המדינה לקחה לא' 3 מיליון שקל, העליון החזיר לה 900 אלף

ב-2006 עברה א' פרוצדורה רפואית שהותירה אותה נכה ■ בית המשפט הורה לפצות אותה ב-6.7 מיליון שקל - אך המדינה ניכתה 3 מיליון שקל על סעיף תוחלת החיים בהתבסס על פסק דין ישן

אסא ששון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
המוסד לביטוח לאומי בירושלים
המוסד לביטוח לאומי בירושליםצילום: איציק בן מלכי

באפריל 2006, בהיותה בת 46, עברה א' פרוצדורה רפואית בבית החולים רמב"ם, שבסופה נותרה עם נכות קשה. בעקבות זאת הגישה א' תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רשלנות רפואית. בית המשפט קבע לה נכות של 92%, ונפסקו לה פיצויים בסך 6.7 מיליון שקל.

מתוך הסכום שנפסק לה, ניכתה המדינה כ–3 מיליון שקל שהיא קיבלה במסגרת נכותה מהמוסד לביטוח לאומי, על פי תוחלת החיים שנקבעה בפסק דין ישן (הלכת אלחבאנין). זאת אף על פי שתקנות הביטוח הלאומי המתייחסות להיוון פיצויים מאפשרות ניכוי עד לגובה של כ–2 מיליון שקל בלבד. אם מביאים בחשבון את הניכוי של המדינה, בסל הכל קיבלה א' פיצוי נטו של 3.76 מיליון שקל. א' עירערה לבית המשפט העליון באמצעות עוה"ד אסף פוזנר, שמואל רוזנר, אריה גרוסמן ונתנאל פוזנר ממשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות', וטענה כי הסכומים שנפסקו לזכותה נמוכים מדי.

בצד המחלוקת לגבי הסכומים והנזק שנקבעו, השופטים ציינו כי הערעור מעלה דילמה עקרוניות: האם יש ליישם את ההלכה הישנה, הקובעת מקסימום ניכוי על פי תוחלת החיים של הנפגע (אלחבאנין) בכל מצב, או שאם תוחלת החיים היא ארוכה, יש ליישם את תקנון ההיוון של ביטוח לאומי, כלומר תקרה מקסימלית של 2 מיליון שקל לניכוי? במקרה של המערערת, שנקבעה לה תוחלת חיים ארוכה, הפער הוא כמיליון שקל.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה, וקבע כי ההלכה הישנה (אלחבאנין) חלה גם במקרה הנוכחי, ולכן יש לנכות את הסכום הגבוה. המחוזי אף הדגיש כי אם הניכוי ייעשה לפי תקנות ההיוון של הביטוח לאומי, המערערת תזכה לפיצוי יתר שאינו מגיע לה. מנגד, המערערת טענה שבית המשפט המחוזי שגה בשיטת החישוב שקבע, מכיוון שההלכה הישנה שנקבעה מתייחסת רק למקרים שבהם תוחלת החיים קצרה יותר מתוחלת החיים לפי תקנות ההיוון. כלומר, אם לנפגע צפויות מעט שנות חיים, ניתן לנכות לו יותר כסף מתגמולי הביטוח לאומי. ואולם, אם לנפגע צפויות עוד שנים ארוכות של חיים, כמו במקרה של א', יש לערוך את החישוב לפי תקנון הביטוח הלאומי, שאחרת היא תיוותר ללא פיצויים ככל שהשנים יעברו.

בית המשפט העליון קיבל את טענות המערערת, וקבע שההלכה הישנה לא עסקה במקרים שבהם תוחלת החיים היא ארוכה מזו הקבועה בתקנות ההיוון: "אין להחיל את ההלכה באופן מכני גם על מקרים של תוחלת חיים ארוכה יותר מזו שעל פי תקנות ההיוון. במקרים אלה, הבחירה בין שתי החלופות (ניכוי תגמולי הביטוח לאומי, לפי תקנות ההיוון או לפי הקביעה במקרה הקונקרטי) היא בעלת משמעות כלכלית שונה", פסקו שופטי העליון, והוסיפו: "המסקנה שאליה הגענו מתיישבת במארג הנורמטיבי הקיים. היא מסבירה את מקומה והיקפה של הלכת אלחבאנין, וכן את מקומן ומעמדן של תקנות ההיוון. בתמצית: ניכוי על פי תקנות ההיוון הוא הכלל, והלכת אלחבאנין היא החריג".

אסף פוזנר
אסף פוזנרצילום: משרד כהן וילצ'יק ק

בית המשפט העליון הורה כי במקום ניכוי 2,985,000 שקל הניכוי יהיה 2.08 מיליון שקל, כך שהמערערת תזכה לתוספת פיצוי בסך 905 אלף שקל. עו"ד אסף פוזנר, אחד ממייצגי א', אמר: "ברוב תיקי הנזיקין אין קיצור תוחלת חיים, ועל כן מדובר בהלכה עם משמעויות רבות. אם בתיק אחד בלבד המשמעות היא 905 אלף שקל תוספת, מדובר בתוספת לכלל הנפגעים בשיעור של מאות מיליוני שקלים לפחות". כלומר, הפסיקה של העליון חושפת את חברות הביטוח לתוספת תשלומים של מאות מיליוני שקלים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker