות. טיפלתי בעבר במקרה שבו נפסק ללקוח שלי תשלומים שוטפים וחברת הביטוח פנתה אלי וביקשה "לקנות" את החיובים — ולהיפטר מהתשלומים.

הדבר גם רע לבתי המשפט. התשלום השוטף כולל פוטנציאל נפיץ של פנייה חוזרת לבתי המשפט בעת שינוי במצב הגופני או הנפשי של הנפגע, או בעת שינוי במצבו הכלכלי של הנתבע — מה שיגביר את העומס, הכבד גם כך, בבתי המשפט. מעבר לכך, תשלום שוטף מחייב חישוב מדויק לכל תקופה ותקופה, תוך חיזוי כמעט בלתי־אפשרי של העתיד, לצורך התשלום בכל זמן וזמן. הדבר גם ימנע פסיקה, כנהוג כיום, על בסיס "ממוצעים".

על כל אלה, יש להוסיף את הסיכון שהנתבע יגיע למצב של חדלות פירעון או פשיטת רגל, ואת העובדה שנתבעים רבים הם נעדרי ביטוח המכסה נזקים. כל אלה עשויים להביא לכך שנפגעים רבים יישארו ללא פיצוי שנים רבות לאחר פסק הדין, או שייאלצו לנקוט הליכי אכיפה ממושכים ואטיים — ללא התשלומים השוטפים שהם כה צריכים.

המהפכה הזאת לא מביאה עמה שום בשורה גם בכל הקשור לחיסכון בעלות. בבריטניה מחייבים גופים שפגעו ונתבעו לרכוש פוליסת ביטוח, שתאפשר את התשלום החודשי, בצו תשלומים שוטפים (PPO — Periodical Payment Order) — גם ללא הסכמת הצדדים. וראו זה פלא, העלות של רכישת הפוליסה גבוהה יותר מההיוון. אולי כדאי ללמוד מניסיונם של אחרים.

לסיכום, ההצעה לשלם בתשלומים שוטפים היא לא יותר מ"הימור" של נתבעים נגד הערכות מלומדות בשוק על הריבית הצפויה. בתחילת הדרך, הימור זה צפוי לראות "רווח" אופטי, בשל תשלומים קטנים יחסית בהתחלה, אבל בהמשך הדרך — כאשר על פני שנים התשלומים יצטברו — צפוי להיווצר גירעון.

זהו הימור של הנתבעים על חשבון השנים העתידיות ועל חשבון הנפגעים, שיזדקקו לכספים בעתיד — והוא צפוי להביא לקריסה, בדיוק כפי שקרנות הפנסיה הוותיקות קרסו בשל גירעונות מצטברים, אף שבתחילת הדרך הראו רווחים בשל אי־תשלום תגמולים. האם גם אז תיחלץ המדינה ותעמיד מיליארדי שקלים לטובת הנפגעים שיקרסו, או שתשאיר אותם לאנחות?

הכותב הוא עו"ד, מרצה לדיני פיצויים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ומייצג את ידיד בית המשפט - אופק חזרה לחיים - בתיק ההיוון שהביא למינוי הוועדה הבין־משרדית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#