פצצת הזמן של השלטון בישראל שכולם מתחמקים מלטפל בה

ב-2007 הוקמה ועדת מומחים כדי לדון בבעיות המבניות של הארנונה בישראל, אבל המלצותיה מעולם לא הוגשו באופן רשמי ■ ב-2017 הוקם צוות בין־משרדי כדי לדון בבעיות הארנונה, אבל אפילו ההמלצה הראשונה והפעוטה שלו נעלמה בדרך לחוק ההסדרים

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה כחלון (מימין) ואריה דרעי
שר האוצר משה כחלון ושר הפנים אריה דרעי. כל שינוי בארנונה מחייב הגשת בקשה רשמית לשני השריםצילום: אמיל סלמן

בני ישראל אמנם יצאו ממצרים כבר לפני אלפי שנים, אבל הם עדיין רחוקים מלהיות בני חורין. לפחות בכל הקשור לחיי היומיום שלהם כתושבים ברשויות המקומיות, החירות היא מהם והלאה. זאת, מכיוון שהשלטון המקומי הוא עדיין עבד נרצע של השלטון המרכזי, ולא יכול לזוז אפילו מילימטר בלי אישורו.

קחו את מס הארנונה למשל. הבסיס החוקי לגבייתו מצוי בפקודה מנדטורית, שנחקקה על ידי השלטון הזר בארץ ישראל לפני עשרות שנים, ועדיין תקף מאז. הצורך של הנציב העליון הבריטי לשלוט בנתינים המקומיים, באמצעות שליטה בשלטון המקומי, נותר על כנו גם לאחר קום המדינה, ואף בחלוף 70 שנות קיומה.

יתרה מכך, ישראל עצמה החריפה את העבדות של השלטון המקומי, כשלפני כ–35 שנה חוקקה חוק שנטל ממנו את מעט האוטנומיה שניתנה לו בנושא הארנונה. מאז תוכנית הייצוב של 1985 ועד כה, אין לרשויות המקומיות הזכות לקבוע את הארנונה שלהן בעצמן. הארנונה הוקפאה עם תוכנית הייצוב, ונשארה קפואה מאז. כל שינוי בארנונה מחייב הגשת בקשה רשמית לנציב העליון — במקרה דנן שני נציבים עליונים: שר האוצר ושר הפנים גם יחד — ורק באישור שני הנציבים יכולה רשות לבצע שינוי כלשהו במס הארנונה שלה.

יותר מחצי מהרשויות מבקשות שינוי בתעריף

מבקר המדינה, בדו"ח מ–2014, התפקע מצחוק מההקפאה הנמשכת של הארנונה ומהעיסוק האובססיבי של משרד הפנים כתוצאה ממנה בבקשות של רשויות מקומיות להכניס שינויים בתעריפים. בקשות רבות כל כך לחריגה מתעריף הארנונה מוגשות מדי שנה, עד שיש יותר בקשות לחריגה מאשר מקרים של יישום התעריף עצמו. כך, לפני נתוני משרד הפנים, ב–2017 הגישו 257 רשויות מקומיות 144 בקשות לחריגה מתעריף הארנונה המותר להן — יותר ממחצית מהרשויות.

מדובר בבקשות לשינוי בתעריף הארנונה למגורים או לעסקים. חלק מהבקשות היו לייקור התעריף וחלקן להפחתתו. בסופו של דבר אישרו שני השרים (הנציבים העליונים) 87 בקשות לחריגה. כל ניסיון להבין אילו אישורים התקבלו ואילו נדחו, מאיזו סיבה ואם יש מגמה רב־שנתית כלשהי במספר הבקשות והאישורים — נדון לכישלון. מבקר המדינה מציין כי חלק מהאישורים ניתנו ביום האחרון של השנה, כשהרשות המקומית כבר לא היתה יכולה לנצל את האישור, וחלק מהדחיות ניתנו ללא נימוקים, מה שגורם לכך שרשויות חוזרות על בקשתן גם בשנה שלאחר מכן.

מבקר המדינה כתב: "מהנתונים עולה כי היקפן הגדול של הבקשות המאושרות כאישור חריג אינו עולה בקנה אחד עם מטרת החקיקה — לאפשר העלאה חריגה במקרים מיוחדים בלבד. הדבר הופך את החריג לכלל, ומשמש אמצעי לעקיפת המנגנון והתכלית של חוק ההקפאה". המבקר מציין שכבר בדו"ח שלו מ–2001 הוא העיר על חוסר התכלית של הקפאת הארנונה, לנוכח הבלגן השורר בבקשות לחריגה מהקפאה, וכי בית המשפט העליון נזף במדינה על כך בפסק דין ב–2006, וכתב: "עקרונות הארנונה נקבעים על בסיס מקומי, ולא על בסיס ארצי, תוך טלאי על גבי טלאי והבדלים שאינם מוצדקים בין רשויות. לתיקון הדברים יפה שעה אחת קודם".

תשלומי הארנונה בישראל, במיליארדי שקלים | שיעורי עדכון הארנונה

ארגוני העסקים זועמים

במונחים של ישראל, "יפה שעת אחת קודם" משמעה ש–12 שנה חלפו ודבר לא תוקן. בינתיים הוקמה ועדת מומחים אחת, בראשות אודי ברזילי, שהתכנסה ב–2007 כדי לדון בבעיות הקשות של מבנה הארנונה. מה קרה עם הוועדה קשה לדעת. נכון ל–2014 טענו שרי הפנים והאוצר בפני מבקר המדינה כי הוועדה מעולם לא סיימה את דיוניה, ולא הגישה המלצות. בפועל, ועדת ברזילי הגישה המלצות לא רשמיות, אבל אלה אף פעם לא אומצו בידי השרים, ולכן כאילו לא התקיימו מעולם.

בהיעדר המלצות מחייבות ובחלוף עשור, הקים ב–2017 שר הפנים, אריה דרעי, צוות בין־משרדי, בראשות מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן, לדון שוב בבעיות הקשות של מבנה הארנונה. הפלא ופלא, גם המסקנות של הצוות הזה לא מצליחות להתגבש, להתפרסם או להיות מוגשות לשרים, אף שלצוות יש כיוון מקצועי ברור, ואפילו כיוון דומה לזה של ההמלצות שלא היו של ועדת ברזילי.

עד כה, יצאה מהצוות המלצה פעוטה אחת. מדובר בהמלצה טכנית לחלוטין, שנוגעת לשאלת עדכון התעריפים. הארנונה מתעדכנת מדי שנה על פי נוסחה שמורכבת ממדד המחירים לצרכן ועליית השכר המגזר הציבורי, במשקל שווה של 50:50. לאורך העשור האחרון התברר כי גם בשנים של אינפלציה אפסית הארנונה מתייקרת, בשל העלייה במדד השכר. ארגוני העסקים, המשלמים ארנונה עסקית גבוהה, זעמו על הייקור המתמיד, וטענו כי הם נושאים על גבם את הסכמי השכר של המדינה עם עובדי חברת החשמל או הרופאים, ואין סיבה שהם יממנו את הכניעה הנמשכת של המדינה מול ועדי העובדים הממשלתיים.

בדיקה מקצועית של הצוות העלתה שהם צודקים, ואכן תעריף הארנונה מוטה לרכיב השכר, ואפילו שכר לא מדויק: שכר עובדי השלטון המקומי מתנהג אחרת מזה של עובדי המדינה, כך שההצמדה לשכר במגזר הציבורי לא שיקפה באופן מדויק את השינוי בעלויות של השלטון המקומי. לכן, הצוות הבין־משרדי שהקים דרעי הסכים על שינוי נוסחת העדכון: מעבר ממדד השכר במגזר הציבורי לשכר עובדי השלטון המקומי, ושינוי המשקולות ל–60:40 לטובת מדד המחירים לצרכן.

זהו שינוי טכני, שבדיקה של העשור האחרון העלתה כי הוא היה יכול לשנות את תעריף הארנונה מדי שנה, אבל בסך הכל השינויים מתאפסים לאורך העשור. כלומר, לו הנוסחה החדשה היתה מתעדכנת לפני עשור — תעריף הארנונה בתום העשור היה מגיע למחיר דומה כיום. "זה לא דרמה", אומרים בצוות הבין־משרדי, ולכן גם התכוונו לכלול את שינוי שיטת העדכון בחוק ההסדרים ל–2019.

אין צורך לעצור את הנשימה. זה לא קרה. אף שמדובר בשינוי טכני מזערי, ואף שהבדיקה העלתה כי בעשור האחרון, לפחות, השינוי הזה לא היה משפיע באופן מהותי על התעריף — ההצעה לא נכללה בחוק ההסדרים, וכרגע היא אינה מקודמת. מקורות יודעי דבר טוענים כי מרכז השלטון המקומי, בראשות חיים ביבס, לחץ על שר האוצר משה כחלון, וזה החליט שבשביל שינוי טכני בארנונה, שכלל לא ברור אם הוא מייקר או מוזיל את הארנונה לאורך שנים, הוא לא הולך להסתבך. בטח ובטח לא בשנת בחירות לשלטון המקומי. בטח ובטח לא בשנה שיכולה להיהפך גם לשנת בחירות לשלטון המרכזי.

את הפרטים המדויקים מדוע ההצעה נפלה לא הצלחנו לברר. הדובר של כחלון הכחיש כי השר היה מעורב בהחלטה, והדוברת של מרכז השלטון המקומי טענה כי פרטי השינוי של נוסחת העדכון כלל לא מוכרים להם. אלה תגובות קצת משונות לנוכח העובדה שמדובר בהמלצה של צוות מקצועי, שלובנה לאחר דיונים ארוכים ושמרכז השלטון המקומי היה ער להם. מתברר שבכל הקשור להמלצות לשינוי בארנונה, אפילו שינויים פעוטים, יש נטייה להתחמקות סיטונית ולהיעלמות מתחת לשטיח.

"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה רבה את העובדה שבמשך שנים רבות, וחרף הערות נשנות של בית המשפט העליון ומבקר המדינה, לא צומצם השימוש באישורים חריגים להטלת ארנונה, ומשרדי הפנים והאוצר לא פעלו לשינוי השיטה לקביעת התעריפים", כתב מבקר המדינה ב–2014, אבל ספק אם ההערות החריפות יועילו. לנוכח הכישלון אפילו של שינוי טכני, קשה להיות אופטימיים לגבי האפשרות שהמדינה תעז להתמודד עם הכשלים המבניים העמוקים בתחום.

ממרכז השלטון המקומי נמסר: "הגיע הזמן שמשרד הפנים יפסיק לנהל דו־שיח לא רציני עם השלטון המקומי על גבי העיתונות, ויכנס בהקדם מפגש לדיון עמוק בנושא. משיואיל לעשות כן, נשמח לפרוט את עמדתנו לגופו של עניין".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker