תקלות וצפיפות? זה מה שקרה בארוחת הגורמה ב-45 שקל ברכבת ישראל

מהיכרות רבת שנים עם הרכבת, לא כל כך ידענו למה לצפות. איכשהו, קיבלנו בדיוק את מה שציפינו

בר הסנס
בר הסנס
השף שאול בן אדרת מכין את המנות ברכבת
השף שאול בן אדרת מכין את המנות ברכבתצילום: יוסי אלוני
בר הסנס
בר הסנס

הודעות לתקשורת יש כמו מים. רובן משמימות, חלקן מושא ללעג או לכתבות מגחיכות ורק מעט מצליחות לרגש או קצת לשמח. לכן, הייתי מאוד מופתע מהאחת שהגיעה מהרכבת – שידועה בעיקר בהודעות על איחורים, תקלות וצפיפות.

לפי ההודעה, לאחר "שתישאלו את הנוסעים" - הוחלט לקיים אירוע מיוחד: ביום שני ב-19:52 ברכבת שתצא מחיפה לתל אביב יוסבו חלק מהקרונות במיוחד ל"קרונות הסעדה" שבהן תוגש ארוחת טעימות כשרה, שאותה יכין השף שאול בן אדרת (שחתום על מסעדות ותיקות כמו התרנגול הכחול וקימל). בתום הארוחה, יגיעו הנוסעים ל"מתחם מיוחד שהוכן מבעוד מועד בתחנה" ובו יאכלו קינוחים כשבמקביל "את זמנם תנעים מנגינת פסנתר קלאסית".

מעבר לתיאור המשעשע, החלק המרגש בכל העניין הוא שההשתתפות בו מסתכמת ב-45 שקל בלבד (ללא עלות כרטיס הנסיעה) – מחיר מצחיק לכל הדעות, בטח לארוחת שף של שש מנות ובטח לאור החריימה ביותר מ-200 שקל שבחר אייל שני להגיש במסעדה הכשרה החדשה שלו.

התפריט שהיה כלול בהודעה נתן רושם שהכיוון הוא עממי, אבל עם טוויסט "יוקרתי". איך בדיוק? מנות בשמות מתחכמים אך מוכרים כמו "סביחס", "חפלת מסבחה" או "דג נוסטלגי" ותיאורים שמשתמשים במלים כמו "על מצע", "פטריות שימגי" או "כמהין".

מהיכרות רבת שנים עם הרכבת, לא כל כך ידעתי למה לצפות. כשהגעתי קיבלתי תחושה של ניסוי - בפאתי הרציף בתחנת מרכז השמונה בחיפה חיכה צוות נחמד, בצורה אפילו קצת מוגזמת, ליד כמה חבלים. הרישום לא בדיוק היה מסודר והיה נראה שאולי כמה אנשים איכשהו נקלעו לשם קצת במקרה.

הנוסעים נכנסים לקרונות, בדוחק הטיפוסי
הנוסעים נכנסים לקרון, בדוחק הטיפוסיצילום: יוסי אלוני

אחרי העלייה לרכבת, שהיתה כרוכה, כרגיל, בהידחקות, התיישבנו בזוגות מול המגשים המוכרים, שצופו עכשיו במפות לבנות עם עציצים וסכו"ם במראה מתכתי. יוקרתי - אבל בכאילו.

המגשים המוכרים היו מצופים במפות לבנות
המגשים המוכרים היו מצופים במפות לבנותצילום: בר הסנס

כשעברה ההתרגשות הראשונית וגם כמה תחנות, המלצרים התחילו להניח ממגשי פלסטיק את המנה הראשונה - "סלקטיבי". על צלוחית קטנטנה הונחו קוביות של שזיפים וסלק, צנוברים ומעליהם חתיכה נדיבה של גבינת סנט מור. השזיפים היו קצת פחות בשלים אבל התאימו לחמצמצות של הרוטב. המנה קצת נתנה את הטון של כל המנות - רכיבים יחסית איכותיים ובנדיבות, אבל לא בהכרח מתאימים לכולם - ואכן היו כאלה שפחות התחברו למנות לאורך הנסיעה וצלחות הוחזרו לא ריקות.

"סלקטיבי". כמות נדיבה של סנט מור וצנוברים
"סלקטיבי". כמות נדיבה של סנט מור וצנובריםצילום: בר הסנס

משם המשכנו ל"שירת העשבים": עשבי תיבול ושקדים קלוים ברוטב לימוני עם שליכט של חציל בטחינה מעליו. הפרופורציות לא בדיוק היו הגיוניות - הרבה מאוד עשבים ושקדים ומעט מדי רוטב וחציל, מה שבסך הכל יצר מנה קצת יבשה.

"שירת העשבים". בעיות של פרופורציה
"שירת העשבים". בעיות של פרופורציהצילום: בר הסנס

תוך כדי הנסיעה התבררו האתגרים הכרוכים בהגשה של ארוחה ברכבת. לוגיסטית, הגשה של 6 מנות נפרדות בזמן של כשעה זו הצהרה שאפתנית, וכשהגענו למנות הרביעית והחמישית כבר לא היה ברור אם נצליח לסיים את המנות עד שהרכבת תגיע לתל אביב. מעבר לכך, הטלטולים של כלי רכב בנסיעה הם אתגר למלצרים, עם כמה שהם התאמצו להיות אלגנטיים, וגם לשף שלא יכל להגיש מנות חמות כלל.

המלצריות על הרכבת
המלצריות על הרכבתצילום: בר הסנס

המנה הבאה שהגיעה היתה "סביחס". בתוך פיתה רכה ועסיסית ישבו חתיכות של תפוחי אדמה, צנון וכנראה גם חציל (לא קיבלתי אבל שמעתי שהיה). הרוטב שליווה את הכל היה עמבה - לא דבר שקל לרבים להתמודד אתו - אבל היא היתה עדינה, לא משתלטת ומוצלחת מאוד בסך הכל. מעבר לכך, המנה היתה טובה באופן כללי, אבל קצת ירוקים מהמנה הקודמת היו עושים לה רק טוב.

"סביחס". עמבה מעולה ומתאימה לכולם
"סביחס". עמבה מעולה ומתאימה לכולםצילום: בר הסנס

המנה הרביעית שהגיעה לשולחנות היא "דג נוסטלגי" - מטיאס ששחה ברוטב של שמנת חמוצה עם שמיר, תפוחים וסלרי. המנה היתה החלשה ביותר מכולן, עם נוכחות קצת דלה למטיאס לעומת השמיר, השמנת והחלה היבשה יחסית.

"דג נוסטלגי". פחות נוסטלגיה - ואולי יותר מטיאס
"דג נוסטלגי". פחות נוסטלגיה - ואולי יותר מטיאסצילום: בר הסנס

ממש בתחנות האחרונות לנסיעה, וכשתל אביב כבר באופק, הוגשה "חפלת מסבחה". מנה קלילה ורעננה יחסית עם הרבה רכיבים טובים כמו אספרגוס, אפונה ופטריית שימגי. במנה הזו, כמו גם במנה עם העשבים, לא היה ניכר טעם של כמהין, אבל השימגי נתנה גיוון ומקוריות למנה הדיי מוכרת הזו.

"חפלת מסבחה". קלילה ורעננה יחסית
"חפלת מסבחה". קלילה ורעננה יחסיתצילום: בר הסנס

בתחנת תל אביב אוניברסיטה הוגשה המנה הכי מצופה מכולן: "קינג סלמון". מה שלראשונה נראה כמו סלט טונה משודרג התברר כשווה את הציפייה. על זוקיני ואפונים הונח סלמון קצוץ ברוטב דיי קלאסי של חרדל ודבש - שהיה מוצלח מאוד.

"קינג סלמון". המנה המצופה ביותר - וגם המוצלחת ביותר
"קינג סלמון". המנה המצופה ביותר - וגם המוצלחת ביותרצילום: בר הסנס

ממש כשסיימנו את הביס האחרון - הרכבת עצרה ביעד הסופי. בירידה מהרכבת הוכוונו כל הנוסעים לאיזור היציאה, שם ליד הפסנתר הקבוע, חיכו קינוחים וקפה. הקינוחים ברובם הזכירו כאלה של חתונות, חוץ מאחד די טעים של קרמל מלוח, ומכמות האנשים היה אפשר לחשוב שנקלעו לשם גם עוד כמה נוסעים מזדמנים.

קינוחים בתחנת סבידור. היה נדמה שחלק מהאנשים נקלעו למתחם קצת במקרה
קינוחים בתחנת סבידור. היה נדמה שחלק מהאנשים נקלעו למתחם קצת במקרהצילום: בר הסנס
פאי קרמל מלוח. הקינוח המוצלח מכולם - וגם מה שסגר לחלוטין את הקיבה
פאי קרמל מלוח. הקינוח המוצלח מכולם - וגם מה שסגר לחלוטין את הקיבהצילום: בר הסנס

בסך הכל, החוויה הזכירה לי קצת את האירועים של הצבא שהיו נחשבים "של הביוקר". כמות אוכל מכובדת ודיי טעימה אבל אווירה יוקרתית-פלסטיקית ואפילו מה שאני אוהב לכנות "מוסדית" - עמך-אבל-כאילו-לא. המזל הוא שבניגוד לאז בצבא, יכולתי לחלוק את האירוע עם אנשים שאני אוהב וללבוש דברים שאני פחות מזיע בתוכם. וזה בדיוק למה ברכבת צריכים להמשיך ולעשות אירועים כאלה.

נגן הפסנתר במתחם הקינוחים
נגן הפסנתר במתחם הקינוחיםצילום: בר הסנס
ערימות של פאי לימון שחיכו בתחנת סבידור
ערימות של מיני פאי לימון שחיכו בתחנת סבידורצילום: בר הסנס

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ