חידת נתניהו: גזען או מהפכן? - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חידת נתניהו: גזען או מהפכן?

ביד אחת נתניהו מקצה 14 מיליארד שקל לסיוע לחברה הערבית, ומקדיש מזמנו כדי לקדם תוכניות בחברה הערבית, וביד השנייה הוא מסית בפראות נגדה ■ ועד שראש הממשלה יחליט מה יחסו לחברה הערבית, יש כבר ניצנים חשובים של שיפור בה

26תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו
AMIR COHEN/רויטרס

אנחנו מודים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה ונשאר חידה בעיננו. נתניהו השתתף השבוע בוועדת השרים לענייני המגזר הערבי. בתום הדיון משרד ראש הממשלה שיחרר הודעה לעיתונות מטעם, שבה הופיע ציטוט יחיד מפיו: "יש לנו מדינה אחת — גם מבחינת ההזדמנויות שלה וגם מבחינת החוק שלה. החוק חל על כולם, ואנחנו לא מוכנים לסבול הפרות חוק, ופועלים נגדן — כפי שהנחיתי אתמול את השר לביטחון פנים לפעול נגד פורענות ונגד ירי".

אי־אפשר היה שלא להתחלחל מכך שההתייחסות היחידה של נתניהו לחברה הערבית, 20% מאזרחי ישראל, נעשית אך ורק מהזווית הצרה של אכיפת חוק. כביכול, הדבר היחיד שמאפיין את החברה הערבית בישראל הוא הבנייה הבלתי־חוקית או אירועי האלימות בתוכה. ההתייחסות המבזה הזאת מצטרפת לאמירה הבולטת הקודמת של נתניהו לגבי החברה הערבית בישראל — זאת שלפיה הם "נוהרים באוטובוסים לקלפיות". זוהי התבטאות גזענית, שמקומה לא יכירנה במדינה דמוקרטית, אבל שהיתה מאוד אפקטיבית מבחינת נתניהו. היא הביאה לו את הניצחון בבחירות 2015.

רק שבעוד במלל נתניהו עושה רושם של גזען שפל ועלוב נפש, במעשים נתניהו הוא ההפך המוחלט מכך. אחרי התבטאות ה"אוטובוסים", נתניהו העביר בממשלה בדצמבר 2015 את החלטה 922 — החלטה היסטורית וחסרת תקדים על הקצאה של כ–10 מיליארד שקל לצמצום האפליה התקציבית שממנה סובלים ערביי ישראל, שקודמה ומנוהלת בידי המשרד לשוויון חברתי, בראשות השרה גילה גמליאל. ביחד עם תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי של משרד החינוך, שנועדה לצמצם את הפערים בין תלמידים חזקים לחלשים בישראל, שההחלטה לגביה התקבלה קודם לכן, היקף ההשקעה הכולל בחברה הערבית נע ככל הנראה בין 12 ל–14 מיליארד שקל. האישור של החלטה 922, כמותה לא העזה אף ממשלה קודמת בישראל לאשר, היה מלווה במאבק עז מול שרי הימין, והתפרש על פני שלוש ישיבות ממשלה סוערות במיוחד. נתניהו הגזען, ההוא שמסית נגד הבוחרים הערבים, נלחם בנחישות פוליטית יוצאת דופן כדי להביא לאישור ההחלטה.

צעדים היסטוריים

התקציבים של החלטה 922 יוצאים כסדרם

אותו הדין חל לגבי ההתבטאות של נתניהו השבוע: זהו אירוע נדיר שראש הממשלה מציב את עצמו בראש ועדת שרים, ונדיר עוד יותר שהוא משתתף בדיון של ועדת שרים מתחילתו ועד סופו. נתניהו הקדיש מזמנו היקר כדי לקבל דיווח על התקדמות הביצוע של החלטת 922, לקדם החלטות על הקמת שני פארקי היי־טק חדשים ביישובים ערביים ולחשוב כיצד פותרים את החסמים המונעים הקמת כיתות לימוד שם. ומה יוצא מכל המאמץ יוצא הדופן הזה? התבטאות אומללה על כך שהערבים הם פורעי חוק.

אז לאיזה נתניהו אנחנו צריכים להאמין: זה שפוזל לימין הקיצוני ומסית בדבריו נגד האזרחים הערבים? או זה שמבין שעתידה של מדינת ישראל תלוי בשוויון הזדמנויות לכל ילד, לרבות הילדים הערבים, ולכן עושה מאמצים היסטוריים לתקן את האפליה התקציבית של החברה הערבית? את החידה הזאת אנחנו כנראה לא נצליח לפתור בקרוב, וכנראה שגם האזרחים הערבים — שחוטפים מראש הממשלה מתנות וסטירות בו זמנית — יוצאים ממנה מבולבלים ומתוסכלים. אבל לפחות הם נהנים מפירות ראשונים של ההשקעה הממשלתית המוגברת בהם, וככל הנראה מדובר בפירות מוצלחים.

מתוך הסכום של 12–14 מיליארד שקל (הכולל את תקציב החינוך הדיפרנצאלי), שהחלטה 922 מקצה לחברה הערבית במהלך חמש שנים, כמעט 4.5 מיליארד שקל כבר הוקצו. 1.85 מיליארד שקלים הוקצו לתשתיות — 700 מיליון שקל לבניית כבישים, 500 מיליון שקל לחיבור לתשתיות ביוב, 235 מיליון שקל לבניית מבני ציבור ו–200 מיליון שקל להשקעות בתחבורה ציבורית.

סטודנטיות באוניברסיטה העברית
אוליבייה פיטוסי

1.5 מיליארד שקל הוקצו לחיזוק הרשויות המקומיות הערביות. 800 מיליון שקל הוקצו לחינוך, כולל 250 מיליון שקל לתקצוב דירפנציאלי, 260 מיליון שקל לחינוך בלתי־פורמלי (חוגים בשעות אחר הצהריים) ו–175 מיליון שקל לקליטת סטודנטים ערבים בהשכלה הגבוהה. בתעסוקה הושקעו עוד 410 מיליון שקל במרכזי הכוונה תעסוקתית, הקמת מעונות יום, הקמת אזורי תעשייה וסבסוד השכר של עובדים ערבים.

התקציבים יוצאים כסדרם

התקציבים של החלטה 922 יוצאים כסדרם, ובאוצר אף מדווחים שאין יותר צורך לדחוף אותם. אם בתחילת הדרך החלטה 922 היתה יוזמה של אגף התקציבים באוצר, בעידוד של ראש האגף דאז אמיר לוי ובתמיכה של השרה גמליאל — הרי היום משרדי הממשלה השונים כבר אימצו את תוכנית 922 כשלהם. נזכיר שמדובר בהחלטה שהיא תקדימית גם מבחינת היקף התקציבי שלה, וגם בכך שהיא נכנסה כסעיף טכני לתוך תקציבי המשרדים.

כך, למשל, במשרד התחבורה נכנס סעיף שכל הקצאה חדשה לתחבורה ציבורית — 40% ממנה צריכים לזרום ליישובים הערביים במסגרת של אפליה מתקנת. משמעות הדבר היא שלא מדובר בתקציב תוספתי, אלא בהחלטה על הקצאה של אחוזים מסוימים מהתקציב של כל משרד לחברה הערבית, כך שההקצאה לחברה הערבית אמורה להיות קבועה ומתמשכת. בכך, ההחלטה משנה את סדרי העדפויות של משרדי הממשלה, ואם בתחילת הדרך שינוי סדר העדיפויות נכפה על משרדי הממשלה מלמעלה — כיום המשרדים עצמם כבר מאמצים את סדר העדיפות החדש.

הייטק במגזר הערבי
אילן אסייג

תוצאות בשטח כבר יש. מאז תחילת יישום התוכנית, שיעור היישובים הערביים המחוברים למערכת ביוב עלה מ–40% ל–85%; מספר הנסיעות בתחבורה ציבורית עלה ב–127%; מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית עלה ב–77%; הזכאות לבגרות קפצה מ–59% ל–65% (ללא הדרוזים והבדואים); שיעור הסטודנטים הערביים מכלל אוכלוסיית הסטודנטים עלה מ–14% ל–16%; ו–88 אלף ילדים ערבים נהנים כיום מחוגים בשעות אחר הצהריים.

לא כל התוצאות האלה מרשימות כפי שהן נקראות. ההערכה היא שמספר הילדים הערבים המשולבים בחינוך הבלתי־פורמלי קרוב יותר ל–50 אלף, ולא 88 אלף, ובמחצית מהרשויות הערביות בישראל עדיין אין מתנ"ס. עם זאת, 50 אלף ילדים ערבים שנהנים כיום מחוגים זו קפיצת מדרגה. 60% מהם לא הלכו מעולם לחוג קודם לכן. בחברה למתנ"סים גם מדווחים על קצב פתיחה מהיר של מתנ"סים חדשים, ובעיקר על תחושת היד הפתוחה: המגבלה כיום בפתיחת מתנ"ס חדש היא מגבלה תפעולית של איתור מבנה או קרקע מתאימים, ובעיקר השגת שיתוף פעולה מהרשויות הערביות החלשות. נראה כי התקציב כבר אינו מהווה מגבלה. עם זאת, באופן פרדוקסלי דווקא קשה יותר לפתוח מתנ"סים ברשויות הערביות החלשות ביותר, בגלל שאלה מתקשות לשתף פעולה ולסייע בהקמת המתנ"ס.

יש תקציב, לפעמים אין יכולת ביצוע

שיעור הזכאים לתעודת בגרות מלאה באוכלוסייה הערבית

הבעיה האחרונה מעיבה על יישומה של תוכנית 922 לכל אורכה — במקרים רבים התקציב והרצון הטוב קיימים, אבל אין יכולת ביצוע. כך נוצר פיגור גדול בשיווק והקמה של יחידות דיור ברשויות הערביות, הנחנקות מצפיפות דיור עצומה. הקושי בבנייה על קרקע פרטית, כמו הקושי בשיווק של דירות בבתי דירות, מעכבים את הבנייה. אותו הקושי מעיב גם על הקמת מבני ציבור. בכלל, היקפה התקציבי של 922 הוא חסר־תקדים, אבל הוא עדיין רחוק מלהתאים לצרכים ולצמצם את הפערים העצומים שמהם סובלת החברה הערבית — שבה ההכנסה למשק בית נמוכה ב–38% מזו של משק בית יהודי (רק 2.5% מהמועסקים בהיי־טק הם ערבים, כעשירית מחלקם באוכלוסייה). החלטה 922 גם לא טיפלה בתחומים חשובים כמו רווחה, תיירות ותרבות, או בסיוע לרשויות המקומיות בתשלומי עזר (השלמת תקציב לזה הממשלתי, או מאצ'ינג). את כל אלה שוקלים עתה להכליל במסגרת החלטת המשך ל–922.

הדרך לצמצום הפערים בין החברה הערבית ליהודית בישראל עדיין ארוכה מאוד, אבל החלטה 922 היא ללא ספק אבן דרך היסטורית. נתניהו הוא האיש שאחראי לפריצת הדרך ההיסטורית הזאת, אבל הוא גם זה שמאיים על הצלחתה עם המלל המסית שלו. מה יישאר מהמורשת שלו בסוף? זה תלוי רק בו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#