מה חסר בישראל — תיירים או חדרים? - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה חסר בישראל — תיירים או חדרים?

תיירים שמציפים עיר הם מטרד ואתגר — אבל הכסף שהם מביאים עמם לעסקים המקומיים הוא פיצוי הוגן ■ אם עיריית תל אביב ומשרד התיירות יחלקו מיליוני שקלים ליזמים מחו"ל כדי שיקימו כאן מלונות, תתפוגג גם מעט התועלת שצומחת מהתיירים לכלכלה המקומית

5תגובות
חוף הים בתל אביב
איור: אדגר רפאל / צילום: כפיר בולוטין

הערים לאס וגאס ופריז מייצגות שני מקרי קיצון של שירותי מלונאות. בראשונה מיושם מודל שמשאיר את התייר בתוך מלון אחד, שמספק בתוכו את כל צרכיו. המלונות בלאס וגאס עצומים, בני מאות חדרים, והאורחים מקבלים בהם כמעט הכל: ארוחות, קניות, הימורים ומופעים — העיקר שלא יתפתו חלילה לצאת ולבזבז זמן וממון אצל אחרים. בווגאס הכסף נשאר בבית, לרוב ברשת מלונות גדולה, וכל הרווח זורם לבעלים שחיים במקומות אחרים, לפעמים גם מחוץ למדינה.

בבירת צרפת מיושם מודל הפוך: מלונות קטנים בבעלות פרטית, שמציעים לאורחים — גם בחדר מפואר ורחב ידיים — כמעט רק מיטה ומקלחת. את כל היתר יצטרך התייר לרכוש בבתי עסק שונים ברחבי העיר. יש מקרים שבהם אפילו ארוחת הבוקר של המלון תוגש בבית קפה בבעלות נפרדת, הפונה לרחוב ומשרת גם קהל סועדים מזדמנים.

במודל הפריזאי, הכסף שמוציא התייר מפרנס הרבה עסקים ותורם לשגשוג הכלכלה העירונית. המלון הוא בבעלות מקומית ובעליו מקבל את שלו מדמי הלינה; ואילו המסעדות, החנויות ומועדוני הלילה מקבלים את חלקם בכספי התייר תמורת שירותים ומוצרים שהוא צורך אצלם. בדרך זו, יותר עסקים נהנים מהלקוחות המצטרפים לכוח הקנייה של האוכלוסייה הקבועה והמקומית.

בימים אלה מתכוונת ממשלת ישראל, בשיתוף עיריית תל אביב־יפו, לחלק מענקים של מיליוני שקלים (ליתר דיוק 25 מיליון שקל, סכום שצפוי עוד לעלות) ליזמים שיסבו בנייני משרדים בתל אביב לבתי מלון. הקריטריונים לחלוקת הכסף כבר פורסמו, ונותנים עדיפות מובהקת לרשתות בינלאומיות על פני יזמים מקומיים.

המענק למלון ניתן במסגרת החוק לעידוד השקעות הון וכושל באותו כשל מרגיז: נותנים את הכסף לתאגיד בינלאומי גדול כמו אינטל, במקום להשקיע אותו בחברת הזנק מקומית. תל אביב היא אימפריה של מלונות בוטיק, ובמקום לעודד את הענף המקומי ואת היזמים הקטנים, תופרים מכרז לחברה זרה רב־לאומית.

תיירים מביאים עמם אתגרים מסוגים שונים, בייחוד כשהם מציפים את העיר — מציאות שאזורים מסוימים בתל אביב כבר סובלים ממנה, וככל הנראה תחריף ותלך. הכסף שהתיירים מוציאים, כסף שמזין ומפרנס בשפע את העסקים המקומיים, הוא פיצוי הולם למטרדים הנפוצים.

העדפת רשתות מלונאות זרות היא טעות, ותעקר את התועלת העיקרית שבתיירות נכנסת. מה יתרום תייר שיגיע העירה ויוציא את רוב כספו במלון ששייך לרשת זרה? אם הרשת היא מהסוג שמספק את רוב השירותים הנחוצים לתייר בתוך המלון עצמו, רוב הכסף שהביא התייר ייצא החוצה מהעיר ומהמדינה, לבעלים הזרים של הרשת — והתרומה לכלכלה המקומית תצטמצם ועלולה להתפוגג כליל. בשורה התחתונה: כמה שהמלון נותן פחות, כלכלת העיר מרוויחה יותר.

מלונאות אינה דומה לתעשיית התרופות או לפיתוח טכנולוגיה. יזם או מעסיק גדול מחו"ל שיפתח סניף בישראל לא יעצור את בריחת המוחות ולא יוסיף למשק משרות בשכר גבוה. לכן, צריך נימוק מוצלח ממש כדי להצדיק העברת מיליוני שקלים מכספו של משלם המסים הישראלי כמענק לכיסם של יזמים זרים — במקום למלונאים מקומיים — רק כדי לעודד אותם לבוא מחו"ל ולהקים מלונות בתל אביב.

הנימוק של משרד התיירות להעדפת זרים הוא שרשת בינלאומית מחו"ל היא ערוץ שיווק נחוץ להבאת עוד תיירים לישראל. זה יכול להיות נימוק מתקבל על הדעת, אך מנוגד לנימוק המקורי לחלוקת המענק הנדיב: מחסור כבד בחדרי מלון לתיירים הרבים שכבר מגיעים לישראל. כנראה שבמשרד התיירות לא החליטו עדיין מה חסר לנו יותר — תיירים או חדרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#