הקידוח שחשף את שיטת ההון–שלטון - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כלכלה בת 70

הקידוח שחשף את שיטת ההון–שלטון

עידן תגליות הגז והמעבר לצריכת מקור אנרגיה כחול־לבן השפיעו על הכלכלה ועל הצמיחה במשק, אך לא פחות מכך לימדו על אופייה של ישראל ועל העוצמות והחולשות של יסודותיה הפוליטיים והתרבותיים ■ כך באו לקצם ימי התום בציבוריות הישראלית

11תגובות
הפגנה בתל אביב נגד מתווה הגז
עופר וקנין

ב-18 בינואר 2009 החלה מדינת ישראל לטעום ממנעמיו של עולם אופורי שבו היא אינה נזקקת רק לחדשנות, ליצירתיות ולתעוזה כדי לקצור פירות לאומיים. כמו כמה משכנותיה הנחשלות אף ישראל התברכה, כך התברר, באוצרות מבטן האדמה — ונהייתה לארץ זבת חלב, דבש וגז.

סימנים גיאולוגיים בלב ים, 90 ק"מ מערבית לחופי חיפה, בישרו על עידן תגליות גז טבעי ונתנו את האות לתמורות כלכליות, סביבתיות, מדיניות וחברתיות שעדיין לא הופנמו או הוטמעו במלואן.

עיכול התפנית האסטרטגית החדה נעשה בשלושה שלבים ונמשך כמעט שמונה שנים. תחילה טיפלה ישראל במנגנון חלוקת העושר (חוק ששינסקי — 2011); לאחר מכן עסקה בשאלת יצוא המשאב מול שמירתו לטובת הדורות הבאים (ועדת צמח — 2011–2013); ואז התפנתה לבניית שוק הגז ולאסדרתו (מתווה הגז — 2015–2016).

אלא שיותר משהשפיע המעבר לצריכת מקור אנרגיה כחול־לבן על הכלכלה ועל הצמיחה במשק, לימדה ההתמודדות עם גילויו על אופייה של ישראל ועל העוצמות והחולשות של יסודותיה הפוליטיים והתרבותיים.

ההתפכחות החלה בבוקר ה–31 במארס 2011, אז הקיצה ישראל למציאות חדשה, כמעט פוסט־טראומתית. ערב לפני כן אישרה הכנסת ברוב קולות את אחת הרפורמות הכלכליות החשובות והאמיצות שהעבירה בעשורים האחרונים — חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי).

למרבה ההפתעה, הרפורמה הזאת לא נחגגה על ידי מדינה גאה ומחייכת, כי אם המומה, עייפה וחבולה. לכולם היה ברור באותו בוקר של ניצחון עצוב, כי מה שהיה כבר לא ישוב להיות, וכי נפל דבר בישראל — לאו דווקא חיובי.

הפגנה נגד מתווה הגז בתל אביב
עופר וקנין

החוק הברור מאליו נועד לתקן עוול כלכלי ומוסרי רב־שנים, ולהפוך משוואה שלפיה יזמי גז ונפט בישראל זכאים לגרוף 75% מרווחי משאבי הטבע הלאומיים שחשפו — ולהותיר רק 25% מהרווחים בידי בעלי המשאבים, קרי הציבור.

לאחר אישור החוק התהפכה חלוקת הרווחים ל–40%–60% "לטובת" האזרחים — אך איזה מחיר גבה השינוי המתבקש והכמעט טריוויאלי הזה. במשך שנה נחשף הציבור הישראלי לקמפיין שחור, גלוי ואלים, שאותו הפעילו לראשונה חברות עסקיות פרטיות נגד נבחרי ציבור ופקידי ממשלה, במטרה להניאם מחקיקה שאמנם נועדה להיטיב עם הציבור, אך על חשבונן. זאת, תוך שהחברות מפעילות מערך חסר תקדים עד אז של שתדלנים, קמפיינרים, חוקרים פרטיים ושכירי עט בתקשורת הישראלית.

האלימות הבוטה והמתפרצת של חברות הגז חשפה לאור היום את מה שנשמר עד אז בחדרי חדרים: קיומו של מועדון הון־שלטון־עיתון, שהתווה במשך שנים, מאחורי הקלעים, את דרכי העבודה ב"משק".

לראשונה נקרעה המסכה מעל פניהם של השחקנים, ונחשפה העוצמה שמולה עומדים, ושלה נכנעים לעתים העוסקים במלאכה הפקידותית־מקצועית והפרלמנטרית: החל בח"כים משורות ישראל ביתנו, שצייתו ליו"ר המפלגה אביגדור ליברמן, ופעלו ככל שיכלו לחבל בהליך אישור החוק — תוך שהם מתודרכים באופן צמוד בידי נציגי חברות הגז; דרך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שניפק ברכה מאולצת עם אישורו של חוק ששינסקי, לאחר שאירח עם רעייתו את בעלי מאגרי הגז, יצחק תשובה, במעונו בירושלים; וכלה בחיוכו המריר של יוזם המהלך, שר האוצר דאז יובל שטייניץ, לאחר שהבין את המחיר הפוליטי שישלם על כך שהעז לגעת בכיסם של ברוני הגז, ולאחר שסומן כאיום על ידי כלל הקהילה העסקית.

ועדת ששינסקי, יש להזכיר, ישבה על המדוכה לפני אירועי המחאה הציבורית — עוד לפני שדעת הקהל הפנימה את המהות של יוקר המחיה, עוד לפני שסימנה את מוקדי הכוח הבעייתיים במשק, ועוד לפני שלמדה לדרוש רפורמות צרכניות ולגונן על אלה שמקדמים אותן.

אלא שנשף קריעת המסכות ב–2010–2011 הביא לניצני תגובת הנגד, שלרישומיה החזקים יותר אנו עדים עד היום. למעשה, היו אלה ימי התום האחרונים בציבוריות הישראלית. ככל שהתגברו לחצי ההשחתה על ועדת ששינסקי ועל הרשויות המבצעת והמחוקקת שאמורות היו לאמץ את מסקנותיה, החלו לצוץ תנועות מחאה ציבורית והתאגדויות אזרחים אכפתיים רתמו לכך ארגוני חברתיים־כלכליים. זרעי המחאה שנשתלו במהלך שנה סוערת זאת יצמחו שלושה חודשים לאחר מכן, לכשתפרוץ ברחובות הערים מחאת יוקר המחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#