כלכלה בת 70

עשה ההפך מאתא - והצליח

אתא שלטה בענף הטקסטיל במשך שנים רבות, אך לא זיהתה בזמן את השינויים שחלו בסוף תקופת הצנע - ונסגרה. דב לאוטמן הפנים את הלקח כשפתח את דלתא ב-1975

אורה קורן
דב לאוטמן
דב לאוטמןצילום: תומר אפלבאום
אורה קורן

תעשיית הטקסטיל הישראלית התפתחה בשנות ה–30 של המאה הקודמת עם הקמת חברת אתא, ששלטה בענף עשרות שנים. החברה הוקמה ב–1934 על ידי אריק מולר, עולה חדש מצ'כוסלובקיה. החברה החלה כספקית מקומית של טקסטיל לצבא הבריטי ולאחר מכן שילבה קו לבוש אזרחי. סימן ההיכר שלה היו בגדי חאקי ואחריהם חולצה כחולה, לצד מכנסי גברדין חגיגיים לגברים וחולצה לבנה לשבת.

חלפו שנים, תקופת הצנע היתה נחלת העבר ובשנות ה–60 הישראלים ביקשו להתלבש בצורה אופנתית יותר. אתא לא זיהתה את הגל החדש ולא עלתה עליו מספיק מהר. התוצאה התבטאה בקשיים כלכליים, עד שנמכרה ב–1977 לחברה לישראל בשליטת משפחת אייזנברג. גם אז לא חזר המפעל לרווחיות, והוא נסגר באמצע שנות ה–80.

ב–1975 פתח יזם צעיר בשם דב לאוטמן את מפעל דלתא גליל להלבשה תחתונה, כשהוא מפנים היטב את הלקח של אתא. בתקופת השיא שלה, תחת ניהולו, העסיקה החברה כ–15 אלף עובדים ברחבי העולם ומכירותיה הגיעו לכ–700 מיליון דולר בשנה, כשהיא נמנית עם חמש חברות הטקסטיל להלבשה תחתונה המובילות בעולם. החברה ייצרה למותגים מובילים בעולם כראלף לורן, הוגו בוס, קלווין קליין ונייקי.

דלתא הצליחה לשרוד את תהפוכות החשיפה ליבוא של שנות ה–90 והגלובליזציה של שנות ה–2000 בזכות ניהול ממוקד של לאוטמן, שהבין שהחברה צריכה לייצר לעצמה במהירות ערך מוסף מול הייצור הזול בסין. התשובה שלו היתה מחקר ופיתוח. "חדשנות טכנולוגית היא שהובילה לפריצת הדרך, ודלתא היתה הראשונה לפתח בדים ייחודיים להלבשה תחתונה לגברים ולנשים", סיפר בעבר. "חדשנות טכנולוגית אינה מאפשרת לקפוא על השמרים ומחייבת מאמץ מתמשך המתחיל בזיהוי והבנת צורכי הלקוח, ממשיך בהשקעה במחקר ופיתוח ומסתיים בהבאת המוצר לשוק". בד בבד העביר לאוטמן פעילות ייצור למפעלים בירדן ובמצרים שבהן העלויות היו נמוכות יחסית והתחרו בייצור הסיני. לאוטמן אמר לעתים קרובות כי הוצאת פעילות הייצור מישראל נועדה להבטיח את המשך קיומו של מרכז החברה בגליל כמוקד מחקר ופיתוח, ושלולא היה מוציא את היצור, החברה היתה נסגרת כחברות טקסטיל ואופנה אחרות.

ב–1982 זכה לאוטמן בפרס התעשייה מטעם התאחדות התעשיינים. ב-2005 קיבל את אות היצוא מראש הממשלה והפתיע כשאמר כי הממשלה אינה צריכה לסייע ליצואנים גדולים, אלא רק לקטנים. ב–2006 זכה בפרס ישראל על תרומתו המיוחדת לחברה ולמדינה. לפני יותר מעשור אמר לאוטמן כי "אנחנו צריכים פוליטיקאים שיתחילו לדאוג למדינה ולא לקריירה שלהם, אבל כמעט אין כאלה פוליטיקאים בישראל. גם אלה שפועלים, לא עושים את זה עם כל הלב. הפערים שנפתחים בחברה מדאיגים מאוד. הדרך היחידה לעצור פערים זה שיפור חינוך והשכלה". הוא נפטר ב–2013.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker