מהפכת המקצוענות של ממשלת ישראל - חדשות - דה מרקר TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפכת המקצוענות של ממשלת ישראל

פרסום היעדים שקבעה לעצמה הממשלה היה צפוי להביא אותה להנמיך את היעדים ■ בפועל, קורה ההפך - בספר תוכניות העבודה המתפרסם היום, משרדי הממשלה העלו 28% מהמדדים והנמיכו רק 21% ■ המשרדים אף מעזים לאמץ מדדים שאפתניים ומסוכנים

3תגובות
אהוד פראוור. שינה את הדנ"א של משרד הממשלה
עופר וקנין

רשות האוכלוסין וההגירה הציבה לעצמה ל–2018 יעד שאפתני: מספר הפליטים שיעזבו את ישראל מרצון ישולש, מ–3,375 ב–2017 ל–10,000. על רקע המאבק הציבורי העז נגד גירוש מבקשי המקלט בכוח, היעד הזה מעלה סימן שאלה. לרשות יש אמנם רוח גבית — האיום בגירוש בכוח — שעשוי לסייע לה מאוד בעידוד עזיבה מרצון. מצד שני, היעד הוא בכל זאת לשילוש המספר בתוך שנה בודדת.

את היעד הזה סימנה רשות האוכלוסין כיעד שאפתני, כלומר כזה שמוגדר מראש כמסוכן ובעל סיכויי הצלחה נמוכים. בספר תוכניות העבודה של ממשלת ישראל ל–2018 נכנסה הגדרה חדשה כזו: משרדי הממשלה הוזמנו להגדיר לעצמם יעדים שאפתניים במיוחד, אבל גם לסמן אותם ככאלו. בבחינת "אל תכעסו עלינו אם לא נצליח להשיג את היעד. הזהרנו מראש שזה קרוב לבלתי־אפשרי".

ב–854 עמודיו של ספר תוכניות העבודה מוגדרים עשרות רבות של יעדים שאפתניים כאלה. חלקם נראים צנועים למדי, ולא ברור מדוע הוגדרו כבעלי סיכוי מימוש נמוכים, אבל חלקם אכן נועזים ומרחיקי לכת. מלבד היעד של רשות האוכלוסין, אפשר להזכיר את משרד הבינוי והשיכון, שמתחייב להגדלה משמעותית של מספר הדירות בדיור הציבורי והתחדשות עירונית; משרד הכלכלה, שמתחייב להגדלת הפריון ולהגדלת ההשקעה של חברות חדשות בישראל; ומשרד הבריאות, שמתחייב להכפלת מספר הניתוחים שיוסטו מרפואה פרטית לציבורית, להקטנת מספרם של מקרי הכבילה בבתי החולים הפסיכיאטריים, להפחתת הצריכה של המלח והסוכר באוכלוסייה, ההשמנה בקרב ילדים והעישון באוכלוסייה הערבית, ואפילו לשיפור שביעות הרצון של הציבור מהטיפול בחדרי מיון. אין צורך להסביר עד כמה יעדים אלה אינם מובנים מאליהם.

ההגדרה החדשה הזאת, של יעדים שאפתניים, ממחישה עד כמה תרבות תוכניות העבודה שינתה את פניה של הממשלה. ספר תוכניות העבודה ל–2018 הוא השלישי המתפרסם, תוך התחייבות לשקיפות מלאה בנוגע לעמידה ביעדיו. בניגוד גמור לחשש המוקדם כי פרסום מדדי הביצוע של הממשלה יביא להנמכת השאיפות הממשלתיות — ההפך הוא שקרה. עם כל שנה שחולפת וכל ספר נוסף שמתפרסם, נראה כי הממשלה תופסת ביטחון לגבי היכולת שלה לפרסם תוכניות עבודה מפורטות, וגם לעמוד בהן — לרבות לעמוד בכך שלא כל היעדים יושגו, שהדבר יפורסם, ושלא ייגרם מכך נזק.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה הפורש, אלי גרונר
מרק ישראל סלם

מהפכה בחשיבה הניהולית של הממשלה

"ממשלה שמבצעת 100% מתוכנית העבודה שהציבה לעצמה היא ממשלה שמציבה תוכנית עבודה לא שאפתנית דיה. איננו רוצים שמשרדי הממשלה ינמיכו את יעדיהם בשל העין הבוחנת של הציבור", כתב על כך מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, בהקדמה לספר, והוסיף כי ההצלחה של תוכניות העבודה תלויה באיזון בין יעדים שאפתניים ליעדים ריאליים. המתח בין שני אלו הוא שהופך את ספר תוכניות העבודה לאפקטיבי.

הנתונים מלמדים שהוא אכן כזה. במעבר בין 2017 ל–2018 השתנו 25% מהמדדים שמשרדי הממשלה קבעו לעצמם. בדרך כלל מדובר היה כנראה במדדים פחות מהותיים שהמשרדים בחרו לוותר עליהם. בשאר המקרים, ב–28% מהמדדים המשרדים העלו את היעד, ב–24% היעד נשאר ללא שינוי, ורק ב–21% היעד הופחת במעבר בין השנים.

כלומר, במרבית המקרים, משרדי הממשלה שמרו את רף הדרישות מעצמם או אפילו העלו אותו. בחלק מהמקרים, ההעלאה היתה חדה, לדרגה של מדד שאפתני. החשש כי פרסום המעקב אחר ביצועי הממשלה ועמידתה בתוכניות העבודה שלה יביא לקביעת יעדים לא שאפתניים, כאלה שקל לעמוד בהם ואין סיכון משמעותי של התבזות באי־עמידה בהם, התבדה. להפך — הציפיות של הממשלה מעצמה רק עולות.

מהבחינה הזאת, התהליך של כתיבת ספר תוכניות העבודה השנתי, שהחל לפני עשור עם ניצנים של הסדרת תהליך התכנון הממשלתי, והבשיל בשלוש השנים האחרונות לספר מסודר עם מטרות, יעדים, ומדדי תפוקה ותוצאה — שהמעקב אחר העמידה בהם מתפרסם בציבור — הולך ומצטייר כהצלחה ניהולית יוצאת דופן. במקום להירתע ולהנמיך ציפיות, במקום להתייחס לתהליך כתיבת תוכניות העבודה כאל מטלה טכנוקרטית משמימה, נראה שמשרדי הממשלה אחוזים התלהבות מתוכניות העבודה שלהם. כמעט אפשר לחוש בספר סוג של תחרות בין המשרדים מי יציג את תוכנית העבודה המפורטת, המקיפה והשאפתנית יותר, תוך שהמשרדים כמעט מתעלמים מהסיכון ששאפתנות משמעה גם סיכון של התבזות (כלומר, החמצת היעדים).

התחושה היא שספר תוכניות העבודה, שהתחיל כהנחתה מלמעלה של אגף תכנון ומדיניות במשרד ראש הממשלה בראשותו של אהוד פראוור, שינה את הדנ"א של משרדי הממשלה, שהתחילו להבין כי תוכנית עבודה היא קודם כל כלי עבודה מעולה עבורם. עבודת התכנון של התוכנית שינתה את פניהם של המשרדים — היא העניקה להם את המיקוד הניהולי שכל כך היה חסר כאן כל השנים.

נראה שאפילו קביעת המדדים, שלכאורה מעמידה את המשרדים בסיכון של החמצה פומבית, הפכה לכלי עבודה מדרבן, בכך שהיא ממקדת את משרדי הממשלה ביעד שהם צריכים להשיג, ובדרך שבה יש להשיג אותו. הרוח הנושבת מספר תוכניות העבודה ל–2018, לכן, היא רוח של מהפכה בחשיבה הניהולית של משרדי הממשלה, שכיום רואים בבניית תוכנית העבודה כלי אסטרטגי ראשון במעלה שלהם.

שר הביטחון אביגדור ליברמן
אמיל סלמן

משרד הביטחון לא טרח לפרסם תוכנית

על רקע זה אי־אפשר שלא לשבח משרדים שעשו מהפכה של ממש בתוכנית העבודה שלהם. משרד החינוך, למשל, שלא הסתכן בשנה שעברה בפרסום מדדים כמותיים, מפרסם השנה תוכנית מפורטת ומרשימה. חייבים לציין גם את השינוי התרבותי בכל הקשור להקטנת הרגולציה והביורוקרטיה — כמעט כל המשרדים שילבו בתוכנית העבודה שלהם יעדים ברורים להקלת הרגולציה של עצמם. שנים של פרסומים לגבי הפיגור היחסי של ישראל במדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי, והמשקולת הכבדה שיוצרת הביורוקרטיה הממשלתית על הפריון הלאומי, מביאות להפנמה במשרדי הממשלה.

מנגד, ישנם עדיין כמה משרדים סוררים, המשתרכים הרחק מאחור. משרד הביטחון אפילו לא טרח לפרסם את תוכנית העבודה שלו (יש לו כזו? אם כן, היא כנראה סודית מדי), ומשרד החוץ לא פירסם אפילו מדד כמותי אחד. גם משרד התיירות נזהר מלהסתכן בפרסום מדדי תוצאה, שמא הוא לא יצליח לעמוד בהם. תנו לנו להעריך שלא בכדי המשרדים האלה אינם מפרסמים תוכניות עבודה של ממש — בתחרות בין משרדי הממשלה מי מהם מנוהל טוב יותר, המשרדים האלה מפגרים הרחק מאחור.

הנתונים על העמידה של משרדי הממשלה ביעדים שנקבעו בספר תוכניות העבודה ל–2017 יפורסמו בתוך כחודש, ורק אז נדע מהי יכולת הביצוע של הממשלה — להבדיל מיכולת התכנון, שהיא זו שמתבטאת בספר תוכניות העבודה. בכל מקרה, גם אם הביצוע יהיה רחוק מלהיות מושלם, אין ספק שהתכנון הממשלתי בישראל עבר מהפכה של ממש בעשור האחרון. ולא זו בלבד, אלא שהתכנון גם הבשיל מספיק כדי להיות מדויק, רציני ושאפתני. ממשלת ישראל עוברת מהפכת מקצוענות, ועצם התעוזה להציב יעדים שאפתניים למרות הסיכון של אי־עמידה בהם, מעיד על כברת הדרך המקצוענית שעברנו.

את הקרדיט על מהפכת המקצוענות, אגב, צריך לזקוף לזכותו של אדם אחד — פראוור, שצפוי לפרוש השבוע לגמלאות. פראוור הוביל בעשור האחרון את תהליך בניית תהליכי העבודה המסודרים במשרדי הממשלה, והצליח במו ידיו להטמיע שינוי בתרבות הארגונית של ממשלת ישראל. בימים אלה הוא מכהן כממלא מקום נציב שירות המדינה, ומנסה לנווט את דרכה של הנציבות בתוך הטלטלה הקשה שאוחזת בה על רקע ההתעקשות התמוהה של ראש הממשלה למנות מועמדים בלתי־ראויים לתפקיד הנציב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#