הפרטת תעש: זה התחיל בהפקרות - וייגמר באוליגופול שיחזיק גם בצבא - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפרטת תעש: זה התחיל בהפקרות - וייגמר באוליגופול שיחזיק גם בצבא

כמה פעמים כבר היינו בסרט הזה של הפרטת חברה ממשלתית רבת פוטנציאל לידי מציע יחיד שגם כך אוחז בעטיני המשק, ולכן הוא ישלם פרמיה שאף מתחרה לא ירצה לשלם, היות שאין לו ברירה אלא לגדול?

84תגובות
רקטת "אקסטרה" של תעש
תעשייה צבאית

חברה ממשלתית מסואבת שסובלת מניהול מוחלש, פיקוח פוליטי, שלטון ועדים, נפוטיזם, ממשל תאגידי רקוב ומבנה תעסוקתי תלוש מתפוקות — דינה להקיז כספי ציבור עד שתתרסק.

מהירים ובלי קשקושים - חפשו TheMarker בטלגרם (להורדה באנדרואיד, להורדה באייפון)

ניסיונות להבריא אותה הם חסרי סיכוי במערכת פוליטית שמבוססת על מרכזי מפלגות. על רפורמות ותוכניות הבראה אמיתיות אין בכלל מה לדבר, כשבתי הדין לעבודה נהפכו למעוז ריאקציונריות בחסות ההסתדרות.

כשהעסק מדמם והבעלים מיואש מכדי לסייע לו, מונף דגל לבן. למקום מוזעק כמושיע המגזר הפרטי, כי "המדינה לא יודעת לנהל". הפתרון נמצא אז בכיסו של היזם, המשוחרר מכבלי הביורוקרטיה ומפוליטיקת שכונות. אלא שהוא לא בא בחינם.

כאן מתחילה בחישת האינטרסנטים והמאכערים. אלה שרוקחים הפרטה מזורזת, נעדרת חשיבה אסטרטגית, המקדשת את ה"תמורה" ב"עסקה", גם אם על חשבון האינטרס הציבורי במכירת הנכס הציבורי.

צ'ק שמן כבר הספיק בעבר למדינה כדי למכור בית זיקוק אחד למשפחת עופר ובית זיקוק שני לצדיק בינו — אף שהחזיק בחברת הדלק הקמעונית הגדולה בישראל (פז). כך נהפך בז"א לבית זיקוק "פרטי", כשהוא מותיר את המשק לחסדי עופר.

כך גם צ'ק שמן בסך 1.8 מיליארד שקל יספיק כדי למכור את מפעלי תעש לאלביט, הלקוח הגדול ביותר של הרכש הביטחוני בישראל — גם אם משרדי אלביט נהפכו זה מכבר לתחנת מעבר עבור קציני צה"ל הפורשים, ויש אומרים שבמסדרונותיה מוכתבות תוכניות ההצטיידות של צבאנו.

במקום לחשוב על היום שלאחר ההצלה, במקום לשקלל סיכוני ריכוזיות והישענות על ספק יחיד, במקום לתת עוד צ'אנס לכמה מפעלי תעש שעשויים להיות רווחיים בתנאי תחרות — ובמקום לפצל את המכרז הענקי כדי לגוון את רשימת הרוכשים הפוטנציאליים ולמנוע את נפילת כל המפעלים בידיו של שחקן מוביל אחד — למישהו אצה הדרך לעשות את הכל הפוך. הכל כדי להשיג צ'ק בסך 1.1 מיליארד שקל — שהאמיר ל–1.8 מיליארד שקל, מבלי שאיש תוהה כיצד גדלה התמורה בן לילה ב–70% מעל לרף מינימום שקבעה המדינה בעת שיצאה למכרז.

כמה פעמים כבר היינו בסרט הזה של הפרטת חברה ממשלתית רבת פוטנציאל לידי מציע יחיד שגם כך אוחז בעטיני המשק, ולכן הוא ישלם פרמיה שאף מתחרה לא ירצה לשלם, היות שאין לו ברירה אלא לגדול?

זוהי תמצית סיפורה של ההפרטה הישראלית, שתחילתה באימפוטנציה ניהולית והפקרות — וסופה באוליגופול שאולי יהיה לו גם צבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#